הכיבוש, השיבוש והמחאה החברתית. ליה נירגד מסבירה מדוע עברה למאבק כלכלי וחברתי

ליה נירגד

שלום, דמוקרטיה וצדק חברתי. אלה הנושאים שבהם בחרו להתמקד עיתון "הארץ" והקרן החדשה לישראל בכנס המשותף שלהם החודש בניו יורק. מים רבים זרמו בירקון ובהדסון עד ששלושת הנושאים האלה נקשרו יחד, אף כי החיבור ביניהם כמעט מובן מאליו.

ובכל זאת, למרות הכותרת החדשנית, מבנה הכנס שיקף מסורת ארוכה של המחנה הפרוגרסיבי של יהדות אמריקה ושל מחנה השמאל הישראלי: פאנל אחד בלבד הוקדש לשאלה החברתית כלכלית, ואילו האחרים התמקדו בשלום, כיבוש וכל מה שביניהם.

זהו שיבוש עמוק, שעליו החברה הישראלית משלמת מחיר כבד: המפה הפוליטית שמוכרת לנו, שבה קו אחד עובר בין שמאל לימין וכולו מוגדר על פי השאלה המדינית, היא מפה של קיפאון. יתרה מזו, היא מפה של עיוורון. עומדים המחנות ומצווחים זה על זה באותן מלים ממש במשך שנים, ובינתיים שיירת ההון עוברת באין מפריע, והתנחלויות פורחות כמעט באין מפריע, ואילו ההמון המרושש, שהולך וגדל, מביט בחיזיון בעיניים מבוהלות – ולעולם מצטרף למי שמדבר את שפת הבהלה שלו.

במשך שנים, במשך עשורים שלמים, הייתי חלק מהשיבוש הזה. בהפגנות נגד מלחמת לבנון הראשונה, שהיתה נקודת הכניסה שלי לפעילות הפוליטית, אמנם צעקנו "כסף לשכונות ולא להתנחלויות" – אך בזה התמצתה נקודת המבט החברתית שלנו. מדי פעם מישהו אמר שצריך לארגן כנס על נשים, או על מזרחים, או על עניים – אבל הכיבוש תמיד היה דחוף יותר. ובאמת האמנו, שבלי תיקון של העיוות היסודי הזה לא יתכן תיקון חברתי: קודם נעצור את זרימת הכסף להתנחלויות, ואז הכסף יעבור לאן שצריך.

צריך לומר, לא התקדמנו הרבה. לא בשנות השמונים, לא בשנות התשעים ובוודאי לא מאז חילופי האלף – דרך עוד מלחמת לבנון, שתי אינתיפאדות ושלל מבצעים ממותגים היטב. אין שלום, לא עכשיו ולא באופק. מאז מהלך ההתנתקות הגאוני של אריאל שרון אין אפילו תהליך מדיני. ובינתיים, אחרי שנות דור ואף דורותיים של פעילות מאומצת, מחנה השמאל נתפס בעיני רוב הציבור כמי שמתעניין רק ברווחתם של ערבים, והוא נדחק לטריטוריה הולכת וקטנה של מפת הקיפאון.

המחאה החברתית של 2011 ניפצה את הקיפאון הזה. ברגע נדיר אנשים הבינו שההגדרות האלה של שמאל וימין, שכל עיסוקן בתצורות שונות של עתיד, מסיטות את המבט ממה שקורה כאן ועכשיו. ברגע נדיר, אזרחים מכל המגזרים הבינו שאותה שיטה דופקת את כולם. ברגע נדיר, אנשים הבינו שיש להם זעקה משותפת. "העם דורש צדק חברתי" היתה קריאה מטלטלת. אבל הקריאה שבאמת הרעידה את אמות הספים היתה "הון-שלטון, עולם תחתון!"

באותו קיץ, כשהגעתי לראשונה לשדרות רוטשילד עם בן זוגי דניאל דור, חשנו קושי עצום. מצד אחד היה כאן פרץ חסר תקדים של אנרגיה אזרחית חדשנית, חתרנית מאי פעם בשאלות ששאלה על מבני הכוח של החברה הישראלית. מצד שני, כל האנשים הטובים האלה קיבלו החלטה יסודית לא להתעסק בכיבוש. הפכנו בדבר, אבל לא למשך זמן רב: מי שרוצה לקדם שינוי צריך לפעול בתוך ולנוכח מציאות קיימת, ואינו יכול להסתפק בכך שמגדלור רחוק יאיר את דרכו. החברה הישראלית סובלת מתחלואים עמוקים. חלקם בהחלט תולדה של הכיבוש המתמשך. הכיבוש אכן השחית. אבל מי שרוצה לראות כאן חברה נאורה יותר, צריך לדאוג קודם כל לכך שמציאות חייהם של הישראלים תהיה פחות קודרת.

המחאה החברתית הראתה כמה כוח יש במספרים: המספרים שיצאו לרחובות, והמספרים בספר התקציב שהפכו פתאום לחומר קריאה מועדף. הכוח האזרחי החדש היה מבוסס על ידע מסוג חדש: מי מממן את מי, מי מחובר למי, ומי משלם את המחיר. אנחנו בחרנו להפנות את הזרקור הזה למערכת החקיקה. בסתיו 2011  הקמנו את המשמר החברתי, העוקב מאז בפרטי פרטים אחרי פעילותם של חברי הכנסת. מאות הפעילים של המשמר מגיעים למשכן באופן סדיר ועקבי, כדי לדאוג לכך שהנציגים שלנו יתחילו לייצג באמת את האינטרס הציבורי אל מול לחצי ההון והממשלה. לצד המשמר החברתי פועלים עוד ארגונים אזרחיים שונים, שכולם מכוונים לשינוי יחסי הכוח בין העם לשלטון.

בתוך כך נוצרת מפה חדשה, מורכבת יותר, שאינה מוכנה לקבל על עצמה קווים נושנים וקשיחים. לא צריך להיות שמאלן כדי לשאוף לכך שכל ילד בישראל ישתה מים נקיים ויאכל כל צורכו. לא צריך להיות ימנית כדי להאמין שתחרות חופשית עדיפה על קרטלים. אנשי שמאל וגם ימין מבינים, ששקיפות היא המפתח לכוח ציבורי, ושבלי כוח ציבורי לא תיתכן דמוקרטיה. אנשי שמאל וימין מבינים, שבלי דמוקרטיה אין סיכוי לדאוג לרווחתם של הישראלים.

פתרון הסכסוך, סיום הכיבוש – מעבר לפעילות הניטור החיונית של ארגונים כמו "בצלם" "שוברים שתיקה" ו"מחסום ווץ'"  – אינם מסתמנים כרגע כיעדים מעשיים לפעילות אזרחית. הם דחופים כתמיד, אבל לנו אין כרגע את הכלים לקדם את המטרות האלה, והעיסוק בהן משתק כל אפשרות לשנות את המפה. שינוי כזה ידרוש זמן, והזמן הזה קשה; אך בלעדיו, יימשך הקיפאון.

 

ליה נירגד היא מייסדת-שותפה ויו"ר של המשמר החברתי, מחברת הספר 'חורף בקלנדיה',
היתה פעילה שנים רבות בשמאל, כיום מתמקדת במאבק החברתי.

 

עיתונות מקורנפת, טייקונים בוזזים, בנקאות מקורבים וועדי עובדים שמשרתים את עצמם במקום את העובדים – מזכיר לכם משהו?

אתונה. הביקור הראשון שלי באתונה כעיתונאי היה במארס 2010, כמה ימים לאחר שהאג"ח של ממשלת יוון החלו לקרוס בשווקים הפיננסיים הבינלאומיים. הנתונים הפיננסיים של המדינה, הבעיות המבניות שלה ושוק האג"ח שידרו לי מסר ברור: יוון עומדת לקרוס, מה שיטלטל את כל שוקי ההון באירופה.

(המאמר הנ״ל פורסם במקור לפני 3 שנים. בתמימותי חשבתי שהקוראים יבינו שהוא עוסק בישראל ולא ביוון. ב-2016 כבר לא יהיה ספק לרבים מהם קווי הדימיון).

 

אבל בכנס הכלכלי של "הראלד טריביון" שנערך באתונה האווירה היתה מצוינת, רחוקה מאוד ממשבר. שר האוצר היווני הודיע שיוון לא זקוקה לסיוע מקרן המטבע, ושהמדינה מצויה בעיצומו של גל רפורמות גדול. פוליטיקאים, אנשי עסקים ועיתונאים שפגשתי חייכו בסלחנות נוכח השאלות המוטרדות שלי, והסבירו לי שמצבה של כלכלת יוון טוב בהרבה משנדמה לי, שכל הבעיות המבניות האלה אינן חדשות ושמשברים הם עניין מחזורי.

כמה חודשים לאחר מכן הגיע לישראל שר החקלאות היווני, וביקש להיפגש עמי. אחרי שעה של ראיון, שבו ניסיתי להבין את בעיות היסוד של הכלכלה היוונית, הגעתי למסקנה שאו שאני לא מבין דבר בכלכלה היוונית, או שהאיש מוכר לי לוקשים, או שהמתורגמן דפוק – או שלושתם גם יחד. הוא ביטל את כל שאלותיי על שחיתות, העלמות מס ואליטה קטנה של פוליטיקאים ואנשי עסקים שמשרתים את עצמם.

בסוף 2010 קיבלתי פנייה מממשלת יוון להגיע לאתונה ל-12 שעות כדי לשמוע על תוכניות ההפרטה והרפורמות הכלכליות. הוסבר לי שפגישות כאלה נערכות עם עיתונאים רבים בעולם מתוך רצון למשוך השקעות זרות למדינה לקראת ההפרטה.

בבוקר שבו הגעתי לאתונה הודיעו לי ששתיים מתוך שלוש הפגישות מבוטלות, ובמקומן יתואמו לי פגישות עם שרים אחרים. זאת משום שלאחר הפגישות בין ממשלת יוון לטרויקה (האיחוד האירופי, הבנק המרכזי האירופי וקרן המטבע הבינלאומית) הוחלט להקפיא את ההפרטה.

נפגשתי לבסוף עם שני שרים. הראשון היה משועשע ועליז במיוחד, התעניין מאוד בפוליטיקה הישראלית והסביר לי שראש הממשלה יורגוס פפנדראו הוא מנהיג אדיר. השני הזמין אותי להגיע בלילה לדירתו באתונה, שם הוא ישב עם שורת עוזרים והסביר לי על תיקון חקיקה אמיץ שהוא הוביל באותו בוקר בפרלמנט – תיקון שלטענתו מאפשר לעצור מיד חשודים בהעלמות מס מבלי להמתין שנים בבתי משפט. הטקסטים נשמעו לא אמינים, ההכרזות מנותקות מהמציאות וההסברים של העיתונות המקומית המתורגמת לאנגלית נראו לי חלשים.

בשנה שחלפה מאז אני צופה, כמו רבים בכל העולם, בשקיעתה העצובה של יוון מכלכלה מפותחת, מארחת האולימפיאדה של 2004, שמאחוריה היסטוריה ותרבות שרק מדינות בודדות בעולם יכולות להשתוות להן, למדינת עולם שלישי מפוררת, מפורקת ואכזרית.

ואז, בשבוע שעבר, קראתי על מעצרו של קוסטאס ואקסוואניס, ונדמה היה לי שמשהו מתחיל לקרות ביוון: המסיכות מתחילות לרדת, הסיפור האמיתי יוצא החוצה – אולי הפעם אשמע מהיוונים מה באמת קורה במדינה שלהם.

הגעתי לאתונה כמה שעות לאחר שוואקסוואניס זוכה על ידי בית המשפט היווני מההאשמה כי הפרסום של "רשימת לגארד" הוא פגיעה לא חוקית בפרטיות. שעות ספורות קודם לכן נעצר ואקסוואניס על ידי שוטרים, לאחר שפירסם במגזין השוליים שלו, "HotDoc", רשימה של כ-2,000 שמות של יוונים שהחזיקו חשבונות בנק ב-HSBC בשווייץ.

חשבונות בנק בשווייץ הם נושא רגיש בכל העולם, אבל ביוון הם נוגעים בעצבים החשופים. יוון סובלת מתרבות של העלמות מס, שלה שותפות כל שדרות העם: פוליטיקאים, בעלי מקצועות חופשיים וכמובן ראשי המגזר העסקי. מחקר אמריקאי העריך את אובדן ההכנסות השנתי בכ-30 מיליארד יורו, ויוונים נוהגים להסביר שאין סיבה לשלם מס, כי השירותים הציבוריים שמקבלים בתמורה הם עלובים.

החלק המדהים בסיפורו של ואקסוואניס לא היה שנעצר כי ביצע את עבודתו העיתונאית, אלא העובדה שיו"ר קרן המטבע הבינלאומית כריסטין לגארד העבירה את שמותיהם של האזרחים היוונים שעשויים להיות מעורבים בהעלמות מס לשר האוצר היווני כבר לפני שנתיים – והוא ומחליפו לא השתמשו ברשימה כדי לפתוח בחקירות בעניין העלמות מס, דווקא בתקופה שבה הקופה הציבורית משוועת להכנסות והמערכת זקוקה לנורמות חדשות.

החלק שצד את עיני היה העובדה שהעיתון שבסופו של דבר פירסם את הרשימה הוא לא ממש עיתון, אלא מגזין שוליים שואקסוואניס, עיתונאי חוקר, הקים לפני כחצי שנה בהשקעה של כ-6,000 יורו. זהו בעצם מופע של איש אחד. ואיפה היתה שאר העיתונות היוונית?

לצערי אני לא קורא יוונית, אבל כשהגעתי לאתונה בשישי אחר הצהריים כתב רויטרס בעיר ענה על השאלה: "בעוד שתמונתו של ואקסוואניס הלא מגולח, במעיל צבאי, עיטרה את העמודים הראשונים של 'פייננשל טיימס' ו'הראלד טריביון', סיפור מעצרו וזיכויו נעדר כמעט לחלוטין מהטלוויזיה היוונית, ובעיתונות המודפסת הוא נדחק לעמודים האחוריים".

ואקסוואניס היה בוטה יותר: "ביוון יש בעיה אדירה, בעיה דמוקרטית בבסיסה. המדינה נשלטת על ידי קומבינציה מורעלת של פוליטיקאים, אנשי עסקים ועיתונאים שמכסים זה את גבו של זה". ואקסוואניס לא הופתע מכך שבעוד שבעיתונות הבינלאומית סוקרו מעצרו, זיכויו ופרשת רשימת לגארד, בעיתונות המקומית ביוון היה לה סיקור מצומצם. "העיתונות נשלטת על ידי הטייקונים היוונים והבנקים, והיא למעשה מושתקת. זה טרגי. הציבור היווני מכיר תמיד רק חצי מהסיפור האמיתי, וזה גרוע יותר משקרים של ממש, כי זה יוצר רושם".

בשבת בבוקר בכיכר סינטגמה הראשית, אני פוגש בקומת הגג של בית הקפה את העיתונאי היווני הוותיק ג'ורג' קאפופולוס, שמגלה ידיעות מרשימות בתהליכים היסטוריים, כלכליים ופוליטיים ביוון, בצרפת, בגרמניה ובאיחוד האירופי. אני שואל אותו מה דעתו על ואקסוואניס. הוא לא משתגע עליו בלשון המעטה, וסבור שהוא "פופוליסט", אבל עם דבריו הוא דווקא מסכים: "ביוון יש הרבה עיתונים כלכליים, רובם אם לא כולם מפסידים הרבה כסף. למה הם ממשיכים לצאת לאור? כי הם שייכים לאנשים שיש להם אינטרסים אחרים – בעיקר להשפיע על הממשלה והבנקים.

"העיתונאים ברוב העיתונים ורשתות הטלוויזיה מצנזרים את עצמם. הם יודעים בדיוק מהם הגבולות ועם מי לא להתעסק. יש כאן שש או שבע משפחות ששולטות ברוב הכלכלה, ואין כאן עיתונות שיכולה לכתוב עליהן. הן גם לא מתחרות זו בזו – ברוב הענפים יש קרטל. אין יריבויות בין הקבוצות העסקיות, כי הן כמו מאפיה – מחלקות ביניהן את השוק ולא מתחרות. אפילו בעיתונות השמאלנית כאן לא כותבים על זה".

למחרת בבוקר צייר לי האריס איקונומופולוס, עורך דין שמעורה היטב בשוק התקשורת היווני, את מפת הבעלויות הצולבות בעיתונים וברשתות הטלוויזיה. קחו את השיטה הישראלית, הכפילו בשתיים ותקבלו את מפת התקשורת של המדינה הידועה כערש הדמוקרטיה: עשר קבוצות, אחזקות צולבות בעיתונים, אחזקות משותפות בערוצי טלוויזיה ובלי סוף אינטרסים כלכליים וחברויות אישיות תת-קרקעיות עם בנקאים, עיתונאים, מו"לים ופוליטיקאים.

איקונומופולוס, לא במקרה, הוא עורך דינו של ואקסוואניס, והוא לוקח אותי בראשון בבוקר לבית קפה על חוף הים בשכונת יוקרה של אתונה, במרחק 10 ק"מ ממרכזה. בחנייה חונות הרבה מכוניות מרצדס, פורשה ולקסוס. מישהו טען שמספר הג'יפים מסוג פורשה קאיין בעיירה מסוימת ביוון הוא הגבוה ביותר בעולם ביחס לגודל האוכלוסיה. המדינה ענייה, פושטת רגל, מערכת הבריאות קורסת – אבל יש מועדון ענק של עשירים ואנשי עסקים המקורבים לשלטון שמנותק מכל זה.

מאוחר בשבת בלילה, במשרדו של האריס (ביוון עדיף לקרוא להם בשמותיהם הפרטיים. עם שמות המשפחה אתה שובר את השיניים), הוא מקונן ארוכות על הקשרים המושחתים בין הפוליטיקאים היוונים לאנשי העסקים, לחברות הגדולות ולעיתונאים. אבל את השיחה למחרת בבוקר הוא מקדיש לחלום שלו: "יכולה להיות כאן מדינה מדהימה. זה לא כזה מסובך להפוך אותנו לגן עדן אם נערוך מהפכה במגזר הציבורי, נחסל את הביורוקרטיה ואת החוקים המטופשים ונאפשר למצות את הדין עם פוליטיקאים ואנשי עסקים מושחתים".

אני מספר לו על עיתונאית יוונית-אמריקאית שאמרה לי שרשימת לגארד לא טופלה בין השאר משום שהופיע בה שמו של אחד הטייקונים הגדולים ביוון, השולט גם בכלי תקשורת – והוא יודע בדיוק על מי אני מדבר. "הוא מושחת גדול והוא מחובר להרבה פוליטיקאים ואנשי עסקים אחרים, אבל אני לא יודע אם זאת הסיבה". ברשימת ה-2,000 של לגארד, שפירסם ואקסוואניס ב-"HotDoc", הופיעו פוליטיקאים, אנשי עסקים ועשירים שמחוברים לפוליטיקאים ולבעלי עיתונים.

קאפופולוס הרבה פחות אופטימי מאיקונומופולוס: "הגענו לקצה. החברה היוונית לא מוכנה יותר לקבל צעדי צנע. הממשלה משותקת, הדמוקרטיה שלנו לא מתפקדת. זאת לא רק הבעיה של יוון, אלא של מדינות רבות באירופה. אנחנו רק שדה הניסויים. אם ימשיכו עם צעדי הצנע – אתה תראה את המפלגות הקיצוניות משני הצדדים הולכות ומתחזקות".

קאפופולוס מסביר לי כיצד הוא רואה את הפוליטיקה היוונית: "שתי המפלגות הגדולות שלנו נשלטות על ידי ועדי העובדים הגדולים של המגזר הציבורי. השמאל, מפלגת פאסוק, שלטה כך במדינה, ואז הימין גילה שזאת הדרך לשלטון וגם הוא אימץ את הוועדים. המגזר הציבורי ביוון הוא כמו הפרות הקדושות בהודו – אסור לגעת בו. כבר חמש שנים מדברים על קיצוצים במגזר הציבורי, אבל למעשה כמעט לא פיטרו בו עובדים, כי זה בלתי אפשרי. את הכאב הגדול ביותר בחברה היוונית סופגים העובדים במגזר הפרטי ובעלי העסקים הקטנים והבינוניים. אבל המגזר הפרטי לא לוקח חלק אמיתי בדיון הפוליטי".

ומה עם השמאל? "השמאל הוא לא שמאל במובן האירופי של המלה. השמאל היווני עסוק בעיקר בהגנה על הפריווילגיות של הוועדים. מנהיגי השמאל מגיעים מהוועדים ומהחברות הממשלתיות. הם לא נמצאים במצב שבו הם יכולים להבין את הבעיות האמיתיות של החברה היוונית. ההפגנות שאתה רואה ברחובות מובלות בעיקר על ידי ועדי עובדים. האומללים במגזר הפרטי כמעט לא מפגינים, כי הם לא חושבים שזה יעזור להם".

מגזר ציבורי לא יעיל אינו תופעה יוונית, אני אומר לו. "אל תאמין לסטטיסטיקה שאנחנו מפרסמים כאן. הבעיה חמורה הרבה יותר: יש לנו את המגזר הציבורי הכי מנופח באירופה. גם בצרפת יש מגזר ציבורי גדול, אבל הוא יעיל ונותן שירותים טובים לאזרחים. אצלנו זה לא רק המגזר הציבורי: יש כאן מגזר כאילו פרטי שבעצם יושב על משלם המסים. רוב החברות הפרטיות הגדולות הן מונופולים, והלקוחות העיקריים שלהן הם המגזר הציבורי והחברות הממשלתיות. יש לנו חיבור בין העסקים למונופולים ולעיתונים. זה הכל ביחד כאן".

אתה מאשים את הוועדים השולטים בפוליטיקה, אבל בשוודיה, בפינלנד, בדנמרק ובגרמניה יש ועדים חזקים במגזר הציבורי וגם בפרטי – וכלכלות חזקות.

"אין קשר בין הוועדים שלנו לוועדים במדינות שהזכרת. הוועדים בגרמניה או בסקנדינוויה אחראיים. הם לא רואים בממשלה או בציבור משלם המסים את האויב שלהם, אלא את השותף שלהם. הוועדים בגרמניה הסכימו להקפאת שכר. הם חושבים במונחים של ממשלה או של בעלים. הם שולטים בפוליטיקה יחד עם אנשי העסקים הגדולים, והציבור כולו לא מיוצג בעצם במערכת הפוליטית. הכוחות הפוליטיים החדשים שעולים כאן הם המפלגה הניאו-נאצית. גרמניה הורגת אותנו עם הלחץ על צעדי צנע, הצעירים בורחים מכאן – ומה שאתה רואה כאן אתה תראה בעתיד באיטליה, בספרד, בפורטוגל ובעצם בעוד הרבה מקומות בעולם. השיטה הזאת פשוט לא עובדת".

ומה אומרים הצעירים? האם גם הם פסימיים? ד"ר אריסטוטל ציאמפיריס, 42, הוא פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה של פיראוס, שבילה שנים ארוכות בארה"ב והחליט לחזור ליוון לפני שבע שנים. הוא לא חושב לחזור לארה"ב: זאת המדינה שלו והוא לא מוותר עליה, אם כי הוא רומז לי שהוא לא צריך לדאוג לפרנסתו בגלל נסיבות משפחתיות.

"ברביעי הקרוב תרד המשכורת שלי ב-25%, במסגרת תוכנית הצנע האחרונה", מספר לי הפרופסור הצעיר. "אז כולנו חוטפים הורדה חדה בשכר, המצב הכלכלי נוראי – ואז מגיעה הרשימה הזאת שואקסוואניס פירסם ומזכירה לכולנו כיצד הממשלה, בשיא המשבר הכלכלי, מסרבת לטפל בהעלמות המס האדירות של העשירים".

ציאמפיריס שותף להערכתי שיוון הגיעה סוף סוף לרגעים המכריעים של המשבר: "אנחנו נמצאים ברגע קריטי, בצומת. החברה היוונית צריכה להתמודד עם עצמה ועם מעשיה, הרגליה, מנהגיה. המשבר מאלץ אותך להסתכל במראה, ומה שאנחנו רואים – אנחנו לא אוהבים. אבל זה גם נותן לי עכשיו תקווה: יש לנו כוחות שמוכנים לדבר, לחשוף, להודות בדברים שהוכחשו כאן במשך שנים על ידי כולם, כולל העיתונות. החברה היוונית מוכנה סוף סוף להסתכל על מנהגיה הנפסדים".

איפה יוון נמצאת היום, אני שואל. "זה כמו 12 השלבים של גמילה מאלכוהול. אנחנו נמצאים בצעדים הראשונים, וזה תהליך ארוך. דמוקרטיות לא יודעות לעשות תהליכים מהירים, אבל זה קורה".

מאין אתה שואב את האופטימיות הזאת?

"אני שואב אותה מהסטודנטים הצעירים שלי. אני רואה מה קורה אתם בשנה האחרונה: הם טובים יותר, ערניים יותר, מתעניינים בדברים אחרים. לפני חמש שנים היה ברור שמי שיודע להתחבר ולהסתדר במגזר הציבורי או בקבוצות העסקיות הגדולות – לא באמת צריך להתאמץ וללמוד. הוא כבר יקבל עבודה. הם מבינים שזה נגמר. הם חייבים להיות מעולים ומה שיותר חשוב – הם כבר לא מוכנים להיות אדישים ולסבול את המנהגים המושחתים שהביאו את יוון למקום הזה. אתה צריך להבין: הצעירים לא לקחו חלק במנהגים האלה, אבל הם ישלמו את המחיר. עכשיו הם מבינים את זה. הם קוראים לכל הדברים האלה ‘יוון הישנה', וחושבים ש'יוון חדשה' עומדת להיוולד".

אתה מאמין בזה? אתה מכיר את טבע האדם, את ההיסטוריה ואת הכוחות הכלכליים והחברתיים שדוחפים את רוב מקבלי ההחלטות במגזר הציבורי והפרטי לשחיתות ולתאוות בצע.

"אני מאמין. בשבוע שעבר רופא השינייים שלי נתן לי לראשונה בחיי קבלה אחרי הטיפול. אני לא ביקשתי קבלה. הוא נתן. בינתיים הסטודנטים הטובים שלי עדיין בורחים לארה"ב. יש כאן בריחת מוחות, ודווקא לארה"ב וכבר לא לאירופה. אבל אלה שנותרים מדברים אחרים ומתנהגים אחרת. אני מחובר ל-1,500 סטודנטים בפייסבוק, וראיתי מה קרה השבוע כשוואקסוואניס נעצר ושוחרר – הרשת געשה. הם כועסים על ה-2,000 שמופיעים ברשימת לגארד: בשבילם זו יוון הישנה של פוליטיקאים ואנשי עסקים מושחתים. הם מדברים על השחיתות, על העלמות המסים, הם כבר רגישים הרבה יותר למחירים הגבוהים, ולא מוכנים לקבל את זה כמובן מאליו.

"זה עומד להיות תהליך ארוך. אנחנו צריכים פחות שחיתות בפוליטיקה ובמגזר העסקי המחובר אליה ויותר אפקטיביות במגזר הציבורי. אנחנו צריכים יוון אירופית יותר. אנחנו צריכים יותר ערכים, מנהיגות וציפיות אחרות. כרגע מתרחש תהליך של חיפוש שעירים לעזאזל, כמו שעושה המפלגה הניאו-נאצית שמנסה להפיל את הכל על המהגרים הלא חוקיים, אבל יש כאן ואקום פוליטי שלבסוף יתמלא. אנשים כבר הבינו את הבעיה במגזר ציבורי מנופח ומושחת, ורואים שהם משלמים את המחיר. כשהם היו שומעים על שחיתויות בעבר הם היו אומרים 'יופי, איך אני יכול להתחבר ולהצטרף לזה?' עכשיו הם מבינים שזה כבר לא עובד, שזה על הצוואר של כולנו".

התמונה בכלכלה היוונית מורכבת מאוד: בעיתונות הכלכלית הבינלאומית מתמקד העיסוק בארבע השנים האחרונות ביחסים המיוחדים בין יוון לאיחוד האירופי, באיחוד המוניטרי שסייע ליוון להתנוון לאורך שנים מבלי שהדבר יתפוצץ ובקרע העמוק שחשפה קריסת יוון בין החברות באיחוד ובין גרמניה הנוקשה ליוון בפרט.

אבל היסודות של המשבר הכלכלי והחברתי ביוון, שהפך אותה תוך שנים ספורות לאחת המדינות העניות והעצובות ביותר בעולם, לא נמצאים רק באיחוד המוניטרי וגם לא בטיפול האגרסיבי והמכאיב שגרמניה מתעקשת לרשום לה – אלא קשורים ישירות למבנה החברה, הכלכלה והמשק היווני מזה שנים ארוכות.

כיצד קשורים העיוותים המבניים העמוקים בפוליטיקה, במגזר העסקי ובמגזר הציבורי לסוג השיח הציבורי והעיתונות? מי אשם בכך שבוקר אחד מתעוררים, כדברי פרופ' ציאמפיריס, יוונים רבים, מביטים במראה ולא אוהבים את מה שהם רואים? האם מדינות אחרות במשבר כלכלי או חברתי צריכות ללמוד לקח מהנעשה ביוון, או שמא מדובר במקרה מיוחד?

עו"ד האריס איקונומופולוס, 46, הוא אדם אמיד, דובר אנגלית רהוטה, רעייתו היא אירנית שנולדה בגרמניה וילדיו מדברים שלוש שפות בצורה שוטפת. האריס יכול בקלות להעתיק את עצמו ומשפחתו לכל מקום באירופה או בארה"ב ולהשאיר מאחור את יוון המדממת, הקרועה והדועכת זו השנה החמישית ברציפות. אבל אין לו שום כוונה כזאת. "תסתכל מסביב", הוא אומר לי, "זאת מדינה מדהימה, עם תנאי פתיחה מדהימים, עם היסטוריה אדירה – אנחנו יכולים להיות במקום אחר לחלוטין. זה רק בידיים שלנו. זאת מדינה שהאליטות שלה בגדו בה, בגדו באזרחים, בגדו בעצמן. הפוליטיקאים, אנשי העסקים, האקדמיה – כולם היו עסוקים בעצמם, באינטרסים שלהם, בפריווילגיות שלהם. אני מקווה שלא נתעורר מאוחר מדי ואני נחוש להעיר את האנשים כאן בכל דרך. אנחנו נחשוף את השחיתות, נציג את הפוליטיקאים שלקחו שוחד, נבנה מחדש את המגזר הציבורי ונשנה את החוקים כך שיאלצו את הנבחרים שלנו להיות אחראיים למעשיהם".

בחמישי בצהרים, כמה שעות לפני ירידת גיליון זה לדפוס, קיבלתי לפתע הודעת SMS ארוכה מהאריס: "נהג בחסד במדינה שלי במאמר שלך. זאת ‘השיטה' שאינה אפקטיבית ורקובה, זאת ההגנה שהמערכת נותנת לפוליטיקאים שקורעת לגזרים את החברה היוונית – ולא האנשים".

מדוע אני לא הולך לפוליטיקה

בשבוע שעבר לקחתי פסק זמן קצר מקריאה, מחקר וכתיבה ויצאתי לסיבוב נוסף בקרב הצעירים בישראל. ממכללת ספיר בשדרות ועד הטכניון; מאוניברסיטת בן גוריון ועד הקריות פגשתי אלפי סטודנטים צעירים שמתעניינים בכלכלה פוליטית בישראל ומחפשים מודלים לשינוי.

הקוראים הקבועים של המרקר מכירים היטב את רוב הנושאים עליהם החברים שלי ואני כותבים כבר 10 או 20 שנה. המצגת שאני נותן והשיחה שבאה במהלכה ואחריה אורזים את רוב הכתיבה הזאת תחת 3 רעיונות מרכזיים: 1.  הכוח של קבוצות אינטרסים בדמוקרטיה. 2. מדוע אנחנו צריכים רגולציה ומדוע היא לעיתים קרובות ״נשבית״ ומשרתת את המפוקחים. 3. מדוע הציבור הרחב והמפוזר חייב להתעורר.

בסוף ההרצאות מגיעים אלי בדרך כלל אנשים ושואלים אותי האם אני מתכוון לרוץ לפוליטיקה ואיך אפשר לעזור. זה הרגע שבו אני חייב להיות קצת ישיר ואני משיב להם שהם כנראה לא הבינו עד הסוף את הרעיונות עליהם דיברתי בשעה האחרונה. ההרצאה מספקת הסבר ממצה לחוסר העניין שלי בפוליטיקה.

אני מבקש מהפונים לחזור לכל הרעיונות בהרצאה ולהבין שלמרות שאני קורא לה ״הרגולטור השבוי״ אפשר למעשה לקרוא לה ״מדוע אני לא ארוץ לפוליטיקה״. יש לזה הרבה סיבות אבל העיקרית היא פשוטה: אין בזה שום צורך, שום תועלת ושום תרומה. לא חסרים אנשים טובים בפוליטיקה היום ובעבר ברוב המפלגות. מה שחסר הוא ציבור רחב, מפוזר ומתוחכם שיתמוך בפוליטיקאים כדי שיעשו את הדברים הנכונים. התפקיד שלי, של העורכים והכתבים במרקר ושל כל מי שרוצה לעשות שינוי לטובה הוא להחכים וללמד את הציבור הרחב כיצד עובדות קבוצות אינטרסים, כיצד עובדת הכלכלה הפוליטית בישראל (ובמקומות רבים בעולם) כדי שהם בתורם יתמכו בפוליטיקאים שרוצים לעשות שינוי.

האם יש פוליטיקאים היום בכנסת ובממשלה שמקדישים את כל האנרגיות שלהם להיאבק בקבוצות האינטרסים המיוחדות בסקטור העיסקי והפרטי? לא. כי זה לא כדאי פוליטי. ברגע שיהיו מאות אלפי ישראלים שיתמכו ברעיונות כאלה – אנחנו נראים פוליטיקאים חדשים וקיימים מאמצים את הקוו הזה.

נשמע לכם תיאורטי? לא ממש. לפני 7 שנים כאשר המרקר פתח בקמפיין הארוך לפירוק הריכוזיות במשק לא היו פוליטיקאים שהתענינו ברעיונות האלה. בשנים האחרונות גדל והולך מספר הפוליטיקאים והרגולטורים שמכירים את הנושא הזה ופועלים לחוקק חוקים להקטנת הריכוזיות. התפקיד שלנו הוא לייצר רעיונות שבתורם יביאו לצמיחת ציבור חדש שמבין איך עובדת הכלכלה הפוליטית בישראל.

לפני הבחירות האחרונות הפיץ המטה של אחת המפלגות האופנתיות החדשות בישראל מידע שיקרי כאילו שקיבלתי הצעה להיות מספר 2 במפלגה גדולה. אתר ״עין השביעית״ איתר את השקרנים שהפיצו את המידע בין בלוגרים ועיתונאים וכתב על כך לא מזמן. אותי זה לא הפתיע, זה מפלגה שעסוקה בעיקר בספינים וביחסי ציבור.

אבל מעז יצא מתוק. כאשר פנו אלי הרבה אנשים דרך הפייסבוק והציעו לי להתנדב, לעזור במרוץ הפוליטי שלי שמעולם לא היה לא היתה לי ברירה והתיישבתי לכתוב לכולם טקסט גנרי שמודה להם על הפניה ומסביר להם שאין שום צורך במתנדבים מאחר ואין לי שום כוונה ללכת לפוליטיקה. הנה הטקסט המלא ששלחתי להרבה מאוד אנשים בשנה שעברה, בלי שום שינויים ועריכות:

הי עירית,

תודה על מכתבך. ניכר כי הוא נובע מתיסכול ורצון עז לשנות.
אין לי שום כוונה ללכת לפוליטיקה ומעולם לא היה לי כוונה כזאת. הסיכוי שאני אלך איך פעם לפוליטיקה בעתיד הוא קלוש.
יש לזה כמובן סיבות אישיות: הפוליטיקה בישראל היא זירה מלוכלכת בה גם הטובים ביותר נאלצים לעיתים קרובות לעשות דילים עם שחקנים פוליטיים מסואבים שטובלים במה שאני קורא ״שחיתות חוקית״. אין לי עניין וגם לא את מבנה האישיות לעסוק בשחיתות חוקית מסוג זה.
בכל הקריירה שלי כיזם, מנהל, עורך ועיתונאי עשיתי מאמץ גדול מאוד להקפיד על טוהר מידות, לא להתקרב לאזורי ה״שחיתות החוקית״ שמקובלים מאוד בחלקים גדולים מהפוליטיקה (ולצערי גם בעיתונות). אני גם רגיל לעבוד בעיקר עם צוותים שהמחבר בינהם הוא ערכים משותפים, יושרה ואמון הדדי. את אלה קשה מאוד למצוא בפוליטיקה הישראלית.
אבל הסיבות האישיות הן לא המכריעות כאן. מה שיותר מכריע הוא המבנה של הפוליטיקה הכלכלית בישראל אותו למדתי ב-25 השנים שלי כיזם, כתב, עורך ועורך ראשי של עיתון.
הפוליטיקה בישראל בשנים האחרונות מבוססת על 3 צירים מרכזיים: מועדוני כוח בסקטור הפרטי והציבורי, וועדי עובדים של מונופולים ורשויות ממשלתיות וערוצי תקשורת ועיתונים.
רוב הציבור לא עוצר לחשוב כיצד ״נולדים״ ו״נוצרים״ פוליטיקאים. הוא רואה את כניסתם של פוליטיקאים חדשים לזירה הפוליטית ואת עלייתם או ירידתם של פוליטיקאים בתוך המפלגות שלהם כתהליך טיבעי שמבוסס על הבחירה של הציבור הרחב ושינויים בסנטימנט הציבורי.
המציאות מאוד רחוקה מהשקפה זאת.
בפועל – מעטים הם הפוליטיקאים שנכנסים לפוליטיקה או שמתקדמים בה אם הם אינם קשורים או משרתים את אחת מקבוצות הכוח האלה.
הדוגמאות הפשוטות הן פוליטיקאים שנבחרים בפריימריז של מפלגת העבודה והליכוד באמצעות קבלני קולות ושירות למונופולים ולקבוצות קטנות בתוך רשויות ממשלתיות (בהקשר זה בולט השלטון המקומי).
הדוגמאות המורכבות הן פוליטיקאים שזוכים לכיסוי חיובי וחוזר בכלי התקשורת המרכזיים מאחר והם מקפידים לעסוק בנושאים שאינם מאיימים על סדר היום הכלכלי והחברתי האמיתי וברגע האמת, בפינה שקטה, הם יירתמו לסייע לקבוצת אינטרסים מיוחדת לשמר את כוחה ומעמדה.
תשימי לב שכמעט כל כלי התקשורת המרכזיים בישראל שייכים או תלויים או נמוברים למונופולים המרכזיים במשק – מבנקאות, משקאות, אנרגיה, נהדל״ן ומזון. זה לא מיקרה.
את בוודאי שואלת את עצמך כיצד התמונה שאני מציג כאן מתיישבת עם כתבות שונות שאת רואה לפעמים בעיתונות, באתר האינטרנט המרכזי בישראל ובערוצים נגד חברות גדולות או קבוצות אינטרסים.
התשובה היא שהכתבות האלה נעשות בדרך כלל בעוצמה, בתדירות, במיסגור ובעיתוי שמבטיח מראש שהן לא יביאו ללחץ ציבורי אמיתי וממילא לא יביאו לשינוי ברגולציה ובחקיקה. רגולציה וחקיקה אגב הן לעיתים מילים מכובסות להעברת עושר, כוח ויוקרה מקבוצה אחד באוכלוסיה לקבוצה אחרת.
תשובה נוספת והיא המעניינת יותר אולי היא שבשארבע השנים האחרונות חל שינוי דרמטי בשיח הציבורי בישראל שאילץ ואיפשר לחלק מהכתבים והעורכים בערוצים המרכזיים, העיתונים והאתרים לעסוק בנושאים שמאיימים על הסדר הכלכלי הנוכחי. חלק מהכתבות האלה נובעות מניסיון של כלי התקשורת לייצר לעצמם ״אליבי״ לאחר שהציבור החל לחשוד שהם משרתים את עמדות הכוח וההשפעה וחלק מהכתבות האלה נובעות מסיבה יותר פשוטה שיש רוח חדשה שהחלה לנשב ברחוב והעיתונאים, בעיקר הצעירים שבהם, לא מבינים בצורה מלא את ״האיתותים״ ו״כללי המשחק״ של הבוסים שלהם והם מרגישים צורך להצטרף למחאה החברתית נגד קבוצות הכוח.
השינוי הזה שמתרחש בארבע השנים האחרונות הוא למעשה הסיבה שזאת תהיה טעות חמורה מצידי להיכנס לפוליטיקה.
השינוי בסנטימנט הציבורי ובשיח הציבורי לא נולד בצורה עצמאית. הוא נבע בין השאר מעבודה שעשינו במרקר, אני ואחרים במשך עשור בהצפה של דרך הפעולה של קבוצות האינטרסים השונות. הכתיבה שלנו בנושאים אלה היתה אובססיווית ומתמשכת בדיוק בגלל מה שכתבתי למעלה: רק חזרתיות, רק מיסגור מסויים ורק הקפדה על העיתוי (למשל לכתוב על הנושאים כאשר הם מגיעים להכרעה בכנסת וברגולציה) יכולים לייצר שינוי בתפיסות הציבור; רק עבודה מקצועית ולאורך זמן שממוקדת בהובלת שינויים (בניגוד לעבודה שממוקדת ב׳סקופים׳, רייטינג, קונפליקט ורעש יחצ״ני) יכולה להביא להפצתם של רעיונות חדשים שקונים בהדרגה אחיזה בקרב הציבור.
ברגע שרעיונות חדשים קונים מספיק אחיזה בציבור – מתחיל תהליך דינמי מעניין שלעיתים מגיע לנקודת ״טיפינג״ – שגורמת לחברי כנסת ורגולטורים להתחיל לשנות את התנהגותם. או אז אנחנו רואים אותם ״בוגדים״ בנאמנויות ישנות לקבוצות אינטרסים; משנים את תפיסת עולמם ומתחילים לפעול בכיוונים חדשים.
הדוגמא הטובה ביותר לכך היתה ב-9 בדצמבר 2013 כאשר הכנסת אישרה ברוב של 73 חברי כנסת שהצביעו בעד את חוק הריכוזיות שהחל בפירוק הפירמידות העיסקיות הגדולות במשק. החוק הזה הוא תולדה של מאבק שהמרקר יחד עם תנועות של החברה האזרחית וקומץ חברי כנסת ופעילים חברתיים ניהלו במשך 4 שנים. הקמפיין היה מבוסס על הסברה חוזרת לציבור שוב ושוב ושוב בעשרות מאמרי דעה ומאות כתבות על הסכנה בריכוז כוח בידי מעטים לדמוקרטיה, לרגולציה, ליעילות, לתחרות ולתחרותיות.
כל המפלגות בכנסת תמכו בחוק הזה – ללא קשר בין שמאל וימין. אחת הסיבות לכך היא שהחוק הזה לא היה מזוהה עם שום מפלגה ועם שום חבר כנסת. כי כללי הפוליטיקה קובעים שכאשר חוק משמעותי שזוכה לתשומת לב ציבורית מזוהה עם מפלגה מסויימת או פוליטיקאי מסויים – לעיתים קרובות הוא זוכה להתנגדות או לאדישות מצד שחקנים פוליטיים רק משום שהוא ״של היריב״ או ״לא הומצא אצלנו״.
החשיבות העצומה שאני וחברים שלי במרקר רואים בשינוי השיח הציבורי בישראל היא גם הסיבה לכך שביולי-אוגוסט 2011 וגם לאחר מכן נטשנו את פורמט העבודה שהדריך אותנו במשך עשור וקידמנו בצורה אגרסיווית בין השאר באמצעות מאמרי מערכת הפרושים עלפני כל העמוד הראשון את המחאה החברתית. זה לא היה מיקרי: הערכנו שהמחאה החברתית היא הזדמנות היסטורית לשנות את השיח הציבורי בישראל ולמקד אותו בנושא קבוצות האינטרסים הישראליות. הערכנו שזה הזדמנות לאירוע מכונן שיהיה צרוב בתודעה של כל ישראלי וכל רגולטור וכל מחוקק נוכחי ועתידי. הפקנו עיתון מיוחד שעוסק במחאה החברתית שהיה מבוסס על מאות מאמרים שפרסמנו במשך עשור בנושא יוקר המחיה, קבוצות אינטרסים, ריכוזיות, הון-שלטון, שחיתות בצמרת ואפילו השחיתות בעיתונות המרכזית שמשרתת את הטייקונים ובני בריתם בסטטוס קוו.
דחפנו בפראות את המחאה למרכז השיח והמשכנו לעשות זאת בשנת 2012 כאשר רוב כלי התקשורת נטשו אותה ורצו לסיפור הבא (חלקם נטשו אותה כי ברגע שהמיקוד שלה עבד לטייקונים היא איימה על בעלי העיתונים,ף הערוצים ועל הבנקאים והמפרסמים הגדולים שלהם) משום שיגענו שהמחאה החברתית היא הדרך גם לחוקק את חוק הריכוזיות, ולהביא את הרפורמה בסלולר – והערכנו שכל הישג כזה יחזק את הלחץ לרפורמות נוספות ויחזק את השיח הציבורי בנושאים האלה. יצרנו מעגל, כדור שלג, של רפורמות-שיח ציבורי וכך הלאה. הגם שרפורמות הם תהליך כואב וארוך שלעיתים לא מצליח – מה שקריטי הוא לשמר את השיח הציבורי – כי בלעדיו אין סיכוי שנמשיך בתהליך חיפוש ודחיפה של רפורמות נוספות שנועדו להקטין את הכוח של קבוצות האינטרסים ולחזק את האינטרס של הציבור הרחב המפוזר.
כמובן שבחוק הריכוזיות היו הרבה חורים. היה צריך לעשות אותו הרבה יותר חריף כדי להביא לשינוים מהותיים יותר במבנה המשק. אבל חוק הריכוזיות חולל מהפיכה חסרת תקדים בשיח הציבורי בישראל – והשיח הציבורי שינה את הרגולציה בישראל.
הממונה על ההגבלים העיסקיים הופיע בשבוע שעבר בכנסת ודיבר על המפיכה שהיתה ברגולציה ובחקיקה בשנים האחרונות. המהפיכה הזאת נולדה כתוצאה מחוק הריכוזיות, מההתפכחות הגדולה של הציבור אחרי רפורמת הסלולר (הציבור גילה שרפורמה יכולה להוריד תוך 3 שנים מחיר של שירות בסיסי ב-90%). כדי שכל השינוים האלה יקרו אנחנו זקוקים ללחץ ציבורי מאסיווי – כמו הלחץ שהמרקר ואני מנסים לייצר כל הזמן בכל הכלים שעומדים לרשותנו.
מה המסקנה האופרטיווית? קבוצות האינטרסים למדו את לקחי 4 השנים האחרונות. הם הבינו שהם ״נרדמו בשמירה״ – בתחילת הדרך הן חשבו שהן ירמסו אותנו והציבור יהיה אדיש. אבל המחאה החברתית שינתה את הכל והרעיונות החלו להתפשט בכל מקום בארץ, באקדמיה ובפייסבוק.
עכשיו קבוצות האינטרסים לומדות את שפת המחאה ונערכות טוב יותר לאפשרות של שינויים. הן ישלחו לחזית כל פעם שיהיה ניסיון לעשות שינוי את העובדים של המונופולים או את עובדי הקבלן וישתמשו בהם כקרדום לחפור בו – לשמר את הסטטוס קוו.
לכן, הדרך היחידה לשמר את השיח הציבורי והמומנטום של שינויים ורפורמות למען הציבור הרחב הבלתי מפוזר הוא באמצעות יצירת מאסה קריטית של אזרחים שלומדים, לעומק, את הנושאים הכלכליים והפוליטיים האלה ובעיקר מבינים כיצד עובדות קבוצות אינטרסים מיוחדות וכיצד הן ״לוכדות״ רגולטורים, חברי כנסת ומקבלי החלטות.
תהליך הלימוד הזה הוא כואב. משום שברגע שאנחנו רוצים לשנות את המציאות הקיימת למעו מציאות חדשה – ולא בצורה קוסמטית אלא בצורה מבנית ויסודית – אנחנו חשופים תמיד לאפשרות שנפגע במסורת, בהיסטוריה ובעיקר בנאמנויות שיש לנו לחברים, למשפחה ולקבוצות להן אנחנו שייכים. מבנה המשק הנוכחי משרת הרבה מאות אלפי אנשים שכולם נמצאים סביבנו.
תהליך הלמידה הזה נעשה לא בצורה פרטית אלא בציבור רחב – וזה תהליך מורכב כי חלק מהאנשים שלוקחים בו חלק נאלצים לחשוב אחרת על תפיסות שהדריכו אותם במשך שנים. אבל הלימוד הציבורי הזה הוא קריטי – כי זאת הדרך היחידה בה כל המידע והאינפורמציה צפים החוצה.
בטורים שלי ושל חברים אחרים במרקר אנחנו בעצם עוסקים בתהליך למידה ציבורי הזה. זה בעיקר בולט בתגובות לטורים ובפייסבוק. זה גם נעשה עלידי ועלידי אחרים במפגשים עם פעילים חברתיים, יזמים חברתיים ואחרים.
אני חושב שבשנה האחרונה גדלה בצורה דרמטית המודעות הציבורית לנושאים האלה שאנחנו כותבים עליהם: לראשונה אני מרגיש שנוצרת לגיטימציה ציבורית לרעיונות של רפורמות למען ציבור רחב, מפוזר – ושיח שלא נשלט רק עלידי הדוברים והנציגים של קבוצות האינטרסים. אני די מעודד בהיבט הזה.
אני מזמיך אותך לקחת חלק פעיל או פאסיווי בתהליך הלמידה והלימוד הזה – כי אחרי 25 שנה של עיסוק בנושאים האלה הגעתי למסקנה שאיןו קיצורי דרך – וזאת דרך המלך, האיטית, אבל ההכרחית כדי להוביל אותנו לעתיד טוב יותר.
גיא

איפה הצליחה והיכן נכשלה אורלי בר לב ומחאת הגז

אורלי ברלב היא כוכבת אמיתית.

פגשתי את ברלב רק פעם אחת, לפני כשלוש שנים ומייד ראיתי שהיא עשויה מחומר אחר.

זה לא האקטיוויזם, זה לא האנרגיה, זה לא הרצון לשנות. את זה ראיתי אצל מאות פעילים חברתיים שפגשתי בעשור האחרון. מה שראיתי אצלה ונדיר אצל רבים בתחום הזה הוא סקרנות אינטלקטואלית.

יזמים חברתיים אמיתיים שמשנים את המציאות אינם עבדים של איזה מחנה, אידאולוגיה, קבוצה חברתית, תנועה, מפלגה. הם לומדים. הם משתנים. הם מנצלים הזדמנויות. הם לא עסוקים כל הזמן בלרצות את החברים מ״המחנה״ שלהם אלא הם ממוקדים בתוצאות. בשינוי. הם נאמנים למטרה, לרעיון, לערכים בסיסיים. זה הבדל גדול מאשר להיות נאמן ל״חבר׳ה״ שלך או ל״מחנה שלך״. למנהיגים אמיתיים שרוצים לשנות את המציאות אין לעיתים קרובות מחנה. אורלי ברלב יכולה להיות כזאת. הזמן יגיד אם היא גם תהיה. אני מאוד מאוד מקווה שהיא לא תפנה לפוליטיקה, לא תצטרף ל״מחנה״, לעמדת כוח, לממסד שכבול עלידי קבוצות אינטרס תישאר אדם חופשי.

הדמויות הבולטות של מחאת 2011 התבררו ברובן כאופורטוניסטים. להיכנס לפוליטיקה זאת לא מחאה. הסיפור הזה ש״רק בפוליטיקה אפשר לשנות״ הוא ססמא שטוחה. פוליטיקאים לא חסרים, אנשים שרוצים לקבל כסף וכוח או מסך הם תמיד בעודף. מה שחסר זה אנשים שהולכים למקומות שאף אחד לא רוצה ללכת. מה שהקבוצה של אורלי ברלב עושה הוא פי 10 קשה ממה שרוב הפוליטיקאים עושים.

ברלב והקבוצה שלה הצליחו לייצר את המחאה הכי מרשימה שאני זוכר שהיתה בישראל אי פעם. המחאה של 2011 גובתה בחודש הראשון שלה עלידי כלי התקשורת. לבעלים של כלי התקשורת היה בזה אינטרס. כאשר המחאה הלכה נגד האינטרס של בעלי הערוצים והעיתונים הם מיהרו לשפוך עליה מים קרים.

מחאת הגז של 2015 זוכה לגיבוי רק מחלק קטן מכלי התקשורת. אתם יודעים לבד איזה. היא לא מחאה של מאות אלפי אנשים אלא של עשרות אלפי אנשים או אלפי אנשים. אבל זה אלפי אנשים שעושים זאת בלי שום תגמול אישי, בלי שום ציפיה לג׳וב פוליטי ונגד רוב כלי התקשורת. זה מחאה אמיתית, חזקה. מעוררת כבוד והשראה.

לכאורה יש הרבה מאוד מחאות כבר שנים ארוכות בישראל. אבל מה שמייחד עם המחאה הזאת הוא שהיא עוסקת במדיניות ממשלתית שלא קשורה לשום סקטור. המוחים אינם שייכים לשום קבוצת אינטרסים שדורשת ממשרד האוצר שיקח כסף ממשלם המיסים המפוזר ויעביר להם. בין אם אתם מסכימים עם המוחים האלה או לא דבר אחד לא מוטל בספק. הם לא מונעים עלידי האינטרסים שלהם, אלא מנסים לייצג את האינטרס של הציבור הרחב והמפוזר. זה שוני עמוק בהשוואה לרוב המחאות.

אני לא ידוע כאדם סנטימנטלי במיוחד אבל אני חייב להודות שכל שבת כאשר אורלי ברלב והקבוצה שלה מצליחים להוציא אלפי אנשים לרחובות אני מתרגש. כל הפגנה כזאת היא אירוע נדיר.

זה לא יוקר המחיה, זה לא המונופול. זה מרגש כי מחאה מסוג כזה היא אחת התרופות היחידות שיש לרפא את הדמוקרטיה החולה שלנו.

טועה מי שחושב שאישור מתווה הגז עלידי נתניהו הוא כישלון של מחאת הגז. המחאה הזאת משנה ותשנה הרבה דברים בכלכלה ובחברה בישראל. אני מתכוון לכתוב כאן ובמרקר על זה עוד הרבה מאמרים ככל שיאפשר לי הזמן.

הכישלון של מחאת הגז הוא לא אישור המתווה עלידי נתניהו. הוא בסוף ייאלץ לשנות את המתווה כי המתווה הזה הוא כושל. הכישלון שלה הוא שאנשיה לא עשו מספיק מאמץ להכניס לתוך השורות שלה  – ישראלים מהצד הימני של המפה המדינית והכלכלית. הכישלון שלה היא שהם לא הצליחו עדיין לייצר סביב המחאה הזאת קונצנזוס רחב יותר בחברה הישראלית.

הסיפור של המחאה הזאת הוא לא שמאל נגד ימין, קפיטליזם נגד סוציאליזם, הפרטה נגד הלאמה. הסיפור, כמו ברוב הדברים הוא האם הממשלה והרגולציה עובדים עבור הציבור הרחב או עבור קבוצות אינטרסים.

אני רוצה להזכיר לחברים שלי מהימין הכלכלי והביטחוני מה אמרו על מתווה הגז הזה שני אנשי עסקים ימנים, קפיטליסטים שתומכים בממשלת נתניהו. הראשון הוא אבי גבאי, השר להגנת הסביבה שיש לו אינטרס אדיר אישי בכך שהממשלה לא תיפול (הוא אוהב את התפקיד שלו מאוד, כך שמעתי) והשני הוא יוסי הולנדר, שהוא מולטי-מיליונר ימני, קפיטליסט שעשה את הכסף שלו בהיי-טק. בעבר הוא גם היה מקורב לנתניהו.

אבי גבאי אמר לפני שבועיים בוועדת הכלכלה שהטקסטים והרעיונות שהוא שומע מהרגולטורים, הפקידים והשרים בממשלה זהים למה שהוא שומע מחברת הגז. כלומר יש לו כאן ״שבי תרבותי״ או ״שבי קוגניטיווי״. הכוח הכלכלי של המונופול מתרגם לכך שהרגולטורים והפקידים באמת מאמינים שהם עושים את הדבר הנכון. כי כסף קונה מומחים, רעיונות ואנשים. הם חייבים לפתור לעצמם את הדיסוננס הפנימי עלידי זה שהם מאמצים את הרעיונות של המונופול.

יוסי הולנדר אמר דברים הרבה יותר מטרידים על הדמוקרטיה. הוא אמר את זה בכנס שנערך לפני שלושה חודשים בנושא ״שבי רגולטורי״ בבורסה לניירות ערך בת״א לרגל יציאת סיפרה של פרופסור ענת אדמתי מסטנפורד ״בגדי הבנקאים החדשים״ שעוסק בין השאר בדרך בה הבנקים השתלטו על הרגולציה. באופן לא מפתיע שום עיתון (חוץ מהמרקר) לא הביא את הציטוטים המדהימים שנאמרו בכנס הזה. (פרופסור איתן שישינסקי הודה מעל הבמה שם שהשינוי שחלו בו מאז וועדת שישינסקי נובע מכך ש׳רוח המפקד השתנתה׳. הכוונה היא כמובן לנתניהו).

הנה הציטוט המלא של הולנדר מהכנס. חבל שהעיתונות לא מצטטת אותו:

״הולנדר, יו"ר המכון הישראלי לתכנון כלכלי, שאחד מנושאי העיסוק המרכזיים שלו היא מחירי האנרגיה בעולם, סיפר על השליטה והמעורבות של חברות האנרגיה הגדולות בתקשורת העולמית – וטען שהמצב בישראל דומה. לדבריו, "כשניסינו לקדם שיטות שיסייעו להפחתת מחירי הנפט בעולם, גילינו גם את המסה האדירה של גופים שלא רוצים שהמצב הקיים ישתנה. שוק הגז והנפט הגלובלי מגלגל 5 טריליון דולר בשנה, ויש אנשים שמשקיעים הרבה כסף וזמן בשימור המצב הקיים, ובין היתר גם במדיה".

הולנדר הציג את השליטה של סעודיה בשוק התקשורת העולמית כדוגמא לכך. "הסעודים החליטו לשלוט במדיה. היום, אי אפשר לפרסם דברים רעים על הסעודים בשום מקום בעולם . הם קנו למשל את סוכנות הידיעות הצרפתית. כל דובר צרפתית מקבל אינפורמציה רק בהתאם לרצון של הסעודים. כשהסעודים אינם רוכשים מדיה, הם משפיעים עליה באמצעות פרסום ויצירת תלות בתקציב הפרסום. הדבר הזה קיים גם בארץ. שמתם לב כמה פרסום בנושא גז ונפט יש היום? זה מופיע גם בעיתונות החרדית. כשהסעודים לא מצליחים להשפיע באמצעות הכסף יש איומים. הם תובעים כל עיתון שמעז לכתוב דברים רעים עליהם", אמר הולנדר.

כדוגמא נוספת לשליטה של חברות הנפט במדיה, הציג הולנדר את ארגון הגג של חברות הנפט בארה"ב. "חברות הנפט האמריקאיות לא רוצות שאנשים יהיו בורים – אלא דווקא שיחשבו נכון בנושא הגז. זה הגוף הכי מתוחכם ברמת הדיסאינפורמציה. הארגון מכניס אי-אמיתות לכל מקום. הם המציאו את המונח 'אנרגיה' במקום להגיד ש-90% מחשבון ה'אנרגיה' הוא לנפט. ברגע שמערבבים בין המושגים, ניתן לבלבל את האנשים.

"לארגון יש תקציבי ענק, שבעזרתו הם מצליחים לשלוט על השיח. הם מחזיקים בקשר עם כל כתב בכל מקום בארה"ב. בכל בוקר אותו כתב מקבל דף מסרים. 50% מהזמן הכתבים כותבים את מה שחברות הנפט רוצות, ואז נוצרות כל מיני 'אמיתות' על דלק ואנרגיה. הארגון גם מוודא שלא יתבעו אותם. הם משלמים ריטיינר (תשלום חודשי קבוע – ע"א) לכל חברות עורכי הדין הגדולות בוושינגטון, כך שאם רוצים להגיש תביעה שולחים חברות עורכי דין קיקיוניות, כי כל השאר נמצאות בניגודי עניינים.

"בישראל יש שכפול מוחלט של המצב הזה. איך זה שרק TheMarker, קול ישראל וגלי צה"ל עוסקים בנושא הגז, וכל השאר מדברים על 'פופוליזם'? זה לא במקרה. יש פרסומות, יש גורמים אינטרסנטים, שמכניסים בורות לאנשים כדי לשלוט בהם. הסיכון הכי גדול עבורם חברות הגז הוא שאנשים ידעו ויבינו. לאנשים כן יש כוח בחברה דמוקרטית. הפחד הכי גדול של נבחרי ציבור – זה הציבור, כי הוא צריך לבחור. האנשים כן חשובים. ואיך להגיע לאנשים יש כל מיני דרכים. לכן, צריך למצוא דרכים לעקוף את המערכת המשומנת של חסימת המידע, שמטרתה להעשיר את המונופול".

הולנדר הדגיש כי המעורבות של חברות הגז בישראל אינה באה לידי ביטוי רק באמצעות המדיה, אלא נוכחת גם בתוך הקבוצות העסקיות, בשל מבנה השוק הריכוזי. "בארץ יש קבוצות עסקיות רבות (קונגלומרטים – ע"א), שלפחות אחת מהחברות שבהן צריכה גז טבעי. השליטה על ברז הגז מאפשר לחברות לשלוט בכל הקונגלומרטים. נתינת כוח בידי גורם אחד, זה סיכון אמתי לדמוקרטיה. האם נהיה מדינה שיש לה גז או מונופול גז שיש לו דמוקרטיה?".

——-

חבל שמאות אלפי ישראלים שמאמינים בקפיטליזם, שוק חופשי, תחרות ויוזמה פרטית לא קוראים את הדברים האלה. ולכן יש לי בקשה מוזרה. אל תעבירו את הפוסט הזה לחברים שלכם שחושבים כמוכם. תעבירו אותו לכאלה שהולכים אחרי הססמאות של נתניהו והעיתונים שמשרתים אותו ואת מונופול הגז. תודה. גיא

לאיזה פוליטיקאי אני רוצה להצביע בבחירות הקרובות

אחד הסרטים האהובים עלי הוא groundhog day – יום המרמיטה (לקום אתמול בבוקר) – בכיכובו של השחקן הגאוני ביל מאריי. בסרט, למי שלא ראה, הגיבור מתעורר כל בוקר מחדש לאותו יום ויש לו הזדמנות לתקן את התנהגותו וללמוד מטעויותיו.

בשבועות הראשונים  חוזר הגיבור שוב ושוב על טעויותיו וזאת למרות שהוא מפתח מיומנויות מדהימות בתחומים רבים – בגלל האופי הדפוק שלו. המפנה בעלילה מגיע רק כאשר הוא מבין שאת הניסיון שלו הוא צריך לרתום לא כדי לעשות מניפולציות מתוחכמות על הסביבה אלא כדי להשתנות.
לפני שבוע צייץ אחד מחברי בטוויטר שהבחירות בישראל הן כמו הסרט גראונד הוג דיי – רק בלי שהגיבור משתפר – אנחנו חוזרים שוב ושוב על אותן טעויות.

אני רוצה להציע לנו לחשוב על הטעות המרכזית שאולי אנחנו חוזרים ועושים כמו ביל מארי באותו סרט נהדר:

אנחנו מנסים לרכז את האחריות לתוואי העגום בו אנחנו נעים בשנים האחרונות בפוליטיקאים, בממשלה, בשרים או בראש הממשלה.

בשנים האחרונות למד הציבור להבין טוב יותר את המערכת האקולוגית בה חיים הפוליטיקאים, השרים, חברי הכנסת, הפקידים והרגולטורים. אנחנו מבינים שהם רובם כפופים לאינטרסים של קבוצות הלחץ שמינו אותן או שולטות בהן ומתנהגים בהתאם לנורמות של הסביבה בה הם צומחים ופועלים. המקום בו רואים בצורה הבולטת ביותר את הנורמות האלה הוא בתקשורת לה יש השפעה דרמטית על המערכת הפוליטית וחלקה סובלת בדיוק מאותן נורמות מעוותות ומסואבות של מושאי ביקורתה.

למרות שאנחנו מבינים שמרחב הפעולה של הפוליטיקאים הוא מאוד מאוד מוגבל – אנחנו מתעקשים להמשיך לגלגל את האחריות מאיתנו, הרחק מכל אחד מאיתנו – ולרכז אותה ב״מנהיגות״ שכמובן תשוב ותאכזב אותנו שוב ושוב.

אם יש דבר אחד שסביבו שורר בישראל קונצנסוס כמעט מוחלט, הרי זו הקביעה שיש לנו ״משבר מנהיגות״. כל אחד מאיתנו רוצה להאמין שאם רק נחליף את הממשלה, את הכנסת או את הפקידים באנשים אחרים, אנשים ״טובים״ יותר או כמו מנהיגים ״כמו שׁהיו פעם״, הכל יהיה בסדר.

אבל האם באמת יש לנו משבר מנהיגות, או שמא המנהיגים שלנו משקפים בצורה נאמנה את מה שמתרחש ברוב שדרות העם? האם יש לנו באמת ״מערכת מקולקלת״, או שמא התנהגות המערכת הפוליטית והממשלה והסקטור הציבורי משקפים נאמנה את שיווי המשקל המשרת את עמדות הכוח המרכזיות במשק ואת הנורמות של האליטה בכל מוקדי המפתח במדינה?

האם הבעיה היא באמת קומץ פוליטיקאים בכירים —מחברי הכנסת, דרך המנכ״לים של המשרדים ועד ראש הממשלה — או שמא התפיסה הזאת רק משרתת כל אחד מאיתנו: במקום להביט במראה על עצמו, על התנהגותו, על מעשיו, על מחדליו, על מה שהוא עושה לסביבתו או מה שהוא מוכן לקבל מסביבתו? האם הנרטיב הישראלי על משבר מנהיגות הוא בעצם השיטה של כל האליטות הנהנות מהסטטוס קוו למקד את כל האחריות בקומץ מנהיגים במקום לפזר את האחריות לכל אחד מאיתנו שנמצא בעמדת השפעה ויכול להיות גם מודל לחיקוי?

אני יודע שזאת שאלה גדולה מאוד ומסובכת, לכאורה. אבל אני רוצה בכל זאת להציע לכולנו להרהר בה. אני נוטה לענות שאין בישראל בעיית מנהיגות, אלא משהו הרבה יותר עמוק מזה, וההתנהלות של המנהיגות היא תמונת ראי של הערכים, התפיסות וההעדפות של האליטה הישראלית כולה באשר היא.

המסקנה המיידית היא טריוויאלית. אין היום שום מפלגה שחרטה על דיגלה את הצורך להוביל מהפיכה ערכית, נורמטיווית במדינה. אין שום מפלגה ושום מנהיג שאומר את האמת לבוחרים; הסיכוי להוביל כאן שינויים אמיתיים הוא נמוך כל עוד לא תהיה התעוררות חברתית משמעותית ותצמחנה אליטות חדשות או שהקיימות תשנה את אורחן ורבען.

המערכת הפוליטית נחלקת היום לשתיים או שלוש קבוצות עיקריות:

1. הקבוצה הראשונה היא זאת שנתמכת עלידי קבוצות באוכלוסיה שמחוברות למערכת הפוליטית ומקבלות ממנה הגנה או כאלה שנהנות מהצבעה מסורתית של קבוצות מסויימות באוכלוסיה – מפלגות קליינטליסטיות שמשרתות ופונות לסקטורים: הליכוד והעבודה בראשן וחלקית ש״ס, ישראל ביתנו והמפלגות הערביות.
2. הסוג השני הוא מפלגות אידאולוגיות דתיות כמו הבית היהודי ומהצד השני מרצ. הן משרתות יותר אידאולוגיה ופחות אינטרסים מסויימים (למרות שאצל חלקן האידאולוגיה גם מחוברת לעיתים לאינטרסים מסויימים).
3. הסוג השלישי, החדש, הוא מפלגות כמו לפיד וכחלון שקמו על רעיונות שאמורים לפנות לא לסקטורים מסויימים באוכלוסיה אלא לציבור הרחב; הן מבטיחות שהן יפתרו לנו את הבעיות הכלכליות מחר בבוקר או כמו שלפיד אמר בקיץ 2013: תוך שנה וחצי שנתיים.

הסיכוי לתקן את הכלכלה הישראלית תוך שנה או שנתיים ואפילו חמש שנים הוא קלוש משום שרוב הקלקולים בה הם עמוקים מאוד, תרבותיים ושינויים אמיתיים דורשים עימות עם הרבה קבוצות שנהנות מהמצב הנוכחי.

התיקון של ישראל, ניקוי השחיתות, הסקטוריאליות; שיקום ההון החברתי ויצירת קואליציות לשינויים של ממש הם תהליכים ארוכים שדורשים מנהיגות מסוג אחר: שלא מוכרת חלומות על מהפיכות שיקרו מחר בבוקר וגם לא עסוקה כל הזמן בלייצר איומים והפחדות כדי לשרוד.

מנהיגות אמיתית משמרת את הדברים החשובים שעזרו לנו בהיסטוריה להגיע להישגים המרשימים אליה הגיעה ישראל – אבל היא גם מעזה לנטוש במקביל את חלק מההרגלים, המסורות והתפיסות שכבר אינן רלוונטיות וחוסמות אותנו. מנהיגים אמיתיים נאלצים ״לבגוד״ בנאמנויות שיש להם לאינטרסים קיימים, למסורות שאבד עליהן הכלח ולאמץ רעיונות חדשים – גם אלה שמאיימים על מי שנהנה מהסדר הקיים.

אני לא רואה מנהיגות כזאת היום בזירה הפוליטית. גם אם יש כמה פוליטיקאים עם יותר יושרה, פשטות, ערכים ברורים ומצפן אידאולוגי ברור – איש מהם לא מוכן בינתיים להגיד לעצמו ולנו את האמת שבלי התעוררות ערכית, אזרחית משמעותית בקרב אלפים או מאות אלפים של מנהיגים בכל שדרות הציבור – לא יהיה שום שינוי אמיתי כאן.

כמובן שבסופו של דבר צריך להצביע, חשוב מאוד להצביע וחשוב כפליים שכל אחד מאיתנו יהיה מעודכן, מלומד ומיודע כמה שיותר בנושאים החברתיים והכלכליים. אבל ההצבעה הזאת צריכה להיות מפוכחת: זה נאיווי ומסוכן לצפות ממנהיגות פוליטית לחולל כאן שינויים משמעותיים או לפתור את הבעיות החברתיות והכלכליות שלנו.

הדרך היחידה לשמר את השיח הציבורי והמומנטום של שינויים ורפורמות למען הציבור הרחב הבלתי מפוזר הוא באמצעות יצירת מאסה קריטית של אזרחים שלומדים, לעומק, את הנושאים הכלכליים והפוליטיים האלה ובעיקר מבינים כיצד עובדות קבוצות אינטרסים מיוחדות וכיצד הן ״לוכדות״ רגולטורים, חברי כנסת ומקבלי החלטות.

 תהליך הלימוד הזה הוא כואב. משום שברגע שאנחנו רוצים לשנות את המציאות הקיימת למען  מציאות חדשה – ולא בצורה קוסמטית אלא בצורה מבנית ויסודית – אנחנו חשופים תמיד לאפשרות שנפגע במסורת, בהיסטוריה ובעיקר בנאמנויות שיש לנו לחברים, למשפחה ולקבוצות להן אנחנו שייכים. מבנה המשק הנוכחי משרת הרבה מאות אלפי אנשים שכולם נמצאים סביבנו.
תהליך הלמידה הזה נעשה לא בצורה פרטית אלא בציבור רחב – וזה תהליך מורכב כי חלק מהאנשים שלוקחים בו חלק נאלצים לחשוב אחרת על תפיסות שהדריכו אותם במשך שנים. אבל הלימוד הציבורי הזה הוא קריטי – כי זאת הדרך היחידה בה כל המידע והאינפורמציה צפים החוצה.
בטורים שלי ושל חברים אחרים בדה-מרקר אנחנו בעצם עוסקים בתהליך למידה ציבורי הזה. זה בעיקר בולט בתגובות לטורים ובפייסבוק.
אני חושב שבשנה האחרונה גדלה בצורה דרמטית המודעות הציבורית לנושאים האלה שאנחנו כותבים עליהם: לראשונה נוצרת לגיטימציה ציבורית לרעיונות של רפורמות למען ציבור רחב, מפוזר – ושיח שלא נשלט רק עלידי הדוברים והנציגים של קבוצות האינטרסים. אני די מעודד בהיבט הזה.
הנהיה של ציבור רחב אחרי פוליטיקאי – משיח – כוכב – שלשום ליברמן, אתמול בנט, היום לפיד, מחר כחלון – כמי שיביא את השינוי המיוחד – היא הרסנית; שום פוליטיקאי-כוכב לא יכול לחולל היום שינויים מהותיים בתוואי הכלכלי והחברתי בלי שיקום ההון החברתי בישראל – התעוררות של מאות אלפי ישראלים.

ממילא לרוב הפוליטיקאים היום גם אין חזון, תוכנית ותיאוריית שינוי של ממש. אף אחד מהם לא מסוגל לעמוד מול הציבור ולהגיד לו ביושר: המערכת הפוליטית, הממשלתית, הכלכלית בעשראל היא מסואבת ומאובנת – כמו בדמוקרטיות מערביות רבות – והתיקון שלה, הניקוי שלה יקח הרבה מאוד שנים. אנחנו צריכים לצאת למסע ארוך וקשה של שנים ארוכות לתקן את זה. מסע שמתחיל בכך שנכיר שהבעיות בחברה ובכלכלה הישראלית אינן נובעות מקומץ פוליטיקאים, שרים או אפילו ״טייקונים״ אלא הן מארג שלם חברתי-כלכלי-תרבותי ששכולנו חלק ממנו ואותו צריך לשנות בהדרגה.

 חלק לא מבוטל מהאליטות בישראל, כמו במדינות רבות בגדו בה. בגדו בשכבות החלשות. בגדו במעמד הביניים, בגדו בדור הבא; הן הגיעו למסקנה שלא ניתן לתקן את התוואי הכלכלי והחברתי בישראל ולכן הן עסוקות רק בצבירת רכוש וכוח לעצמן ולילדיהן או בבניית חומות סביבן. במקום לנסות לתקן הן עסוקות בלחטוף, לדרוס או להרכין את הראש מול השחיתות והאלימות שהן רואות סביבן. אנחנו צריכים אליטה מחוייבת חדשה. שמבינה שהתוואי הנוכחי יכה בסופו של דבר בכולם. גם באלה שנראים עכשיו חזקים ומוגנים.

הפוליטיקאי שאני רוצה להצביע לו הוא זה שיגיד לנו את האמת: אי אפשר לתקן את הכלכלה והחברה בשנה וגם לא בשנתיים וגם לא בחמש. מה שאפשר לעשות בפרק זמן זה הוא רק דבר אחד; להתחיל להציג מנהיגות אחרת, לנטוש את דרך השחיתות והציניות והססמאות הריקות, להציג את נתוני האמת בפני הציבור ולהציע לו לצאת למסע מאוד ארוך של שינוי שכולל את כל שדרות הציבור.  בינתיים אף פוליטיקאי לא עשה זאת – אני מאוד מקווה ומייחל וחולם שזה יקרה בבחירות הקרובות. אני ורבים מהחברים שלי במרקר מחוייבים בכל מקרה להמשיך לנסות לתרום בעבודה העיתונאית המתמשכת, האובססיווית והסיזיפית, ליצירת מערכת אקולוגית שתתמוך בתהליכים האלה.

סילבן שלום, רולניק ה״גיזען״, משפחת עופר ו״ההגנה על עובדים״ מול ״מקומות עבודה״.

סילבן שלום לא אהב את הטור שכתבתי הבוקר על הניסיון שלו לטרפד את מסקנותיה של וועדת שישינסקי2 שהמליצה להטיל מס ״רווחי יתר״ על כימיקלים לישראל מעיסקי הפקת האשלג בים המלח. הוא פתח את הפוסט שלו וקבע שאני ״גיזען״, קבע שאיש לא קורא את המרקר, שאני ״הגיגן״ וכדומה.

אני רוצה להגיד על זה 5 דברים:

1. טוב שיש פייסבוק ושפוליטיקאים ואנשי ציבור יכולים להגיב ישירות ולבקר עיתונאים. אם אני יכול לבקר את שלום – מותר לו לבקר אותי. אני חושב שכל אזרחי ישראל, ״הבלתי מחוברים״ שאין להן גישה למסדרונות הכוח ולעיתונות מרוויחים מדיאלוג פתוח בפייסבוק. עד היום רק לקבוצות האינטרסים המיוחדות היתה יכולת להגיע לציבור הרחב ולעיתונאים. הפייסבוק יש בו פוטנציאל להתחיל לשנות מעט את שיווי המשקל הזה.

2. נכנסתי לפייסבוק של סילבן שלום לקרוא את הפוסט שלו ונדהמתי מהתגובות של החברים והעוקבים שלו. ממליץ גם לכם לעשות את זה. נדמה לי שלאור כ-100 או 200 תגובות שקראתי – סילבן ופוליטיקאים אחרים יפנימו שהפייסבוק הוא מכשיר רב עוצמה אבל אי אפשר לשלוט עליו.

3. הרבה מהמגיבים בפייסבוק של השר שלום, בפייסבוק שלי, בטוויטר ובמיילים שקיבלתי קבלו על כך ששלום לא הגיב עניינית לניתוח שלי על מסקנות וועדת שישינסקי ותקף אותי אישית. רבים מהם אמרו שזה מוכיח שהוא לא פועל בחוכמה. הם טועים: אני מכיר את מרבית היועצים האסטרטגיים של הטייקונים ושל פוליטיקאים כמו שלום ואת שיטת עבודתם.

לאורך כל המאבק שניהלתי עם צוות גדול של עורכים ועיתונאים במרקר בעשור האחרון נגד הטייקונים, הבנקאים, בעלי העיתונים, חברות הסלולר – ניסו האחרונים תמיד להפוך את המאבק שלנו לסיפור אישי. הם ידעו שככל שהדיון בתעריפי הסלולר, בריכוזיות, בשחיתות, בקשרי ההון-שלטון, במונופולים יהיה יותר עמוק, ענייני ומקצועי – כך הם יפסידו יותר.

לכן העצה שהיועצים האסטרטגיים נתנו ללקוחות שלהם תמיד היתה – אתם צריכים לייצר סיפור אחר, סקסי יותר. זה צריך להיות סיפור על מאבק אישי בין המרקר והטייקונים או בין רולניק ואחד הטייקונים. (כל פעם זה טייקון אחר. נדמה לי שניהלתי מאבקים נגד 20 או 30 טייקונים וקבוצות אינטרסים בעשרים וחמש השנים האחרונות). ברגע שיש סיפור על ״מאבק״ – אנחנו (קבוצות האינטרסים) ניצחנו – כי זה כבר הכל יורד לרמת הרכילות – ואז איש לא יתעניין ולא יזכור שמדובר במבנה המשק, בדמוקרטיה, בקשרים מושחתים של הון-שלטון-עיתון וכדומה. כי מאבק אישי תמיד יותר מעניין מאשר ״הפרדה של פיננסי-ריאלי״, יוקר המחיה, רגולטורים-שבויים וכדומה.

תראו למשל את הידיעה שהעלה הערב אתר וואלה ברנז׳ה. היא מציבה תמונה של סילבן ולידה תמונה שלי וכותרת מתאימה שסילבן מסביר שאני גיזען והגיגן. יש אקשן, יש מאבק. זה עניין אישי. עכשיו, צריך להבין  שמבחינת סילבן זה ניצחון;  הוא הוציא את הסיפור מהמגרש של "האם הוא משמש כלוביסט של משפחת עופר – מסדר לה פטור ממס של חצי מיליארד שקלים" – והעביר אותו למגרש שנוח לו: מאבק בין שר לבין בעל טור. השילוב של העניין הגיזעני כאן הוא כמובן בונוס מיוחד – כי זה מייד מכפיל ומשלש את רמת העניין.

אין לי כמובן שום תלונה לאתר וואלה ברנז׳ה. הם עושים את עבודתם נאמנה בחריצות ועירנות. הם אתר ברנז׳ה והם היו הראשונים להגיב להתפתחות. הסיכוי שאני אצליח לעניין אותם במבנה שוק העבודה בישראל, מליציות המיסוי העצמאיות או קרטל הבנקים הוא נמוך. לעומת זאת אם יש קטטה טובה בין עיתונים, פוליטיקאים, טייקונים וכדומה – זה חומר טוב עבורם.

4. עכשיו, אם לא אכפת לכם, כמה מילים על הנושא עצמו של הרווחים של כימיקלים לישראל. אני חושב שלחלק מהקוראים הרעיון של מבנה משק ושוק עבודה ורגולציה שמגן על ״עובדים״ ולא על ״מקומות עבודה מסויימים״ הוא מאוד לא אינטואיטיווי. כתבתי על זה עשרות מאמרים בשנים האחרונות ואני רואה שוב ושוב שאנשים מבלבלים על הזמן בין מדיניות שמגנה על תעשיות מסויימות, חברות מסויימות, ארגונים מסויימים – בסקטור הציבורי והפרטי ובין מדיניות ורגולציה שמגנה על כלל העובדים במשק, על כלל משלמי המסים, על כלל הצרכנים.

הדוגמא הפשוטה היא הרפורמה בסלולר אותה דחפנו במרקר במשך 7 שנים עד שהגיע משה כחלון, הרים את הכפפה והביא ניצחון גדול לאזרחי ישראל שחוסך להם כל שנה כ-6 מיליארד שקלים. בעיקר לשכבות החלשות ולישראלים ששייכים לציבור רחב, מפוזר ולא מאורגן. מול ה-6 מיליארד שקלים האלה יש כמה אלפים של עובדי קול-סנטרים בשלוש חברות הסלולר שהעבודה שלהם (לערבב את הלקוחות, למרוח אותם, לדחוף להם חבילות תוכן מיותרות) התייתרה. אבל האם מישהו מעלה על דעתו היום רעיון שנחזיר את קרטל הסלולר, נעלה את תעריפי הסלולר מחמישים שקלים בחודש ל-500 שקלים בחודש – והכל כדי לעזור לאלפיים עובדי סלולר? כמובן שלא. אנחנו צריכים משק תחרותי ואנחנו צריכים להגן על עובדים, משלמי מסים, צרכנים באשר הם – ולא רק אם הם שייכים לחברה גדולה או מונופול או קרטל. משק שמורכב ממאות חברות ויחידות מונופוליסטיות, לא יעילות, נצלניות ובזבזניות ש״מוגנות״ כדי להגן על הבעלים, המנהלים והעובדים שלהן – הוא משק מפגר בו תמיד רוב האוכלוסיה תהיה ענייה.

המודל שאני תמיד מביא כאן כדי לעזור לקוראים להבין הוא של שוק העבודה בשבדיה ודנמרק. שם כל הארגונים בסקטור הציבורי והפרטי כפופים בראש ובראשונה למשמעת השוק, לתחרות. שם 70% מהעובדים מאוגדי בוועדי עובדים – אבל כל הוועדים מכפיפים את עצמם לעקרון של יושרה, יעילות ותחרותיות מול העולם. בדיוק הפוך מהמודל של ההסתדרות הישראלית. מדוע? כי השבדים והדנים הגיעו למסקנה שהדרך היחידה לייצר רווחה לכלל הציבור, ולא רק למעטים, היא באמצעות משק תחרותי ופתוח. הם הגיעו למסקנה שוועדי עובדים הם הפיתרון הטוב ביותר – אבל הם חייבים להיות מכלילים – ולא רק לסקטורים וענפים מסויימים. וכדי להיות מכלילים הם צריכים להיות תחרותיים. לכן שבדיה ודנמרק הן לא רק מדינות עם רמת חיים ואיכות חיים מהגבוהות בעולם – אלא גם עם רמת אי שיוויון מהנמוכה בעולם. בשבדיה ודנמרק יש מסים גבוהים – אבל הציבור יודע שהמסים חוזרים אליו – ולא הולכים לממן ״מליציות מיסוי עצמאיות״ – מאות יחידות גזלניות, בזבזניות ומושחתות בסקטור הפרטי והציבורי. (כמובן שמליציות המיסוי שרוצות לשמור על מעמדן והפריבילגיות שלהן תמיד טוענות ש׳המרקר נגד וועדי עובדים׳ בשעה שהמודל שאנחנו מציגים הוא עם וועדי עובדים בהיקף משולש! ממה שיש היום בישראל – רק שאלה וועדים מכלילים – וברגע שנאמץ את המודל שאנחנו מציעים – המליציות הקיימות, הטייקונים והמחוברים ייאלצו לוותר על חלק מהפריבילגיות שלהם למען הציבור הרחב).

״ההגנה״ שמציע סילבן שלום באמצעות טירפוד מסקנות וועדת שישינסקי לעובדי כימיקלים לישראל היא בדיוק מהסוג האנטי תחרותי, אנטי מכליל, אנטי חברתי. ראשית, כלל לא בטוח שהחצי מיליארד שקלים האלה שהוא רוצה לקחת מקופת המדינה ולהחזיר לכימיקלים לשיראל יגיעו לעובדים. סביר יותר להניח שהם יגיעו למשפחת עופר. אבל גם אם נניח שמשפחת עופר מתכוונת מחר לקחת חצי מיליארד שקלים ולהשתמש בהם כדי להעלות משכורות לוועדי עובדי כימיקלים לשיראל – מה חברתי בזה? אם מחר יש למדינה חצי מיליארד שקלים נוספים – מדוע שאנחנו נניח שהראשונים בתור הם עובדי כימיקלים לישראל שהשכר שלהם הוא בערך פי 4 מהשכר החציוני במשק. מדוע שהכסף הזה לא יילך לקביעת שכר מינימום כפול מהשכר הנוכחי לעובדי קבלן בממשלה למשל?

5. הייתי שמח לנהל דיאלוג בנושאים האלה עם השר סילבן שלום. באותה הזדמנות הייתי רוצה לנהל איתו דיאלוג על המדיניות של משרד האנרגיה במשא ומתן עם יצחק תשובה בנוגע לגז הטיבעי. אני לא מומחה גדול בתחום הזה לצערי – אבל אבי בראלי, עורך האנרגיה האגדי של המרקר מסביר לי שסילבן שלום הוא אחד משרי האנרגיה הגרועים ביותר שיהו לנו וששלום נכנע שוב ושוב לרוב קבוצות האינטרסים בשוק האנרגיה.

אבל סילבן שלום, כמו רוב חברי הכנסת והשרים מהמפלגות לא רוצים לנהל דיאלוגים ושיחות כאלה בנושאים האלה. הם לא רוצים אף פעם לדון לעומק במבנה המשק שמשרת קבוצות אינטרסים, מליציות מיסוי. לא רק בגלל שהדיון הזה הוא לכאורה מורכב  – אלא בעיקר בגלל הכלל הפוליטי שתמיד עדיף לפוליטיקאי להיות נחמד לקבוצות אינטרסים קטנות שיודעות לגמול לך טובה – מאשר לעבוד עבור ציבור רחב ומפוזר עבור רעיונות מופשטים כמו ״משק תחרותי״ – שעל זה אף פעם לא תקבל קרדיט מאף אחד.

מי שהגיע לבלוג הזה לראשונה בגלל שקרא בפייסבוק אצל סילבן שלום שאני ״גיזען״ מוזמן לקרוא כאן את הקטגוריה על שוק העבודה, המודל הנורדי והון חברתי. אני לא חושב שהוא ימצא שם אינדיקציות לכך שאני מבקר קבוצות אינטרסים לפי המוצע הגיזעי שלהם – אבל אולי הוא ייחשף לכמה רעיונות שמקבלים היום מעט התייחסות בשיח הציבורי ובעיתונות בישראל.

כמו תמיד אני פתוח לתגובות ורעיונות של קוראים בנושא קבוצות אינטרסים ומליציות מיסוי עצמאיות בסקטור הפרטי והציבורי. אני אתן לכם טיפ קטן – אני מגלה עניין גדול ברעיונות שאנשים שולחים לי בנושאים שנוגעים לציבור הרחב והמפוזר. guy.rolnik@gmail.com

רפי גינת, רני רהב, ראובן אדלר – קרטלים, מונופולים, טייקונים ועיתונאים

….

אני: "קרטל הבנקים, הסלולר, רשתות השיווק הגדולות, המונופולים – כולם סוגרים על האזרח הקטן מכל כיוון: מתאמים מחירים, מפחידים רגולטורים, קונים עיתונאים, מקבלים זיכיונות, מגייסים כסף בבורסה במחירים מופקעים". (שווי שוק, אוקטובר 2007).

היום זה נראה מובן מאליו: קרטל הסלולר, מונופולים, בנקים, מליציות מיסוי, הון-שלטון-עיתון. לפני 7 שנים זה היה בשולי השיחה בישראל. כאשר פרסמנו במרקר עשרות טורים וכתבות בנושאים האלה – הפוליטיקאים, הרגולטורים ורוב הציבור לא גילה עניין.

הבוקר כאשר פורסם ש״כולבוטק״ – שאני לא יודע אפילו איך לכנות את התוכנית הזאת – סוף סוף יורדת מערוץ10 – נזכרתי בטור שכתבתי לפני 7 שנים על רפי גינת, ראובן אדלר (שהיה הפרסומאי של ההון-שלטון-אריק-שרון באותן שנים) ורני רהב (שהיה ועודנו היחצ״ן של הטייקונים). הטקסט הזה יראה לכם ברור מאליו עכשיו – אבל תנסו לחשוב מה היתה רק המודעות שלכם לעניינים האלה לפני 7 שנים. אשמח לקבל תגובות.

ומה עם החתולים השמנים? / גיא רולניק (שווי שוק, אוקטובר 2007)

אתמול החזרתי את יעלי הקטנה מהגן.

מיד כשהגענו למפתן הבית הבחינה הקטנה שהדלת נשארה פתוחה. כאשר נכנסנו למטבח צווחה יעלי בשמחה: "אבא, השארת את הדלת פתוחה, נכנס חתול, הוא אוכל פיתה". ומיד הוסיפה כדרכן של קטנות לפעמים: "אני אגיד לאמא שהשארת את הדלת פתוחה, נכנס חתול".

בימים כתיקונם, אני חייב להודות, בשלב זה היה נפתח מו"מ עם יעלי, שבו היינו מנסים לסכם כי אין צורך לעדכן את אמא בכל דבר שאבא עושה או לא עושה.

אבל כאשר יעלי צעקה הפעם: "אבא יש חתול בבית", הרגשתי לפתע איך זיעה קרה מטפסת לאורך גווי. כן, זו לא אמא הפעם. לא ממנה חששתי. מראהו של החתול הקטן שנס מן המטבח אל הגינה העביר בי צמרמורת מסוג אחר.

לנגד עיני ראיתי את זה קורה; באחד הימים הקרובים אקבל טלפון מתוכנית התחקירים, והם יבשרו לי שהקלטות בידיהם. בקלטות רואים בבירור את הדלת הפתוחה שהשארתי, את החתול שחודר הביתה, את הפיתה שבה נגס ואת הילדה המבוהלת.

זה הרגע שהוא יגיח, בקול הבס הרועם שלו ויחשוף את פרצופי המכוער, המושחת והאמיתי: משאיר דלתות פתוחות, מאפשר חינגות חתולים, מפקיר פיתות המיועדות לילדות ולעתים אף לא ממהר לדווח לממונים.

אני: "תראי, זה היה חד-פעמי. קפצתי לקחת את הקטנה מהגן. טרקתי את הדלת, היא כנראה לא נסגרה טוב".

תחקירנית: "כל ניסיונותיך לעשות ספינים לא יעלו יפה. יש לנו צילומים של החתול ושל שאריות הפיתה".

אני: "אבל זרקתי את הפיתה, נשבע לכם".

תחקירנית: "האם אתה יכול להיות משוכנע במאה אחוז שהחתול לא פתח את הקורנפלקס או קפץ על השיש במטבח והשאיר את הזוהמה שלו?"

אני: "תראו, זה חתול".

תחקירנית: "כן, הבנו, זה היחס שלך לעניין. כך אתה נראה, כך נראה גם פרצופה של המדינה".

אבל יותר משפחדתי מהשיחה עם התחקירנית, נלחצתי מהרגע שבו אפנה ליועצים לטיפול במשבר, עורכי הדין, היח"צנים, סמנכ"לי השיווק והעובדים.

אני: "יש להם קלטת, כנראה. אני לא יודע בדיוק מה רואים בה, זה כנראה חתול אוכל פיתה".

רני היח"צן: "אל תחשוב שזה ייעלם מאליו, אל תתעלם, תהיה אקטיווי".

אני (מבוהל): "מה זה אומר?"

רני: "נכנס את כל כתבי החינוך, הבריאות והמשפט למסיבת עיתונאים ענקית, הכל באמברגו עד הצהריים, ונספר את כל מה שידוע לנו. אל תסתיר שום דבר. אחרי זה נערוך שיחות רקע עם העורכים החשובים ועם הכתבים שאני אסמן לך. יש לנו כבר שלושה כתבים שהם 'שלנו' והם ישתפו פעולה".

אני: "ומה נגיד?"

רני: "לא חשוב. תפרוץ מהומת אלוהים. אנחנו ניתן ראיון בלעדי לאחד העיתונים הגדולים. שאר העיתונים יהיו עסוקים רק בשאלה מי קיבל את הסחורה קודם. תפרוץ מלחמת עולם ביניהם".

אני: "האמת, זה לא נראה לי כל מסיבות העיתונאים האלה. זה היה בסך הכל חתול".

ראובן (פרסומאי, יועץ למשברים): "זאת תהיה טעות איומה להודות בפני העיתונאים. האסטרטגיה כאן צריכה להיות מתקפה. אני מציע לשטוף את העיר במודעות: 'הפעם נפלתם. נקודה'. זה עבד גם עם אריק. אני מסדר לך מחיר טוב ב-2 מיליון דולר, כולל הסופר-קומישן שלנו, ואין שלט חוצות אחד בעיר שלא יספר את הסיפור שלנו".

אני: "אבל דחילק, מודעות, לשטוף את העיר, כולה נכנס חתול הביתה".

רני: "אל תנסה לגמד את הסיפור של החתול. זה כבר יצא מהידיים שלך, זה סיפור גדול. המדיום הוא המסר, הטיפול במשבר הוא סיפור גדול יותר מהמשבר. זה כבר מזמן לא החתול – אלא אירוע תקשורתי ענק. כל היח"צנים, עורכי הדין ומומחי המשברים יתראיינו בכפולות ענקיות בכל העיתונים על המשבר הזה".

אני: "איזה משבר, נכנס חתול".

ראובן: "במצב עניינים רגיל הייתי גם אומר כמוך – בסך הכל חתול; אבל תבין, זה כבר מעבר לחתול. אל תשכח, ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית רביעית, נוספת, נגד ראש הממשלה כבר פורסמה אתמול בצהריים בכל האתרים. מאז יש כבר 12 שעות עם אפס התרחשויות. אתה נפלת קשה, אין סיפורים יותר חמים מזה עכשיו".

אני: " מה אתה אומר לי בעצם?"

ראובן: "אני אומר לך שמחר, חצי העמוד הראשון של העיתון הנפוץ במדינה יוקדש לחשיפה של פרשת החתול אצלך במטבח, עם כל ההשלכות הקשות של זה, ושאולמרט יהיה בעמוד פנימי".

אני: "ריבונו של עולם, אין כבר לאנשים במה לעסוק, רק בחתולים?"

רני: "הספין לא יעבוד. מדובר באמינות של תוכנית שרצה כבר 28 שנה. אף אחד לא עמד מולם. הם לא ירפו ממך, עד שהצדק ייצא לאור".

אני: "המדינה שוחה בשחיתות, חצי מהשרים מעורבים בפלילים או בהרעפת טובות הנאה על חבריהם המיליארדרים, מערכת החינוך קורסת, העוני משתולל, נטל המס גדל, החונטה הצבאית יונקת עוד ועוד מיליארדים לפנסיות תקציביות או לפרויקטים ומכרזים שתפורים וסגורים למקורבי המערכת…".

ראובן (מצקצק ונד בראשו): "… זה משעמם, זה לא מעניין, זה גם לא מצטלם. מה יעשו? יצלמו ישיבת ממשלה? זקנות בביטוח לאומי? תשאיר את זה לערוץ 1".

אני: "ומה עם החתולים השמנים?"

רני (קופץ כנשוך נחש): "חתולים שמנים? היו במטבח שלך גם חתולים שמנים? לא אמרת לי כלום על זה. האם לא אמרתי לך שאתה חייב לספר ליועצים שלך הכל על ההתחלה – כי מה שייצא אחר כך יהיה רק קשה יותר להתמודד איתו".

אני: "לא, תירגע, לא היו שום חתולים שמנים. זה ביטוי, תרגום מאנגלית של המונח 'Fat Cats'. העיתונות הבריטית משתמשת בזה כדי לתאר את האנשים במועדון ההון והשלטון, שמחלקים זה לזה משכורות עתק וטובות הנאה".

ראובן: "על אלה משתדלים שלא לעשות תחקירים, זה כאב ראש אדיר, ובינינו בצדק. זה הרי עניין לא נעים – החיכוך ביניהם לבין העיתונאים הוא גדול: למה לך לעשות תחקיר על מישהו שמחר תרקוד איתו בחתונה של השר או תשיק איתו יחד את היאכטה של איל הנדל"ן".

אני: "קרטל הבנקים, הסלולר, רשתות השיווק הגדולות, המונופולים – כולם סוגרים על האזרח הקטן מכל כיוון: מתאמים מחירים, מפחידים רגולטורים, קונים עיתונאים, מקבלים זיכיונות, מגייסים כסף בבורסה במחירים מופקעים".

ראובן: "תתעורר ילד, איפה אתה חי? הקרטלים האלה הם המפרסמים הגדולים ביותר במשק, שרובם גם שייכים לטייקונים. זה לא החומר שממנו עושים היום תוכניות תחקיר – בטח שלא בטלוויזיה".

אני: "אז מה עושים?"

עומר (בן 22, מומחה ל-2.0 Web): "פותחים בלוג, אין לך ברירה. אתה חייב לפתוח בלוג – עם הכל: טוקבקים, טראקבקים, Rss-ים. זה יהיה גדול יותר מטק-קראנץ'. אם לא תנהל שיחה ישירה, פתוחה, עם הגולשים, זה ירדוף אותך. מי שלא לוקח חלק בדיאלוג ברשת – ימות".

אני: "לא, לא הבנת. שאלתי מה עושים עם השחיתות בשלטון, עם הקצאת המשאבים למקורבים, עם נטל המס המפחיד, עם המיליארדים שנשפכים ונגנבים מתקציבי המדינה, עם הידרדרות השירות לאזרחים, עם הפער המטורף בין 50 מיליארדרים ל-5 מיליון אזרחים".

ראובן: "איך זה קשור לשיחתנו?"

אני: "לא קשור. אני סתם חושב בקול".

ראובן: "בחברות המדיה מדברים על 25% רייטינג לסיפור של החתול. עדיין לא ברור אם יש להם גם את הקלטת שבה שומעים את הילדה צועקת – 'אבא חתול', אבל יש פרומואים לתוכנית שרצים כבר מהערב, מדברים על חשיפות נוספות, יכול להיות שיש להם מידע נוסף על החתול".

אני: "טוב, נתמודד עם זה, יש לי רק בקשה אחת".

כולם במקהלה: "כן?".

אני: "אל תגידו מלה לאמא".

——————–

 

עד כאן הטור מ-2007. זה אכן נראה כאילו נכתב אתמול. אגב, גם יעלי לא השתנתה. היא עוד מעט בת 14 אבל הבוקר היא כבר הלשינה על איזה פשלה של אבא. הפשלות של אבא לא השתפרו במיל.

 

 

 

פנחס עידן מציג: איך עובדת 
ישראל וממה 
בנוי יוקר המחיה

הקשר בין קפה ב-18 שקל, ועדים, מונופולים והמחאה החברתית. אני חופר… – אבל מכירים שיטה אחרת?

http://www.themarker.com/markerweek/thisweek/1.2354276

אנחנו זקוקים ללואיס ברנדייסים ישראלים (פורסם במקור בשנת 2010)

בחודשים האחרונים פונים אלי ישירות הרבה אנשים שקוראים את העבודה שעושה הצוות במרקר ושואלים מדוע אנחנו לא מציגים ״פתרונות מעשיים״. חלקם גם מדברים על התארגנויות פוליטיות סביב הרעיונות שהצוות של העיתונאים במרקר דוחף בעשור האחרון.

התשובה שלי לכולם היא זהה. הפוליטיקה היא הבעיה ולא הפיתרון. המערכת הפוליטי היא האחרונה לשנות את הסטטוס קוו שמשרת את קבוצות האינטרסים. מה שישראל צריכה זה לא עוד פוליטיקאים שיספרו ססמאות על מעמד הביניים וה״המחאה״. ישראל צריכה כוחות מחוץ לפוליטיקה שדוחפים ערכים, רעיונות והתארגנויות מסוג אחר.

לפני 4 שנים פרסמנו במרקר גיליון מיוחד בנושא השתלטות הטייקונים על הדמוקרטיה. זה היה בהמשך לקמפיין ארוך שנים שלנו בנושא הריכוזיות. הגיליון היה קריאה ליזמים חברתיים להתעורר ולהוביל שינויים. התגובות אז היו מועטות. אחרי שנה פרצה המחאה. עכשיו יש הרבה יותר יזמויות חברתיות. אני מביא כאן את עיקרי המאמר הפותח שפרסמתי לפני 4 שנים בנושא הזה. אשמח לקבל תגובות ורעיונות.

 

דמוקרטיה או ריכוזיות – תבחרו

בהוא אחד המשפטנים המצוטטים ביותר בעולם, ואחד המשפטנים החשובים ביותר בארה"ב במאה השנים האחרונות. אמירתו "אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר" נהפכה לאחד הביטויים השגורים ביותר בזירה הציבורית. הוא קבע הלכות והמציא שיטות; הוא סיים את לימודיו בהרווארד בגיל 20 בציון הגבוה ביותר בהיסטוריה של המוסד, שיא שנשבר רק אחרי 80 שנה; הוא נהפך לעורך דין עשיר ומצליח שנים ספורות לאחר שפתח את משרד עורכי הדין שלו; במקום לצבור כסף וכוח הוא הקדיש את רוב הקריירה שלו כעורך דין לתיקים למען מטרות חברתיות שבהן האמין, כמו הגנה על עובדים וצרכנים; הוא היה אחד מאבותיה החשובים ביותר של תנועת הציונות בארה"ב; והוא כמובן היהודי הראשון שמונה לבית המשפט העליון בארה"ב.

לואיס דמביץ ברנדייס, שנולד ב-1856 ומת ב-1941, הוא אחד המנהיגים הרוחניים הגדולים ביותר שקמו לעם היהודי במאה השנים האחרונות. אדם שנולד למשפחת מהגרים דלת אמצעים, ושנהפך רק בעזרת כישרונו ושכלו לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בזירה המשפטית והעסקית בארה"ב. חלקים גדולים מהמצע ומהמדיניות של הנשיא ה-28 של ארה"ב, וודרו ווילסון, נשענו על רעיונות שקיבל מברנדייס. ברנדייס מוכר היטב לכל משפטן ישראלי, בין אם הוא תלמיד שנה א', מתמחה, עורך דין זוטר, שותף בכיר, שופט או שופט עליון. רעיונותיו, פסיקותיו ומאמריו בתחומים רבים – החל בפרטיות וכלה במונופולים – מצוטטים עד היום ונחשבים למקוריים ולפורצי דרך. מינויו ב-1916 לבית המשפט העליון בארה"ב נחשב לציון דרך במעמדם של היהודים בחברה האמריקאית, ותרומתו לתנועה הציונית היהודית ולתמיכת ארה"ב בהקמה של מדינת ישראל מוכרת היטב לכל חוקרי ההיסטוריה של הציונות.

אבל דווקא הפרק החשוב ביותר בקריירה המקצועית של ברנדייס, התחום הקרוב ביותר ללבו, לו הקדיש חלק ניכר מחייו – מוכר פחות לציבור בכלל ובישראל בפרט. ייתכן שהתפקיד ההיסטורי החשוב ביותר של ברנדייס היה מלחמתו בטייקונים, בבנקאים, במונופולים ובקרטלים ששלטו בכלכלה האמריקאית בתחילת המאה הקודמת. אנשים אלה, שלימים זכו לעתים בכינוי "הברונים השודדים", מזכירים מאוד את עשר המשפחות החזקות ביותר במשק הישראלי. באמצעות שימוש בכסף של אנשים אחרים, שליטה ישירה או עקיפה בבנקים ובמוסדות פיננסיים ובשורה של קרטלים ומונופולים, הם נהפכו לשליטים האמיתיים של הכלכלה – חזקים יותר מהממשלה, מהנשיא, מהקונגרס ומהסנאט.

ברנדייס, שנולד למשפחת מהגרים יהודים מצ'כיה, היה תלמיד מבריק בתיכון ובאוניברסיטת הרווארד. משרד עורכי הדין שפתח יחד עם חברו ללימודים נהפך למצליח תוך זמן קצר, וברנדייס נהפך לעורך דין אמיד. כאן קיבלה הקריירה שלו את התפנית הלא אופיינית: במקום להמשיך במסלול לצבירת הכוח, הכסף והקשרים שהיה פתוח בפניו – נמשך ברנדייס יותר ויותר לתיקים שבהם יכול היה להגן על האינטרס הציבורי: על עובדים שנוצלו, על צרכנים שרומו, על מבוטחים שהוכשלו. ברנדייס נמנע מלקחת תיקים ולקוחות שנתפשו אצלו כ"רעים" והקדיש חלק גדל והולך מהקריירה שלו למאבקים משפטיים שהפכו אותו במהרה ל"פרקליט הציבור", מה שהמגזין "אקונומיסט" כינה לימים "רובין הוד של עולם המשפט".

 

יש שימהרו להדביק לברנדייס את הכינוי "עורך דין חברתי" או "פעיל חברתי", אבל זאת תהיה טעות. בניגוד למי שמכונים כיום "חברתיים" בזירה הציבורית בישראל, ברנדייס היה מאמין גדול בשוק החופשי ובתחרותיות. הביטויים תחרותיות, חופש, יעילות, חדשנות וקדמה חוזרים אצלו במאמרים ובספרים באופן כפייתי. המלחמה שלו באוליגרכיה האמריקאית של תחילת המאה הקודמת לא נבעה מאמונות מרקסיסטיות או קומוניסטיות, אלא להפך: מהאמונה שלו בכוחם של החופש, של התחרות ושל החדשנות. הוא הבין שהאויבים הגדולים ביותר של אלה הם הקפיטליסטים האמריקאים – שחברו יחדיו כדי לדכא את התחרות, את החדשנות ואת הפיתוח של הכלכלה האמריקאית.

אגב "אוליגרכיה", זאת בדיוק המלה שבה השתמש ברנדייס במאמריו כשבא לתאר את ראשי הכלכלה האמריקאית, הבנקאים וראשי הקונצרנים. הטייקונים הישראלים מתפלאים שהודבק להם בשנים האחרונות הכינוי "אוליגרכים". הם מנסים לשכנע את הציבור שהם "אנשי עסקים", בעוד "אוליגרכים" הוא ביטוי המתאים רק לטייקונים רוסים שקנו מהמדינה חברות בזול. אבל אם להיתלות באילן הגבוה ביותר בעולם המשפט הכלכלי, הרי שהביטוי "אוליגרכים" הוא המתאים להם ביותר – גם אם הם לא קנו מעולם כל חברה מהמדינה. כי ברגע שהם נהנים מכוח אדיר, מריכוזיות, מאינטרסים צולבים ומשליטה בקרטלים ובמונופולים – להגדרתו של המשפטן, עורך הדין והשופט העליון ברנדייס, הם אוליגרכים.

אין עורך דין בכיר אחד בישראל שלא מכיר את אמרתו המפורסמת של ברנדייס, "אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר", ואת הביטוי שנשחק מרוב שימוש אפשר למצוא בפסקי דין רבים, ביניהם של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק. שאלו אותם על ברנדייס, והם ימהרו להפליג בשבחיו של הגאון, המחדש, קובע ההלכות.TheMarker

ואולם מעטים מבין עורכי הדין האלה יודעים שמפעל חייו הגדול של ברנדייס החל הרבה לפני שמונה לבית המשפט העליון בארה"ב, ובא לידי ביטוי חד בספר שהוציא לאור ב-1914, שאותו ביסס על שורה של מאמרים שפירסם במגזין "הרפר'ס וויקלי". ברנדייס קרא לספר "כספם של אנשים אחרים וכיצד משתמשים בו הבנקאים". כשברנדייס מדבר על בנקאים, הוא לא מתכוון לאלה שהתמקדו בבנקאות, אלא לאלה שהפכו את הבנקים שלהם למנוף להקמה של קונגלומרטים פיננסיים וריאליים ענקיים, שהיו קרויים אז תאגידי נאמנות ((Trust. הברונים השודדים בעלי ההון אירגנו את הקונגלומרטים שלהם בנאמנות, כך שלאחר מותם, ההון ממשיך להיות מנוהל בידי הנאמנות עבור היורשים, ללא מס ירושה. בארה"ב יש עד היום מסי ירושה גבוהים, ותכנון מס שכזה היה כה אופייני לאוליגרכים המונופוליסטים, עד שהחוקים שנועדו להילחם במונופולים – המכונים בישראל דיני הגבלים עסקיים – נקראים בארה"ב גם Antitrust law. קונגלומרטים אלה שלטו במונופולים ובקרטלים החזקים ביותר של תחילת המאה הקודמת, בעיקר בחברות של רכבות ובמפעלי פלדה – ובהמשך גם בחברות הטלפון והטלגרף. בהקבלה ל-2010 – אלה הן חברות הסלולר, הקמעונות, הביטוח והאנרגיה של ימינו.

מקדיש בשנים האחרונות מאמץ עיתונאי רב כדי להתריע מפני הסכנות האורבות לכלכלה הישראלית ולדמוקרטיה הישראלית כתוצאה מהתהוותן של כמה משפחות שליטות חזקות בכלכלה הישראלית – שרובן שואבות את כוחן מהחזקות בקרטלים, במונופולים ובמוסדות פיננסיים. בשנתיים האחרונות הגענו למסקנה כי הריכוזיות האדירה במשק היא לא רק סכנה לכל אחת מהתעשיות ומהענפים הספציפיים שבהם הן פועלות, אלא רחבה הרבה יותר: זאת סכנה ברורה ומיידית לדמוקרטיה.

בשבוע שעבר, לאחר קריאת ספרו של ברנדייס שמבוסס על מאמרים שנכתבו בדיוק לפני מאה שנה, גילינו לתדהמתנו שאנחנו לא מחדשים כלום וכנראה אין הרבה חדש תחת השמש – ברנדייס כבר כתב את הכל לפנינו וכמובן בכישרון, ישירות ונחרצות גדולים בהרבה.

ברנדייס מציג בספרו, במאמריו ובפסיקותיו את הנזק הגדול שנגרם לכלכלה האמריקאית, לחדשנות, לפיתוח ולצרכנים – מהמונופולים, מהקרטלים, מהריכוזיות, מהבעלויות הצולבות, מהאינטרסים הכפולים ומהשילוב של חברות ריאליות עם חברות פיננסיות. אבל הוא שב וחוזר ואומר: הסכנה האמיתית היא לא ההשפעות השליליות שיש לריכוזיות על המחירים, על הצרכנים ועל היעילות. הסכנה האמיתית נשקפת לדמוקרטיה. זהו הנזק הגדול ביותר של הריכוזיות. מתברר שלצדו של הפתגם הנודע ביותר הנוגע לאור השמש המחטא, יש עוד "חוק" שקבע ברנדייס: "We can have democracy in this country, or we can have great wealth concentrated in the hands of a few, but we can't have both".

ובתרגום לעברית: "יכולה להיות לנו דמוקרטיה במדינה הזאת, יכול להיות לנו עושר רב המרוכז בידי מעטים – אבל לא יכולים להיות לנו שניהם". כן, מתברר שזה היה ברנדייס, מגדולי המוחות המשפטיים, החברתיים והכלכליים היהודים שקבע לפני מאה שנה שריכוז של עושר בידי מעטים הוא הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה.

"הומניסט חילוני וגם יהודי חם, לואיס ברנדייס הוא אחד המאורות הגדולים של אמריקה / דפנה מאור"

"משפטנים נחשבים לעם שמרן, ברנדייס היה חריג בקבוצה / עידו באום"

ללא ברנדייס, ארה"ב לא היתה תומכת בהקמת מדינת ישראל / ניו יורק טיימס

לואיס ברנדייס, ביוגרפיה מלאה

אבל ברנדייס לא התכוון לעושר במובן המקובל של המלה. הרי הוא לא היה קומוניסט אלא איש השוק החופשי. הוא הצביע על כך שאין כל סכנה באנשים עשירים שצברו הון רב מעסקיהם המוצלחים. לרובם אין כל השפעה שלילית על החברה. הנזק הגדול נגרם על ידי אלה שכוחם נובע משליטתם בכסף של אנשים אחרים: אלה ששולטים בתאגידי נאמנויות, בבנקים, בחברות ציבוריות, בקונגלומרטים. הם אלה המהווים סכנה לכלכלה ולדמוקרטיה.

ההשקפה הכלכלית, החברתית והמשפטית של ברנדייס מציגה באור נלעג את הדיון על ימין, שמאל, קפיטליזם וסוציאליזם שמקובל בזירה הציבורית הישראלית. החזירים הקפיטליסטים הישראלים אוהבים להדביק את התווית "סוציאליסט" או "קומוניסט" לכל מתנגדיהם, במטרה להראות שההצעות שלאלה נידונות לכישלון, כפי שנכשלו הכלכלות הקומוניסטיות. המציאות היא כמובן הפוכה: "הקפיטליסטים" הישראלים הם שונאי קפיטליזם ושוק חופשי. הם לא רוצים תחרות והם סבורים שתפקידה של המדינה הוא לחלק להם זיכיונות ולא להתערב כשהם בונים מונופולים וקרטלים שעוצרים את הקדמה ואת הפיתוח. ואילו "החברתיים" הישראלים משתמשים בשנאה כלפי העשירים כדי לשמר את כוחם של קומץ ועדים אלימים, העומדים בראש קרטלים ומונופולים ציבוריים או פרטיים.

לאלה וגם לאלה, לפרקליטיהם וליועציהם הכלכליים, כדאי לקרוא את ברנדייס, הפרקליט החברתי שזכה להערצה כה גדולה במדינה הקפיטליסטית ביותר בעולם. משפטן שלא היסס לצאת בפומבי נגד הטייקונים הגדולים והאלימים ביותר בארה"ב עוד כשהיה עורך דין בשוק החופשי. הוא לא היסס לעשות זאת גם כשהעיתונות – שנשלטה על ידי אותם טייקונים – מיהרה לתקוף אותו. ברנדייס ידע היטב את הסיכונים שהוא לוקח כשיצא נגד האוליגרכיה האמריקאית. מי שכנראה עמדו מאחורי הניסיון למנוע את מינויו לבית המשפט העליון בארה"ב לא היו האנטישמים – אלא הטייקונים, שלא רצו שהאיש שהבין את המודלים העסקיים שלהם ואת הנזקים שהם גורמים לקדמה, לפיתוח ולתחרות – יגיע לעמדה הבכירה ביותר במערכת המשפט האמריקאית.

השופט העליון וויליאם דאגלס, שכיהן כראש רשות ניירות ערך בארה"ב והחליף את ברנדייס כשפרש מבית המשפט העליון, נחשב לשופט ליברלי מאוד. הוא אמר בהקשר זה: "ברנדייס היה לוחם מיליטנטי למען צדק חברתי – ולא חשוב מי היה היריב שלו. הוא היה מסוכן לא מפני שהיה מבריק ואמיץ. הוא היה מסוכן משום שאי אפשר היה להשחית אותו".

עד שברנדייס הופיע בזירה הציבורית האמריקאית ונהפך לדמות כה משפיעה בה, טענו כלכלנים ומשפטנים רבים ש"אין מה לעשות. טבעה של הכלכלה לייצר את המונופולים, את הקרטלים ואת קבוצות הריכוז האלה". היו גם שטענו כי יש יתרונות לגודל, המפצים על החסרונות. אבל ברנדייס הראה שהריכוזיות, הקרטלים, המונופולים והפירמידות שבראשם אנשים ששולטים בכסף של אנשים אחרים – אינם בלתי נמנעים. הוא הוכיח שאפשר לשבור אותן ולחסל אותן וכדאי לעשות כן – כי הם פוגעים בכלכלה, לא יעילים ומדכאים את התחרות ואת הדמוקרטיה.

איפה הוא הברנדייס הישראלי? איפה המשפטן, הכלכלן או איש הציבור שלנו שיהיה לו את השילוב של ידע כלכלי עמוק שלא מבוסס על סיסמאות "קפיטליסטיות" או "חברתיות" חלולות? איפה האיש ש"חברתיות" אצלו אינה רק הכרזות, אלא נכונות לצאת מול האנשים החזקים ביותר במשק? כמה עלוב ומצער לראות שהמשפטנים הגדולים בישראל מחוברים רובם אם לא כולם בעבותות לאוליגרך זה או אחר – ומעדיפים את החיים הנוחים, את הכבוד, את היוקרה ואת הקוקטיילים על פני תקנת הציבור וטובתו.

הנה כמה ציטוטים בתרגום חופשי ובקיצורים הנדרשים מספרו של ברנדייס "כספם של אנשים אחרים וכיצד משתמשים בו הבנקאים":

"המונופול הגדול ביותר במדינה הוא המונופול על הכסף. כל עוד הוא יהיה קיים, חופש הבחירה שלנו, החופש שלנו והאנרגיה האינדיווידואלית של התקדמות ושל פיתוח – לא באים בחשבון. המערכת הפיננסית שלנו היא מרוכזת – ולכן הצמיחה של המדינה, וכל פעולות האזרחים, נמצאות בידיהם של כמה אנשים. גם אם הכוונות של האנשים האלה טהורות – הפעולות שלהם מקפיאות, בולמות והורסות כל חופש כלכלי אמיתי".

זהו הציטוט הפותח את ספרו של ברנדייס והוא מיוחס דווקא לנשיא וודרו ווילסון, אך ברי לכל שרוב דבריו של וילסון נשענו על ניירות שהכין עבורו ברנדייס. והרעיון המרכזי הזה אכן חוזר בספרו של ברנדייס שוב ושוב.

"האלמנט המרכזי באוליגרכיה הפיננסית שלנו הוא בנקאי ההשקעות (הבנקאים שמתאר ברנדייס הם הטייקונים של היום, השולטים באמצעות כספם של אנשים אחרים בתאגידי נאמנויות ענקיים של פיננסים ושל החזקות ריאליות, ג"ר). בנקים, תאגידי נאמנות וחברות ביטוח הם הכלי שלו לשליטה ברכבות, בשירותים ציבוריים ובחברות תעשייתיות. הם הנתינים שלו… למעשה שום עסק גדול לא יכול להתרחש במדינה ללא אישור שלו".

"האווזה שמטילה את ביצי הזהב נחשבה לנכס הגדול ביותר. אבל רווחית יותר מהאווזה הזאת היא הפריווילגיה לקחת את ביצי הזהב שהטילה האווזה של מישהו אחר. בנקאי ההשקעות והחברים שלהם הם אלה שיש להם עכשיו את הפריווילגיה הזאת. הם שולטים בעם דרך כספו של העם".

כן, חייבים להסיר את הכובע גם בפני הניסוחים של ברנדייס על הכוח ועל ההשפעה שצוברים הטייקונים באמצעות כספם של אנשים אחרים. הוא תימצת את זה במשפט כה חד, בהיר וברור: "הם שולטים באנשים דרך הכסף של האנשים". והוא ממשיך:

"אם הכוח של הבנקאים היה מתמצה רק בעושר שלהם, היתה להם השפעה מועטה על עולם העסקים האמריקאי. עושר שכזה, כמו של משפחת אסטור (המשפחה שהיתה העשירה ביותר בארה"ב באמצע המאה ה-19, ג"ר) הוא מצער, לא עקבי עם דמוקרטיה והוא בלתי חברתי. אבל העושר של משפחת אסטור לא מסכן את החופש הפוליטי או הכלכלי. הוא חסר משמעות בנתח שלו מכלל הפעילות של העושר בארה"ב, או אפילו במדינת ניו יורק. אין לו השפעה משמעותית, כי לבעלים שלו יש רק את ההכנסה מהעושר שלהם. העושר של משפחת אסטור הוא סטטי. לעומת זאת, העושר של ג'יי.פי מורגן (הטייקון הגדול ביותר בארה"ב באותה תקופה, ג"ר) הוא דינמי. הכוח והצמיחה של הכוח של האוליגרכים הפיננסיים שלנו מקורם בשליטתם בכסף ובחסכונות של אנשים אחרים".

 

"גרוע יותר מהדיכוי של התחרות (על ידי האוליגרכים) הוא הדיכוי של החופש הכלכלי, למעשה של חופש האדם. ההפחדה שהם מייצרים. התלות שיש לאנשי העסקים בקבוצה הזאת. כל יזם ואיש עסקים צריך מימון בנקאי. מתן המימון הבנקאי דורש שיקול דעת על ידי הבנקאים. אבל טהורים וכנים ככל שיהיו הבנקאים, הניסיון מראה ששיקול הדעת שלהם מוטה על ידי הכוח הגדול של תאגידי הנאמנות של הכסף. מי שיתנגד בגלוי לאותם אינטרסים (של הטייקונים) יגלה שהוא לא נחשב לגורם אחראי ובטוח שיכול לקבל מימון בנקאי".

"כל איש עסקים, כל איש מקצוע צריך למכור משהו או לקנות משהו מהחברות שנשלטות או מושפעות עלידי אותם 'לורדים'. לפעמים זה מוצר, לפעמים שירות – ולפעמים הם כלל לא זקוקים לקנות או למכור משהו, אלא פשוט רוצים להתקדם פוליטית וחברתית. לפעמים הם פשוט רוצים שקט ושלווה. אבל הניסיון מראה שזה לא בריא ללכת נגד הקטר, וש'עסקים הם עסקים'".

קראו את המשפט הזה פעמיים: אלפי אנשי עסקים, רגולטורים, פוליטיקאים ומנהלים שכירים מרגישים אותו על בשרם בשנים האחרונות. חבריהם ממליצים להם לא לנסות ללכת נגד קטר דוהר – שבו יושב אחד האוליגרכים הישראלים.

"מדי פעם אנחנו מוצאים גיבור אדום דם, אמיץ, שאוהב את החופש שלו יותר משהוא אוהב כסף או ביטחון – והוא נלחם על העצמאות שלו ומנצח. פה ושם תמצא גם את הקדוש המעונה שמסרב (להצטרף אל האוליגרכים או להיכנע להם, ג"ר) בשקט, סובל ונדחק. אבל אמריקה, האומה שרוצה את הטוב ביותר במספרים הגדולים ביותר, אמריקה לא יכולה להסתפק בתנאים שמתאימים רק לשלושה סוגים של אנשים: לגיבורים, לקדושים המעונים ולעבדים".

כדאי אולי לכל מלחכי הפנכה של האוליגרכיה הישראלית – בין אם הם בעולם העסקים, בשלטון או בתקשורת – לשאול את עצמם איפה הם ממקמים את עצמם: בגיבורים, בקדושים המעונים או בעבדים, וחשוב יותר: האם ישראל יכולה להסתפק באלה?

"ההגנה על זכויות המיעוט של חברות ציבוריות דורשת שייאסר על חברות באופן מוחלט לבצע עסקות שלדירקטורים של החברה יש עניין אישי בהן. כל חוזה לביצוע עסקה כזאת (עסקת בעלי עניין, ג"ר) יוכרז לא רק ככזה שניתן לבטל אותו, אלא ככזה שבטל באופן מוחלט. במקרה של רכבות ושל חברות שנותנות שירות לציבור, האיסור הזה על עסקות בעלי עניין נדרש (לא רק כדי להגן על בעלי המניות, ג"ר) לתקנת הציבור ולרווחתו – משום שאינטרסים צולבים (עסקות בעלי עניין, ג"ר) מייצרים חוסר יעילות וחוסר נאמנות. אי אפשר לדעת אם התעריפים שגובה החברה מהציבור הם ראויים או מנופחים עד שלא ברור מה בדיוק מקור ההוצאות של החברה. אבל חשוב יותר אפילו מהיעילות הוא החופש הכלכלי והפוליטי, שנפגע מתאגידי הנאמנות".

"איך צברו (האוליגרכים) את עושרם? חלק מזה היה טבעי. חלק מזה כתוצאה מהזדמנויות מיוחדות או מהשקעות נבונות, חלק בגלל הגודל העצום של עסקים: כוח יוצר עושר, ועושר יוצר כוח. אבל הסיבה העיקרית להתעשרות שלהם היא דמי המעבר הגבוהים שגובים אלה ששולטים בצינורות הכסף".

כמו בישראל ב-2010, גם בארה"ב של תחילת המאה הקודמת הסבירו האוליגרכים והטייקונים שהציבור חייב להם את הקדמה, את הפיתוח ואת היזמות – שהם יצרני העסקים ומקומות העבודה. אבל ברנדייס, עורך דין מסחרי מבריק ששלט בפרטים ביד רמה והכיר את עולם העסקים, לא התרגש בכלל מהסיסמאות האלה. הוא ידע את האמת והוא כתב:

"ג'יי.פי מורגן אומר שרוב מסילות הרכבת והפיתוח התעשייתי במדינה נוצרו באמצעות המוסדות הפיננסיים הגדולים (שבשליטת הטייקונים). אבל ההצהרה הזאת היא חסרת בסיס לחלוטין. להפך, כל תרומה אמיתית לרווחה ולשגשוג שלנו נוצרה ונולדה בלי עזרתם. המוסדות הפיננסיים הגדולים הגיעו לאותם מיזמים ועסקים כשהם כבר היו מצליחים, או כשהיה צורך לבצע ארגון מחדש של החובות שלהם אחרי שהאפשרות של הצלחה כבר הוכחה – אבל ההשקעות הראשוניות של החלוצים שעשו את העבודה הקשה וסיכנו את כספם כבר ירדו לטמיון. רק במקרים נדירים מאוד בוצע המימון המקורי לכל העסקים והמיזמים האלה על ידי אותם בנקאים. ברוב המקרים זהו איש עסקים פשוט, שרגיל לקחת סיכונים, או ממציא או חלוץ – שיזם והקים את העסקים האלה – שמה שמניע אותו אינו כסף".

"העובדה שהמונופולים עוצרים את ההתפתחות היא חמורה יותר מאשר הנטל שהם מטילים על החברה עם מחירים היקרים שלהם. אבל הנזק הגדול ביותר של הקונגלומרטים הוא הריכוזיות הכלכלית שהם מייצרים".

ברנדייס מסיים את ספרו עם הציטוט של וודרו ווילסון:

"שום אומה לא יכולה להרשות לעצמה שהשגשוג שלה יהיה תלוי בידי קבוצה קטנה של אנשים. העושר (והפיתוח) של אמריקה לא נמצא במוחותיהם של אותם אנשים השולטים כיום בקונגלומרטים הענקיים שלנו. העושר והפיתוח שלנו תלויים בהמצאות של אנשים לא ידועים, במיזמים של אנשים לא ידועים, בשאיפות של אנשים לא ידועים – משום שכל אומה מתחדשת על ידי האנשים הלא ידועים, ולא על ידי האנשים שיש להם כבר פרסום וכוח".

אז בפעם הבאה שראש הממשלה, שר האוצר או כל פוליטיקאי אחר מזמן אליו את "ראשי המשק" – חבורה של מפורסמים שצברו כוח והשפעה בכלכלה, בפוליטיקה ובעיתונות – כדאי אולי שישנן לעצמו את דבריו של ווילסון: לא אלה האנשים שיביאו את החדשנות ואת הפיתוח לכלכלה הישראלית. לאלה כבר יש כוח וכסף – והמונופולים, הקרטלים והקונגלומרטים שלהם ידכאו ברוב המקרים את הפיתוח ואת הקדמה, כדברי ברנדייס. האנשים הלא ידועים, האנונימים, היזמים והממציאים הם שיביאו לחידוש ולקידום המדינה הזאת – זו שלואיס ברנדייס, ציוני נלהב, משפטן גדול, איש כלכלה מבריק ולוחם לצדק חברתי, דימיין לפני מאה שנה.

מה דעתכם על משכורת של 40 אלף שקל למזכירה עם קביעות לכל החיים?

רשת האינטרנט והפייסבוק רעשו השבוע לכמה דקות סביב המחירים המופקעים ברשתות המזון בנמל התעופה בן גוריון. כל מי שטס לחו״ל מכיר את זה היטב: אתה משלם על שווארמה בפיתה 35 שקלים או על כוס קפה עלובה 18 שקלים.

הנטיה הטיבעית היא להפטיר ״גנבים״ – והכוונה היא כמובן לסוחרים, לחנויות, לכל מי שדורש מחירים מטורפים עבור שירותים ומוצרים. כמובן שהתיאור הזה הוא לא ממש כלכלי. היכולת של סוחרים, יצרני וספקי שירותים ״לגנוב״ כלשון העם נובעת ממבנה השוק. אפשר ״לגנוב״ כאשר אין לך תחרות, כאשר יש לך הגנה ממשלתית סמויה כלשהי או כאשר יש פערים מידע גדולים בין היצרן לבין הלקוח.

המקרה של נתב״ג הוא חשוב מאוד. דרכו אפשר לראות חלק עצום מהסיבות האמיתיות התת קרקעיות ליוקר המחיה בישראל, לאפקטיוויות הנמוכה של הממשלה, למיסוי הכואב, לעוני, לאי שיויון.

הפרשה מתחילה בשחר תורג׳מן מנכ״ל אתר האינטרנט לחבילות תיירות הדקה ה-90. לשחר היתה השבוע גחמה רגעית. כמו מאות אלפי ישראלים שעוברים כל שנה בנמל התעופה בן גוריון הוא התרתח על מחירי המזון והמשקאות בנמל; זה יכול להיות שווארמה בפיתה במחיר סימלי של -35 שקלים או קפה דלוח ב-18 שקלים.

 תורג׳מן החליט לפעול בדרך לא מקובלת; פתח דף פייסבוק עם הכותרת ״מנחיתים את מחיר הקפה בנתב״ג״ והפנה אליו גולשים מאתר האינטרנט של הדקה-90. כחמשת אלפים איש הצטרפו תוך יומיים למחאה הקטנה של תורג׳מן.

 רשתות המזון הפועלות בשדה פנו לרשות שדות התעופה ודרשו ממנה שתמנע את האפשרות שתפרוץ שריפת פייסבוק ותדרוש מתורג׳מן לעצור את המחאה. תורג׳מן סירב ובינתיים סער שפע מנכ״ל רשת בתי הקפה ארומה שיש לה סניף בשדה  התרתח גם הוא ובראיון לשרון גל ראדיו תל-אביב גילגל את הכדור אל רשות שדות התעופה: ״השכירויות (שגובה רשות שדות התעופה ממפעילי רשתות המזון והמשקאות) מטורפות. אתה בוחר לעשות על זה כתבה, כי כתבה על רשות שדות התעופה זה קשה לך ומסובך לך. אתה מחפש כותרת על חשבון השוכרים שם..יש לכם שמץ של מושג איזו שכירות אנחנו משלמים שם? יש לכם שמץ של מושג״.

 רשות שדות התעופה הסבירה בתגובה: ״"רש"ת פועלת מאז ומעולם לרמת שירות גבוהה והגברת התחרות בין נותני השירות בנתב"ג. ההשוואה בין שדות התעופה, להם הוצאות תפעול, בטחון, תשתיות, אבטחה וכו', הוצאות שאינן קיימות בשטחי מסחר אחרים בארץ, בטעות יסודה, שכן ההוצאות בשדות התעופה גבוהות מההוצאות בכל קניון. כך בעולם וכך בישראל. כמו כן שעות ההפעלה הנדרשות סביב השעון 24 שעות ביממה, בהם מחויב נתב"ג לתת שירות לכלל הנוסעים בכל ימות השבוע מייקרים את עלויות התפעול״.

 אז מי צודק? מדוע נגזר עלינו לשלם מחירים גבוהים בנמל התעופה נתב״ג? האם זה רשתות המזון שמנצלות את הלקוח השבוי? רשות שדות התעופה שגובה שכר דירה מנופח? או הצרכן הישראלי שלא יודע למחות, להחרים ולהעניש את מי שדופק אותו.

הטבלה הבאה נותנת תשובה לשאלה כיצד בנוי מבנה העלויות, יוקר המחיה של הקפה, השווארמה, הדיאודורנט וכל דבר אחר שאתם קונים בנמל התעופה בן גוריון. מזה גם בנוי מחיר כרטיס הטיסה שלכם הכולל אגרות והיטלים שונים שרשות שדות התעופה גובה מכם ומחברות התעופה.

זאת פעם ראשונה שהטבלה הזאת מתפרסמת אי פעם. בדו״ח השנתי של הממונה על השכר באוצר מתפרסמים רק כמה ממוצעים של סך המשכורות ברשות שדות התעופה. גם בלי להיות סטטיסטיקאים דגולים אתם תבינו מייד מדוע הממוצע (הגבוה מאוד) הוא מגוחך. הסיפור האמיתי הוא לא הממוצע אלא המשכורת של 300-400 בעלי השכר הגבוה ביותר ברשות שדות התעופה.

לפני חודש חשפתי במרקר את התפלגות השכר בבנק דיסקונט. פירמידה שוועד העובדים של בנק דיסקונט בחסות ההסתדרות בנו בשלושים השנים האחרונות יחד עם הנהלות כושלות וחלשות שנכנעו שוב ושוב לשיטה. הראיתי איך בבנק דיסקונט יש קבוצה של 500 איש עם שכר של 50 עד 200 אלף שקל בחודש וקביעות לכל החיים ומתחת עמוק למטה יש 1,500 עובדי קבלן, אלה שמקבלים את פניכם בסניף עם שכר של 5000 שקלים בחודש.

 

מי שחשב שפירמידת שכר מעוותת כזאת יכולה להיות רק בבנק טעה. ראו את הטבלה הבאה – זוהי הרשימה של 100 מקבלי השבר הגבוה ברשות שדות התעופה מתוך 1,500 העובדים הקבועים שלה. כפי שאתם רואים מדובר במשכורות בעלות של 30 עד 100 אלף שקלים בחודש. שימו לב לתיאורי התפקידים כאן. כל בנאדם שני כאן הוא מנהל אגף או סגן מנהל אגף. זאת השיטה לחלק משכורות עתק למספרים אדירים של עובדים שהוועד וההנהלה חפצה ביקרם.

עכשיו. אנשים שעובדים בשוק הפרטי יתמלאו תדהמה וכעס כאשר הם רואים את המספרים האלה. אבל רובם לא מבינים שהשערוריה היא גדולה כפליים. השווי הכלכלי האמיתי של רוב חבילות השכר המופיעות כאן היא כפולה! או משולשת מהמספרים שאתם רואים כאשר משווים את זה לסקטור הפרטי. מדוע? משום שכמעט לכל העובדים כאן יש ״קביעות״. שזה אומר שאי אפשר לפטר אותם עד גיל 67 (גברים) או 63 (נשים).

בגילאים של 40-50-60 בשוק העבודה הנוכחי – קביעות זה דבר ששווה הון עתק. כאשר מדובר במשכורות של 50-60 אלף שקל בחודש – קביעות שווה מיליונים רבים של שקלים. כי רבים מעובדי רשות שדות התעופה, אם לא היתה להם קביעות, היו מוצאים עצמם כמו 80% מהעובדים במשק – נזרקים בגיל 50 או 60 לשוק העבודה האכזרי ולעיתים לא מוצאים עבודה זמן רב. העובדים ברשות שדות התעופה כמו מקומות רבים בסקטור הציבורי ובמונופולים הפרטיים כמו הבנקים – פטורים מדאגות החיים הקטנות האלה.

הממשלה, ההסתדרות והטייקונים רוצים שהציבור יחשוב שהמספרים האלה והתפלגות ההכנסות האלה הן אנקדוטליות ומאפיינות רק מקומות כמו חברת חשמל, הבנקים או רשות שדות התעופה. לצערנו זה לא נכון. עד לפני כמה שנים רוב הציבור לא היה לו מושג שבמערכת הבנקאות בישראל יש ״קאסטה״ ענקית של כעשרת אלפים עובדים עם קביעות לכל החיים עם משכורות של 50 עד 100 אלף שקל בחודש. עד היום הציבור לא מבין שמדובר באנשים שמחיר השוק האמיתית שלהם הוא רבע או שליש. הם אנשים כמוכם בדיוק – לא מוכשרים בצורה יוצאת דופן. הם פשוטים התחברו למוקדי כוח במשק.

במשק הישראלי יש כ-100 עד 200 אלף איש שנהנים מחבילות שכר ותנאים כאלה; במערכת הביטחון, במונופולים הפרטיים והציבוריים, במערכת הבריאות, בתעשיות הביטחוניות, ברשויות ממשלתיות. אליהם צריך להוסיף עוד כ-100 אלף, אולי יותר, מינויים של מקורבים בסקטור הציבורי עם יעילות אפסית. חלקם מיותרים. הם נכנסים לתוך המערכת ונשארים בה כמסמרים בלי ראש באמצעות הקביעות.

מתחת לכל האנשים האלה יש רבע עד חצי מיליון העובדים המסורים של הסקטור הציבורי שמקבלים משכורות נמוכות (הקביעות מפצה במיקרים רבים על השבר הנמוך) ועושים את העבודה. אלא שמבנה ההעסקה בסקטור הציבורי, התרבות הארגונית, הקביעות, הפוליטיזציה והציניות גורמים לכך שהארגונים האלה פועלים בשני שליש או חצי מהיעילות שניתן היה להשיג אם העובדים והמנהלים היו ממוקדים בטובת האירגון והעסק.

נו טוב. עכשיו תגידו שגם בסקטור העיסקי יש לא מעט בורות שומן שחיתות וחוסר יעילות כזאת. זה נכון – אבל בסקטור הפרטי האמיתי (לא במונופולים או במקורבי שלטון) כאשר יש בורות כאלה – העסק בסוף קורס. בעלי המניות משלמים את המחיר. עסקים כאלה מחוסלים עלידי כוחות השוק.  תביטו טוב בטבלה הזאת ותהרהרו בקול רם בסיפור האמיתי מאחורי יוקר המחיה בישראל:

שם גוף

תפקיד

סוג תפקיד

חלקיות משרה

שכר ברוטו ממוצע

עלות העסקה ממוצעת

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מגדל פקוח

1

74,516

84,760

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

בקרה דרום

1

72,735

86,064

רשות שדות תעופה

אחר

רמש ב.אזור

1

67,345

76,009

רשות שדות תעופה

אחר

רמש ב.אזור

1

66,981

75,448

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

פקוח טיסה

1

66,650

77,029

רשות שדות תעופה

אחר

רמש ב.דרום

1

66,417

74,772

רשות שדות תעופה

אחר

רמש בקר.אז

1

65,714

74,053

רשות שדות תעופה

אחר

רמש פ.טיסה

1

64,786

72,893

רשות שדות תעופה

אחר

רמש בקר.אז

1

63,993

72,235

רשות שדות תעופה

אחר

רמש פ.טיסה

1

63,912

71,962

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

63,140

70,939

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

63,066

70,806

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

62,952

71,106

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

בקרת שנוע

1

62,011

73,116

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

פקוח ובקרה

1

61,689

75,589

רשות שדות תעופה

אחר

רמש מכם

1

61,590

72,094

רשות שדות תעופה

אחר

רמש מכם

1

61,561

73,281

רשות שדות תעופה

אחר

פקח ב.דרום

1

61,290

69,074

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

61,116

68,998

רשות שדות תעופה

אחר

פקח ב.צפון

1

60,930

68,829

רשות שדות תעופה

אחר

רמש ב.צפון

1

60,915

68,883

רשות שדות תעופה

אחר

רמש בקר.אז

1

60,848

68,820

רשות שדות תעופה

אחר

רמש בקרה ש

1

60,514

70,830

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מנהל תורן

1

60,151

72,876

רשות שדות תעופה

אחר

שרות לנוסע

1

60,052

73,112

רשות שדות תעופה

אחר

רמש פ.טיסה

0.92

60,016

68,111

רשות שדות תעופה

יועץ משפטי

יועץ משפטי

1

59,728

85,035

רשות שדות תעופה

אחר

רמש אלקטרו

1

59,584

69,981

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

59,244

67,282

רשות שדות תעופה

אחר

רמש ניווט

1

59,181

69,925

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מנהל תורן

1

58,999

70,743

רשות שדות תעופה

אחר

פקח ב.צפון

1

58,428

66,126

רשות שדות תעופה

אחר

רמש מכם

1

58,368

69,916

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

חשמל

1

58,341

71,469

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מבקר ראשי

1

58,216

71,212

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מיון

1

58,183

70,681

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

58,157

66,201

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

תכנון כלכל

1

58,103

77,458

רשות שדות תעופה

אחר

פקח ב.צפון

1

57,839

65,493

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

בקרת שנוע

1

57,524

69,830

רשות שדות תעופה

אחר

רמש חשמל

1

57,499

68,153

רשות שדות תעופה

אחר

רמש פ.טיסה

1

57,025

64,858

רשות שדות תעופה

אחר

רמש נווט

1

56,965

67,881

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

ס.מנהל.איל

1

56,960

69,745

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

56,815

64,348

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

הדרכה

1

56,746

67,961

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מסוף טאבה

1

56,718

68,876

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

בטיחות קרק

0.99

56,543

73,091

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מכם

1

56,539

68,506

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

הנדסה

1

56,446

75,320

רשות שדות תעופה

אחר

רמש ניווט

1

56,386

67,290

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

חשמל

1

56,350

74,914

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מנהל מסחרי

1

56,055

68,445

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

56,013

63,598

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

תכנון

1

55,823

74,947

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תעשיה נהול

1

55,393

67,187

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

55,362

62,719

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מכונות

1

55,282

67,159

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מנהל ערבה

1

55,178

66,993

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

54,993

62,863

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

שרותי קרקע

1

54,931

66,803

רשות שדות תעופה

מנהל כללי

מנ.שת.אילת

1

54,417

71,684

רשות שדות תעופה

עוזר/עוזר ראשי/עוזר בכיר.

רמט מנכל

1

54,410

72,601

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מנהל תורן

1

54,399

65,020

רשות שדות תעופה

אחר

רמש פ.טיסה

1

54,393

62,502

רשות שדות תעופה

סמנכ"ל

מסחר

1

54,320

70,928

רשות שדות תעופה

אחר

רמש פ.טיסה

1

54,094

62,089

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תצוגה שמע

1

54,088

65,750

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

אלקטרוניקה

1

54,040

65,176

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מגדל פקוח

1

54,023

62,653

רשות שדות תעופה

אחר

פקח ב.דרום

1

53,966

61,241

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

משנה יועמש

1

53,927

71,096

רשות שדות תעופה

אחר

רמש ב.שנוע

1

53,581

63,587

רשות שדות תעופה

סמנכ"ל

הנדסה

1

53,472

70,280

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

אלקטרוניקה

1

53,439

68,788

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מגדל פקוח

1

53,344

68,372

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

חשמל

1

53,331

62,227

רשות שדות תעופה

אחר

ס.רמש חשמל

1

53,301

63,548

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

ארגון ושיט

1

53,104

71,611

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

52,973

61,058

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מודעין טיס

1

52,969

64,056

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מנהל תורן

1

52,966

68,087

רשות שדות תעופה

אחר

ממונה בטיח

1

52,904

69,364

רשות שדות תעופה

אחר

טכנ.ב.מכם

1

52,769

62,760

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מבצעי קרקע

1

52,511

74,547

רשות שדות תעופה

אחר

טכנאי קשר

1

52,344

62,628

רשות שדות תעופה

אחר

רמש ניווט

1

52,150

61,906

רשות שדות תעופה

אחר

פקח ב.דרום

1

52,058

61,886

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מסחר

1

52,051

70,230

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

ניהול אכות

1

51,826

62,508

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מחשוב

1

51,806

67,403

רשות שדות תעופה

אחר

מנ.אחזקה

1

51,784

68,811

רשות שדות תעופה

אחר

מנהל תורן

1

51,663

73,774

רשות שדות תעופה

אחר

טכ.ב.שינוע

1

51,651

61,796

רשות שדות תעופה

סמנכ"ל

מבצעים

0.95

51,604

70,371

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

בית נתיבות

1

51,572

67,979

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

שת.חיפה

1

51,542

67,762

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מרכז תאום

1

51,532

67,194

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

51,506

62,221

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

בקרת איכות

1

51,462

62,096

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

נווט

1

51,388

62,041

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מפעלי ציוד

1

51,337

61,162

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

עזרה ראשונ

1

51,324

62,178

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תחנות כח

1

51,272

61,894

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

תקבולים

1

51,264

62,000

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

שינוע

1

51,261

66,368

רשות שדות תעופה

עוזר/עוזר ראשי/עוזר בכיר.

עוזר ראשי

1

51,253

69,085

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

תש ורתא

1

51,240

60,819

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מהנדס חשמל

1

51,240

60,941

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מקרקעין

1

51,218

61,454

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

בקורת

1

51,156

66,202

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מנהל T1

1

51,059

61,778

רשות שדות תעופה

מבקר פנימי

מבקר רשות

1

50,991

67,926

רשות שדות תעופה

אחר

טכ.ב.אלקטר

1

50,895

61,036

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מידע

1

50,810

73,315

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מנהל ש.הרצ

1

50,803

66,418

רשות שדות תעופה

אחר

מנחט תפעול

1

50,798

59,870

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

50,687

58,406

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

שרות לנוסע

1

50,563

60,974

רשות שדות תעופה

אחר

פקח ב.צפון

1

50,543

57,595

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

ב.נתיבות

1

50,506

61,232

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

חשמל

1

50,413

64,194

רשות שדות תעופה

אחר

פקח ב.דרום

1

50,403

59,502

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

אלקטרוניקה

1

50,376

60,290

רשות שדות תעופה

אחר

ממונה כלכל

1

50,328

66,360

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

50,299

58,356

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

50,107

57,689

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מבקר ראשי

1

50,085

69,987

רשות שדות תעופה

אחר

ממ.מנ.הדרכ

1

50,079

66,475

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

טכנולוגיות

1

50,002

73,093

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תאורת מסלו

1

49,978

60,633

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

סגן ליועמש

1

49,875

67,749

רשות שדות תעופה

מנהל כללי

מנכ"ל

0.75

49,723

67,976

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מטרד ציפור

1

49,700

63,941

רשות שדות תעופה

אחר

ממונה

1

49,700

63,726

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

הבטחת אכות

1

49,691

57,926

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

תפעול

1

49,596

65,509

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מערכות מכנ

1

49,506

59,693

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

ק.בטח.תעופ

1

49,475

58,646

רשות שדות תעופה

אחר

פקח ב.צפון

1

49,446

58,884

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

49,390

57,099

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תפעול מסוף

1

49,358

58,950

רשות שדות תעופה

אחר

רמש ת.ושמע

1

49,358

58,753

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

49,285

56,768

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

49,227

56,821

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מכם ניווט

1

49,206

64,440

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

כיבוי אילת

1

49,038

57,985

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מבנים

1

48,910

60,201

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

תשלומים

1

48,859

70,687

רשות שדות תעופה

אחר

רמש פ.טיסה

1

48,686

59,026

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

אבטחת פנים

1

48,484

58,451

רשות שדות תעופה

אחר

מנחט פ טיס

1

48,454

71,302

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

48,420

55,688

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מיחשוב

1

48,344

62,390

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מנהל שדה ד

1

48,322

63,542

רשות שדות תעופה

אחר

רמש ב.שנוע

1

48,265

57,939

רשות שדות תעופה

אחר

רמש פ.טיסה

1

48,202

58,520

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תאום אילת

1

48,154

56,408

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תאום תכנון

1

47,968

57,836

רשות שדות תעופה

עוזר/עוזר ראשי/עוזר בכיר.

מסופים

1

47,772

57,568

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

47,668

56,780

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

בקרה תקציב

1

47,584

57,545

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

47,520

57,586

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

כח אדם

1

47,498

68,510

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

חשמל

1

47,377

55,796

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מסופים

1

47,350

68,041

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תאום תכנון

1

47,336

62,059

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

משכורת

1

47,294

56,948

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

ארגון נוהל

1

47,166

56,336

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

כלכלה ותקצ

1

47,135

69,653

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מזוג אויר

1

46,948

57,121

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

בטיחות

1

46,866

61,336

רשות שדות תעופה

מנהל כללי

מנהל נתבג

1

46,837

65,915

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

46,820

54,098

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

חשוב נוכחו

1

46,800

57,113

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

לוגיסטיקה

1

46,756

68,873

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

רווחה

1

46,753

55,352

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

קשר

1

46,706

55,918

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מבנה קרקעי

1

46,594

60,411

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מבנים

1

46,523

60,552

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מנהל מסחרי

1

46,385

56,334

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

ציוד קרקע

1

46,343

56,477

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

נכסים

1

46,190

59,399

רשות שדות תעופה

אחר

א.טכני תאו

1

46,163

55,512

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מסוף ניצנה

1

46,158

67,948

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

46,060

53,273

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

ע/מנחט בטח

0.99

45,901

59,596

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

45,741

55,411

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

הנח"ש

1

45,626

66,990

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

בקרה אזרחי

1

45,546

58,422

רשות שדות תעופה

אחר

מפקח ב.דרו

1

45,450

53,519

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

בטחון

1

45,448

54,429

רשות שדות תעופה

אחר

מפקח בקרה

1

45,372

53,994

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

גנים ונוף

1

45,323

55,451

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

שרות ותפעו

1

45,307

54,974

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

כא בטחון

1

45,066

55,079

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תש.מסחריות

1

45,058

54,429

רשות שדות תעופה

אחר

טכ.ב.אלקטר

1

45,046

53,978

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

א.תקינה מב

1

45,017

59,465

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

ראג לתכנון

1

44,990

58,126

רשות שדות תעופה

אחר

מפקח מגדל

1

44,910

52,194

רשות שדות תעופה

אחר

מנהל/בקר

1

44,884

54,304

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מידע תפעול

1

44,842

53,391

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

44,731

54,056

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

44,694

53,442

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

אחזקה

1

44,686

53,136

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מער.מכני

1

44,521

54,595

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מנהל מסחרי

1

44,388

53,739

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

ע.יור

1

44,133

63,679

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

הדרכה מבצע

1

44,094

55,566

רשות שדות תעופה

אחר

מפקח ב.צפו

1

44,033

52,868

רשות שדות תעופה

אחר

נהג שינוע

1

43,993

50,244

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תקציב

1

43,894

53,963

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מבנים

1

43,881

57,675

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תפעול מסוף

1

43,875

55,972

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

בטחון

1

43,871

53,657

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

חשבונות

1

43,687

52,714

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

43,654

50,862

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

בטחון אזור

1

43,550

57,303

רשות שדות תעופה

אחר

מנחט בטחון

1

43,518

64,487

רשות שדות תעופה

סמנכ"ל

מסופים

0.99

43,481

61,818

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

עמנחט אחזק

1

43,347

52,829

רשות שדות תעופה

אחר

רמ"ש ניטול

1

43,329

50,519

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

חשמל

1

43,283

51,076

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מסוף אלנבי

1

43,254

51,873

רשות שדות תעופה

אחר

פקח טיסה

1

43,251

51,663

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

מסוף אלנבי

1

43,163

63,891

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

ק.בטיחות ב

1

43,114

52,863

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מנהל מסחרי

1

42,939

52,092

רשות שדות תעופה

סמנכ"ל

כלכלה

1

42,801

60,232

רשות שדות תעופה

אחר

מפקח מגדל

1

42,681

51,581

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

ממונה תורן

1

42,624

51,419

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תקציב

1

42,503

55,961

רשות שדות תעופה

אחר

רמ"ש ניטול

1

42,400

48,749

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

פתוח עסקי

1

42,202

56,737

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מע' שינוע

1

42,142

51,302

רשות שדות תעופה

אחר

רמ"ש מערכ

1

42,112

51,004

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תאום ובקרה

1

42,068

50,015

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תפעול

1

41,983

55,977

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

טיסות חו"ל

1

41,970

51,120

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

רכש

1

41,668

50,255

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תקבולים

1

41,392

50,637

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מסחר

1

41,361

50,329

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

אחזקה

1

41,032

50,322

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

הדרכה מאבט

1

40,943

53,803

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מערך בטיחו

1

40,306

49,773

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

ארגון שיטו

1

40,168

52,949

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

בטיחות גהו

1

40,038

52,892

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

פרט מטוס

1

40,010

48,143

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

גיוס

1

39,890

52,472

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

משק

1

39,853

48,948

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תלונות צבו

1

39,581

48,161

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מניעת עברו

0.98

39,425

52,218

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

נקיון משרד

1

39,261

46,835

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מבנים

1

39,081

51,890

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תכנון

1

39,081

51,709

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תשתיות

1

38,470

51,553

רשות שדות תעופה

מנהל כספים/גזבר

מנהל כספים

1

38,169

53,003

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

אזורי תמך

1

38,130

47,022

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

חשמל

1

37,831

48,270

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

אפסנאות

1

37,291

44,631

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

שינוע

1

36,794

43,765

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

כיבוי אש

1

36,384

48,190

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

רשומות

1

36,367

42,959

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

כבישים

1

36,211

48,284

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

גנרטורים

1

36,199

43,926

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

הדרכה תפעו

0.97

36,155

47,550

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

חשמל

1

36,044

46,616

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תאום ובקרה

1

35,808

47,525

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

פקח טיסה

1

35,783

42,300

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

עמנחט תפעו

1

35,718

47,316

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

עו"ד

1

35,671

48,230

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

עורכת דין

1

35,522

46,711

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

פרוייקטים

1

35,498

47,560

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

חשמל

1

35,372

44,620

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מפעלי ציוד

1

35,162

43,245

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מבנה אוירי

1

35,076

47,409

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

בודקים

1

35,038

53,317

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תקציב

1

34,732

47,160

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

כיבוי אש

1

34,705

41,874

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

התקשרויות

1

34,159

46,559

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מהנדס אזרח

1

34,157

45,021

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

ממונה תורן

1

34,103

42,303

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תאום מסחר

1

34,029

46,299

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

ציוד קרקע

1

34,024

42,116

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

כיבוי אש

1

33,870

39,882

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

ביטוחים

1

33,843

42,296

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

בטחות תעבו

1

33,704

44,958

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

ממונה תורן

1

33,545

39,866

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

זכיונות

1

33,431

39,587

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

סרמ"ח שכר

1

33,396

39,800

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

ארכיב

1

33,287

39,462

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

ניטור

1

33,263

40,617

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

כיבוי אש

1

33,102

44,604

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מזכירת סמנ

1

33,092

39,626

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

תשתיות

1

32,764

40,259

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תשתיות

1

32,509

43,168

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

רכש

1

32,501

42,813

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

אלקטרומכני

1

32,494

39,617

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

אבטחה היקפ

1

32,394

42,798

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מודיעין

1

32,320

38,915

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

טיפול בפרט

1

32,139

37,956

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

T1 תפעול

1

31,927

39,572

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

כיבוי אש

1

31,906

40,052

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

נכסים

1

31,808

42,380

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

שינוע

1

31,778

41,636

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תפעול

1

31,611

46,861

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

נקיון

1

31,597

37,531

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

בקרה

1

31,310

38,281

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

הדרכה

1

31,284

41,772

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תקציב

1

31,139

42,310

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תמחיר

1

31,071

42,068

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

מחשוב

1

30,821

42,200

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

בטיחות

1

30,619

37,156

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

ועדות

1

30,528

36,379

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

רכש

1

30,388

37,547

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

פקוח מונית

0.99

30,382

39,207

רשות שדות תעופה

עוזר/עוזר ראשי/עוזר בכיר.

פתוח עסקי

1

30,337

40,832

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מנהל מגדל

1

30,312

38,028

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

תפעול

1

30,178

36,390

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

סלילה

1

30,112

40,541

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

אחזקה

1

29,582

35,552

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

אחזקה

1

29,548

39,779

רשות שדות תעופה

מנהל אגף

נהר הירדן

1

29,521

38,994

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

בטיחות

1

29,504

36,888

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

תשלומים

1

29,259

39,485

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

תקשורת

1

29,009

38,525

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

רכזי ציוד

0.92

28,747

32,855

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

מחשוב

1

28,699

38,574

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

הדרכה

1

28,454

37,029

רשות שדות תעופה

כלכלן

כלכלן

1

28,353

34,345

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

אחזקה

1

28,334

37,522

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

רכש

1

28,039

37,321

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

מזכירה

1

27,950

34,284

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

רכש

1

27,937

37,208

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

עו"ד

1

27,738

37,114

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

כלי רכב

1

27,666

34,886

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

חרום

1

27,619

32,419

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

רלשית

1

27,598

32,192

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

רכש

1

27,502

35,642

רשות שדות תעופה

עוזר/עוזר ראשי/עוזר בכיר.

אבטחה

1

27,426

32,874

רשות שדות תעופה

עוזר/עוזר ראשי/עוזר בכיר.

מנהל וארגו

1

27,424

35,885

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

אבטחת שער

1

26,925

32,449

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

דווח כספי

1

26,635

35,196

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מזכירת סמנ

1

26,620

33,035

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מערכ.מידע

1

26,231

34,505

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

תפעול

1

26,110

31,653

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

מטענים

1

25,960

33,621

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תפעול

1

25,857

34,202

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

פתוח הדרכה

1

25,701

33,864

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

רשיונות

1

25,291

30,462

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

אחזקה

1

25,174

30,333

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

בטיחות

1

25,154

29,700

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

מנהל תורן

1

25,073

29,964

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

רכז תפעול

1

24,900

32,424

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מזכירה

1

24,867

31,952

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תעו"נ

1

24,821

33,561

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

רכזי ציוד

1

24,749

32,143

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

פנים מטוס

1

24,749

31,780

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

מסחר

1

24,545

30,358

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

מזכירת חט

1

24,522

29,564

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

תקשורת

1

24,396

30,083

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

אפסנאות

1

24,372

29,907

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

רכב

1

24,259

29,239

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

מטענים

1

24,230

30,309

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

קשרי חוץ

1

24,192

28,925

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

אפסנאות

1

24,087

28,984

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

שכר

1

23,931

28,976

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

תפעול

1

23,909

29,757

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מפגע סביבה

1

23,868

31,334

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

אבטחת מידע

0.83

23,794

28,520

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

חשבונות

1

23,731

28,859

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מהנדס בכיר

1

23,704

30,950

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

תקשורת

1

23,596

30,272

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מתכנן מער

1

23,342

30,774

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

תקלות

1

23,099

32,786

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

מזכירת חט

1

23,048

28,040

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

מחסנים

1

22,784

27,457

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

מזכירת אגף

1

22,652

27,458

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

מזכירת אגף

1

22,613

26,845

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

התקשרויות

1

22,566

30,734

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

שכר עידוד

1

22,464

26,855

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

נוכחות

1

22,417

28,903

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

ניטול

1

22,336

28,496

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

מזכ.סמנכל

1

22,269

27,160

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

רלשית

1

22,085

26,887

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

משרד ראשי

1

22,065

26,485

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

אבטחת מידע

1

21,916

28,772

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

חשבונות

1

21,894

27,015

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

חשבונות

1

21,858

26,531

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

סלילה

1

21,686

27,780

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

תשלומים

1

21,600

26,298

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

חשבונות

1

21,478

26,769

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

קבט מסוף

1

21,386

26,876

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

קבט שת פ"א

1

21,354

27,645

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

מהנדס בכיר

1

21,341

28,825

רשות שדות תעופה

עוזר/עוזר ראשי/עוזר בכיר.

מנכל הרשות

0.99

21,336

27,093

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

לשכת מנכל

1

21,199

26,800

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

קלדנית

1

20,703

25,238

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

קניין

1

19,685

25,629

רשות שדות תעופה

מנהל מחלקה

טפול בטחונ

1

19,486

25,955

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

מזכירה סמנ

1

19,470

25,719

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

מזכירת סמנ

1

19,396

23,908

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

פקידה

1

19,307

26,215

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

חשבונות

1

19,009

23,359

רשות שדות תעופה

מנהל מדור

מזכירת חט

1

18,955

24,971

רשות שדות תעופה

עוזר/עוזר ראשי/עוזר בכיר.

מבצעים

1

17,640

22,882