עמוס מר עולם

לרגע היה נדמה לנו שהתבלבלנו. על הדו"חות הכספיים השנתיים של החברה המרכזית לני"ע, שפורסמו שלשום, היה חתום עמוס מר חיים כיו"ר משותף של הדירקטוריון – והנה, הוא חתום כיו"ר גם על הדו"חות הכספיים של חברת הטקסטיל גיבור ספורט – שאף הם פורסמו באותו יום.
אלא שבעמוס מר חיים עסקינן, ובכל הקשור לישיבה בדירקטוריונים – הוא לא רק מר חיים אלא מר עולם. מי שחושב שקשה להיות יו"ר של יצואנית גרבי ספורט וגם יו"ר של חברת ברוקרים גדולה – עשוי להיות מופתע כשיגלה את רשימת הדירקטוריונים שבהם מכהן מר חיים.
חוץ מיו"רות בשתי חברות ציבוריות אלה, שכל אחת מהן היא חברה עם הון עצמי של 40 מיליון שקל, מר חיים הוא גם יו"ר חברת מפעלי נייר חדרה – אחת החברות הגדולות בישראל; יו"ר חברת הנדל"ן קי.בי.ע. – גם היא לא חברה קטנה; וחבר בדירקטוריונים של החברות צים, כימיקלים לישראל, בתי זיקוק, כתר, מגבות ערד, אורמת ואל-רוב.
אה, כן, כמעט שכחנו, יש לו עוד תפקיד קטן – הוא סגן יו"ר של הקונצרן הרביעי בגודלו בישראל – החברה לישראל של שאול אייזנברג. מנהלים בכירים בקונצרנים גדולים חברים לרוב במספר גדול של דירקטוריונים. את מנכ"לי הקונצרנים: בני גאון, דוד וינשל ודב תדמור למשל, אפשר למצוא בעשרות דירקטוריונים – זה הרי עיסוקם העיקרי מתוקף תפקידם. אבל המקרה של מר חיים שונה. תפקידו העיקרי הוא סגן יו"ר החברה לישראל – וכמנהל בכיר בקבוצה הוא יושב בדירקטוריונים של החברות הבנות שלה. אלא שבנוסף, הוא יושב בדירקטוריונים רבים שכלל אינם קשורים לחברה לישראל. מפעלי נייר חדרה, אלרוב או אורמת הן חברות גדולות מאוד, עם פעילות מגוונת ומסובכת ביותר. האחת שייכת לקבוצת אי.די.בי, השנייה לאלפרד אקירוב והשלישית למשפחת ברוניצקי. שום קשר לחברה לישראל. להיות דירקטור בתריסר חברות ציבוריות, ומהן ב-3 חברות יו"ר הדירקטוריון, זו עבודה קשה עם הרבה אחריות, בעיקר כשהחברות עוסקות בתחומים שונים לחלוטין: נדל"ן, ני"ע, הוצאה לאור, מגבות, גרביים, טורבינות גז, כימיקלים, בתי זיקוק, ספנות ונייר.
אבל לעמוס מר עולם אין בעיה עם זה, והוא מוצא גם זמן לפעילות ציבורית – הוא יו"ר של גוף ענק ושמו רשות הדואר; בשעות הפנאי הוא גם קופץ לבני ברק, שם הוא מכהן כיו"ר הוועדה הקרואה של העיר. בין פעילות ברשות הדואר, לפעילות ברשות המקומית והדירקטוריונים הכלכליים והפיננסיים הרבים מר עולם הוא גם יו"ר של החברה לפיתוח מחקר של האוניברסיטה העברית, ומכריו מספרים, שהוא מספיק להתרוצץ בכמה גלריות – שכן מלבד היותו איש עסקים הוא גם חובב אומנות. ואם הוא יושב בכל כך הרבה דירקטוריונים אין זה פלא שמר חיים הוא גם יו"ר איגוד החברות הציבוריות. נו וודאי, מי מתאים להיות נציגן של החברות הציבוריות יותר ממר חיים.
לריבוי מינויי הדירקטור של מר חיים יש שני צדדים. הצד הראשון ידוע: מר חיים, כמי שהיה מנכ"ל כלל תעשיות ומשנה למנכ"ל כלל, הוא בעל ניסיון עסקי רב; ומי שהיה איש מפלגת העבודה וממלא מקום ראש עיריית ירושלים הוא גם איש ציבור מפורסם – לכן אך טבעי הוא, שיהיה דירקטור מבוקש. אבל יש צד שני לעניין, ואותו מדגימה חברה אחרת שבה היה מר חיים דירקטור במשך שנים לא מעטות. היום היא כבר לא מופיעה לצד שמו בדו"ח המתאר את עיסוקיו – אבל גם שם הוא היה.
באותה חברה עמוס מר חיים לא היה רק דירקטור, אלא אף "יועץ לאיתור פרויקטים להשקעה". במשך 5 שנים הוא ישב בדירקטוריון שלה, איתר עבורה פרויקטים, וקיבל תמורת העניין שכר לא צנוע של רבע מיליון דולר. בתוקף תפקידו כדירקטור באותה חברה נתבקש מר חיים לבצע מלאכה נוספת, לא פשוטה. למעשה, זאת מטלה שקיימת בכל חברה ציבורית – אלא שבמקרה המיוחד שלה זה היה קצת יותר מסובך, אינטנסיווי ורגיש. מדובר כמובן בקבוצת החברות יואל-פספורט, שנשלטה בעבר על ידי ג'ו אלמליח, ידיד נעוריו של מר חיים ומי שישב איתו על ספסל הלימודים בבית הספר בירושלים.
אלמליח התפרסם בעיקר כמי שחיפש נפט, רושש את הציבור, אבל הפך בעזרת הבורסה למולטי-מיליונר. הוא פיתח שיטות שונות ומשונות לחלוב את החברות הציבוריות שבהן שלט, וגילה וירטואוזיות מיוחדת בכך שהיה לבעל השליטה היחיד בחברה ציבורית שהמשיך למשוך ממנה מאות אלפי דולרים גם לאחר שעזב אותה.
בתוקף תפקידו כדירקטור ביואל-פספורט אישר עמוס מר חיים, יחד עם שאר חברי הדירקטוריון וועדת הביקורת, את כל התרגילים של אלמליח. לא מן הנמנע, שהעובדה שמר חיים, הדירקטור, היה גם איש ציבור מפורסם ומנהל עתיר ניסיון סייעה מעט לאלמליח בתרגיליו.
אולם, כשפורסם תשקיפה של פספורט לפני חודש והתברר כי מר חיים קיבל מיואל-פספורט שכר של רבע מיליון דולר כ"יועץ השקעות", התעוררה השאלה אם מר חיים היה חותמת כשרות לאלמליח, או אולי חותמת גומי?
גם למוניטין של מר חיים בתחום העסקי עצמו לא הועילה החברות בדירקטוריון, כל שכן היותו "יועץ השקעות", נוכח הפסדי עתק שרשמו חברות הקבוצה כמעט בכל תחום שבו שלחו את ידן. לזכותו של מר חיים ייאמר, שהוא טוען כי להשקעות הכושלות שהחברה ביצעה הוא דווקא התנגד, אבל ההנהלה לא שמעה בקולו. יש מי שיסיק מפעלתנות דירקטוריונים מסוג זה רק מסקנה אחת: עמוס מר חיים הוא מנהל מבוקש, איש עסקים מפורסם וגם דמות ציבורית מוערכת. סביר להניח, שכבעל מהלכים בחברות וגופים ציבוריים – רבים רוצים להיעזר בקשריו וכישוריו.
אבל יהיה גם מי שיהרהר במקרה של יואל, ויגיע למסקנות נוספות. לפחות על פי מקרה זה נדמה, שמה שהיה נדרש מהדירקטורים, ומר חיים בראשם, הוא בעיקר לאשר את מה שאלמליח רצה.
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים