ויש עוד עניין קטן שלא הזכרנו: פנסיות ברבע מיליארד שקלים

ביום רביעי בלילה אישרה הממשלה את יעדי התוכנית הכלכלית של האוצר לשנת 98' שבמרכזם קיצוץ של 2.3 מיליארד שקלים בתקציב. הקיצוץ אמור להביא את הגירעון בשנה הבאה ליעד שנקבע לו – 2.4% מהתוצר – וזאת כחלק מהתוכנית ארוכת הטווח להורדה הדרגתית בגירעון הממשלתי.

הרכב הקיצוץ בתקציב וביצועו צפויים לרכז כמדי שנה ויכוחים סוערים, דיונים מתמשכים ומלחמות קשות בין האוצר, משרדי הממשלה וחברות הקואליציה. מאבק ציבורי בו יעלה לדיון כל נושא אפשרי בחיינו: הצטיידות צה"ל, בטחון המדינה, החינוך, הרווחה, התשתית, הדתיים, הישיבות וכל שאר צרכני התקציבים הגדולים או לפחות אלה שחביבים על הפוליטיקאים וכלי התקשורת.

אבל יש לפחות נושא אחד שכנראה לא יעלה לדיון – לא בממשלה, לא בכנסת, לא בכלי התקשורת ואפילו לא בדיונים פנימיים במשרד האוצר. למרות חשיבותו, למרות השלכותיו הגדולות על המשק, ההתעלמות מהנושא לא תהיה מפתיעה או חריגה משום שרק לעיתים רחוקות הוא עולה לדיון.

מדובר כמובן בפנסיות התקציביות של עובדי המגזר הציבורי – עובדי המדינה, עובדי מערכת הבטחון, עובדי הרשויות המקומיות, האוניברסיטאות ושאר הגופים והחברות הממשלתיות בהם עדיין נהוגה שיטה פנסיונית זאת.

1.
פנסיה תקציבית היא פנסיה המשולמת ישירות מתקציבו השוטף של הגוף המעסיק את הגמלאי – בדרך כלל מדובר במדינה, ברשות מקומית או בחברה ממשלתית. המעביד והעובד הקשורים בהסדר של פנסיה זו אינם מבצעים כל הפרשה לפנסיה במהלך שנות העבודה והזכויות הפנסיוניות נשמרות על ידי רישום בלבד.

אחת המשמעויות העיקריות של הסדר זה היא איפוא, דחייה של רישום ההוצאות בגין הפנסיה למועד התשלום שלה בפועל. במלים אחרות: עלויות הפנסיה התקציבית של כל עובדי המדינה הפעילים אינן מופיעות בתקציב הממשלה והן באות לידי ביטוי בספרי התקציב רק כאשר העובד פורש לגמלאות.

בניגוד לפנסיה צוברת רגילה שבה בדרך כלל זכאי העובד לקבל רק את הסכום הכולל של הפרשותיו לפנסיה לאורך שנות עבודתו – הפנסיה של העובד המובטח בהסדר "תקציבי" נגזרת מהרבה פרמטרים וקשה לחזות את שיעורה – או במלים אחרות קשה לאמוד את עלותה למעביד ביום שבו יפרוש העובד לגמלאות.

כדי לחזות את העלות הצפויה של הפנסיה התקציבית יש לערוך אומדן הקרוי "אקטוארי" המבוסס על שורה ארוכה של הנחות כמו תוחלת החיים של העובד, מספר שנות עבודתו, שיעור עליית שכרו ושיעור הזכאות שלו לפנסיה ממשכורתו האחרונה או הממוצעת.

2.
האומדן האקטוארי האחרון שבוצע באגף החשב הכללי באוצר להתחייבויות המדינה לתשלומי פנסיה תקציבית נעשה לגבי סוף 95'. האומדן אמד את ההתחייבויות בסוף אותה שנה בכ-142 מיליארד שקלים (במחירי אוגוסט 97'). זה כמובן נראה ונשמע כסכום מפחיד – אבל בהמשך נראה כי המספרים האמיתיים גבוהים יותר.

מעניין לבחון את קצב הגידול של ההתחייבויות לפנסיה תקציבית לפי האומדנים האקטואריים; בשנת 94' לבדה למשל, גדלו ההתחייבויות לפנסיות בכ-25 מיליארד שקלים וזאת בעיקר בעקבות הקפיצה בשכר הריאלי בסקטור הציבורי. בשנת 95' גדלו ההתחייבויות לפנסיה בכ-9 מיליארד שקלים. ההערכה באוצר היא שב-96' ו-97' נבלם קצב הגידול המפחיד הזה – אך מובן כי הוא עדיין לא נעצר.

קצב הגידול בהתחייבויות לפנסיות תקציביות של עובדי המדינה וגמלאי מערכת הבטחון גבוה משמעותית מקצב הגידול בתוצר במשק ולכן המשמעות המעשית שלו היא גידול בחלקן של הוצאות הממשלה בתוצר וכמובן עלייה בנטל המס.

3.
142 מיליארד שקלים הם אכן סכום מדהים – שקול כמעט לכל תקציב הממשלה לשנת 97' – אבל למעשה זהו רק חלק מההיקף האמיתי של ההתחייבויות לפנסיה תקציבית. האומדן של האוצר מתייחס רק לפנסיות לעובדי המדינה ומערכת הבטחון בעוד שפנסיות תקציביות נהוגות בחלקים נוספים של הסקטור הציבורי.

כך למשל כמעט בכל הרשויות המקומיות בארץ נהוגות היום פנסיות תקציביות לעשרות אלפי עובדיהן. הוצאות השכר ברשויות המקומיות גדלו בשיעורים גבוהים בשנים האחרונות – ולכן גם ההתחייבויות לפנסיה תקציבית גדלו בשיעורים דרמטיים.

הפנסיות התקציביות של עובדי המדינה ומערכת הבטחון לא נרשמות בתקציב הממשלה – אך לפחות יש לגביהן אומדנים שנתיים המתפרסמים על ידי אגף החשב הכללי. לעומת זאת הפנסיות של הרשויות לא נרשמו בתקציביהן – ואין גם כל אומדנים אקטואריים לגביהן.

עם זאת, על פי אומדנים לא רשמיים מסתכמות ההתחייבויות האקטואריות בגין הפנסיות התקציביות של עובדי הרשויות המקומיות בעשרות מיליארדי שקלים. בחלק מהרשויות המקומיות תשלומי הפנסיה התקציבית הן רכיב כה גדול מההוצאות עד שתוך כמה שנים הן יהיו שקולות לכלל ההכנסות של הרשויות מארנונה ומסים עירוניים. במילים אחרות – זה רק עניין של כמה שנים עד שכל מיסינו העירוניים יזרמו ישירות למימון פנסיות של עובדי רשויות מקומיות שכבר פרשו לגמלאות וגם לא נותנים לנו שירותים.

4.
לא רק ברשויות המקומיות יש פנסיות תקציביות ואין אומדנים אקטואריים – במוסדות, רשויות וחברות ממשלתיות רבות זכאים עשרות אלפי עובדים לפנסיות כאלה ואיש אינו אומד את העלות התקציבית הצפויה שלהן. ברוב האוניברסיטאות למשל, נהוגות פנסיות תקציביות, ולעיתים קרובות בשיעורים החורגים בהרבה מהמקובל בשאר חלקי הסקטור הציבורי – אך איש אינו אומד את עלותן הצפויה. במשרד האוצר אמרו לנו בשבוע שעבר כי יש כוונה להתחיל לערוך אומדנים אקטואריים לתשלומי הפנסיות ברשויות המקומיות ובגופים ציבוריים אחרים. לא יהיה זה מפתיע אם נגלה כי עד סוף העשור יגיע היקף ההתחייבויות הכולל לפנסיות תקציביות בכל חלקי הסקטור הציבורי לכרבע טריליארד (טריליארד = אלף מיליארדים, מספר בן 12 ספרות) שקלים.

לא רק שלסכום העתק הזה אין שום ביטוי שוטף בספרי התקציב, אלא שהוא אינו מוזכר גם בנתוני החוב של הממשלה למרות שמדובר בתוספת לכל דבר ועניין לחוב הפנימי. מדובר איפוא בפצצת זמן קטלנית שאינה משמיעה כל תקתוק – לא דרך תקציב הממשלה וגם לא דרך נתוני החוב הלאומי.

לשם השוואה – על פי נתוני בנק ישראל שפורסמו בשבוע שעבר החוב הפנימי של הממשלה (התחייבויות בגין אג"ח שהממשלה הנפיקה), גדל במחצית הראשונה ב-97' ב-2.3% והוא מסתכם ב-263 מיליארד שקלים. בעשור האחרון עלה החוב ב-23% במונחים ריאליים.

כלומר, היקף ההתחייבות האקטוארית לפנסיות של עובדי מדינה, רשויות מקומיות ושאר גופים ציבוריים מתקרב במהירות להיקף החוב הפנימי של הממשלה. אם בנק ישראל היה כולל את הפנסיות בחישוביו הרי שהחוב הפנימי של הממשלה בארץ היה כמעט מוכפל.

מה שמדאיג במיוחד הוא כאמור קצב הגידול – בעוד שהחוב הפנימי באיגרות חוב גדל בעשר השנים האחרונות בקצב שנתי ממוצע של כ-2% הרי שהחוב הפנימי בגין פנסיות תקציביות גדל ב-4 השנים האחרונות בקצב שנתי ממוצע של כ-8%. החשב הכללי של האוצר, שי טלמון התייחס לנושא לפני כמה חודשים בדיון בוועדת הכספים של הכנסת. טלמון גילה כי אם עובדי המדינה יעברו לפנסיה צוברת אזי ההוצאה התקציבית השנתית על ההפרשות השוטפות שלהם תגיע למיליארדי שקלים.

ואם לחדד את הדברים – במשרד האוצר מתברכים בכך ששיעור הגירעון הממשלתי מהתוצר יורד בשנים האחרונות במהירות. אך לאמיתו של דבר חלק גדול מהוצאות הממשלה האמיתיות – "עוקפות" את ספרי התקציב. אם המדינה היתה מבצעת הפרשות שוטפות לפנסיה בגין ההתחייבויות העתידיות שלה לפנסיות – הרי הוצאותיה היו גבוהות בהרבה וכך גם הגירעון המדווח.

5.
הבעיות המבניות בשוק ההון לא צפויות לרכז עניין מיוחד בדיונים באוצר ובממשלה בעתיד הקרוב. שהרי הבורסה פורחת, המניות הכבדות עלו ב-80% בשנה האחרונה, בכר"ם שוב קופצות מניות קטנות ב-200% בחצי שנה וכל קבלן מדרגה ג' מגייס 20 מיליון דולר בהנפקת אג"ח להמרה, אופציות ושאר ניירות ערך מוזרים.

כאשר יגיע המשבר הבא, הבלתי נמנע בשוק ההון – בין אם זה יהיה התמוטטות בשוק האג"ח או קריסה בשוק המניות – או אז כדאי לזכור את חלקן של הפנסיות התקציביות במבנה שוק ההון המעוות שלנו.

מהנתונים שהבאנו למעלה עולה כי רוב החיסכון הפנסיוני בישראל מנותק לחלוטין משוק ההון, שכן היקף ההתחייבויות לפנסיה תקציבית עולה על היקף נכסי קופות הגמל וקרנות הפנסיה יחדיו. כאשר חלקים כה גדולים מהחיסכון הפנסיוני מנותקים ממנגנון השוק אין פלא שהשוק נראה כפי שהוא נראה.

העובדה שחלקים גדולים מהציבור הישראלי נהנים מהסדרי פנסיות תקציביות המנותקות לחלוטין ממנגנון השוק תורמת להנצחת תדמית "הקזינו" של הבורסה בת"א. כאשר רוב העובדים במשק מקבלים פנסיות תקציביות או הבטחת תשואה באמצעות אג"ח מיועדות; כאשר השרים, חברי הכנסת ובכירי המשרדים הכלכליים בירושלים צמודים לפנסיות כאלה – מבנה שוק ההון הישראלי עולה לדיון רציני רק בעיתות משבר קיצוניות.

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים