שיעור ממצה מאדמונד לוי

לא לעתים קרובות מגיע אל ספסל הנאשמים בבית המשפט בישראל נאשם רם מעלה כמו המנכ"ל לשעבר של משרד ראש הממשלה, וגם לא לעתים מזומנות מאפשר פסק דין להציץ אל תוך הנעשה בלשכת ראש הממשלה.

פסק הדין שנתן לפני שבועיים השופט אדמונד לוי בעניינו של שמעון שבס, עמד במרכזה של כתבה נרחבת שפורסמה אתמול במדור הכלכלי של "הארץ". מעבר להיבטים הפליליים, המשפטיים והמוסריים שעולים מספק הדין ומההחלטה לזכות את שבס מקבלת שוחד – מספק פסק הדין שיעור מאלף בעסקי נדל"ן, בפוליטיקה ובנורמות חברתיות.

1.
נדל"ן: מי שרוצה להבין כיצד מתעשרים מנדל"ן ומה ההבדל האמיתי בין יזם מצליח לבין יזם כושל, כדאי שיקרא את פסק הדין או לפחות את הניתוח שלו שהובא כאן אתמול.

התיאור המפורט שמביא לוי לגלגוליו של פרויקט שערי העיר של האחים גיל ודורון שולדנפריי מסביר היטב לא רק כיצד הופכים "בור" לפרויקט נדל"ן המניב בתוך שנים ספורות עשרות מיליוני דולרים של רווחים – אלא בעיקר מהן הנורמות והשיטות המקובלות בענף.

שטח הקרקע שעליו בנו האחים שולדנפריי את פרויקט שערי העיר היה ידוע בכינויו "הבור", בגלל שאיש לא הצליח להפוך אותו לפרויקט נדל"ן – הכל היה תקוע ברשויות התכנון והבנייה.

כן, בדיוק כפי שחששנו הכל מתחיל ונגמר במהלכים שיש ליזם ברשויות השלטון השונות; או אם לצטט את הקבלן עופר מירצקי: "מניסיוני אני יודע שחשוב להכיר את כולם, החל ממחלק התה, מפקח הבנייה, מי שמוציא לך את ההיתרים, את הפקידה שצריכה להעביר את התוכניות ולחתום עליהן – אתה פשוט צריך להכיר את כולם".

כמובן שבהמשך מתברר שצריך הרבה מעבר ל"להכיר" – צריך גם להוקיר וצריך כנראה גם לשלם. השופט לוי חושף שורה ארוכה של שקרים בעדויות של האנשים שהיו מעורבים בפרויקט שערי העיר ובאישורו.

בין השאר אנו למדים על מעורבותם של סגן יו"ר העיר ויו"ר הוועדה המקומית, אברהם כחילה, ועל מעורבותו מנכ"ל משרד הפנים, עמרם קלעג'י. זה האחרון אמנם טוען כי אינו זוכר ששבס פנה אליו בעניין הפרויקט, אך כפי שקובע

השופט: "דבריו היו רחוקים מלעורר אצלי אמון", משום שמכתב התגובה ששבס הכין לעיתונאי שחשף את הפרשה הועבר ללא אחר מאשר קלעג'י בכבודו ובעצמו. ובקיצור נמרץ: למרות שעסקי ניירות ערך הם שמושכים את עיקר תשומת הלב הציבורית בכל הקשור לחשדות לכאורה לשחיתויות – הדיון ברוב הסוגיות הללו הוא קצת נאיווי. הכסף הגדול הוא בנדל"ן, ובנדל"ן הכל מתחיל ונגמר ברשויות התכנון והבנייה השונות ובקשרים שיש לפקידים הבכירים שם עם היזמים.

2.
פוליטיקה: אחד הגילויים המפתיעים בניתוח פסק הדין שהובא כאן אתמול, הוא בכמה מעט כסף שמשולם לפוליטיקאים, ניתן לקבל כל כך הרבה תמורה. גיל שולדנפריי, שהיה ידידו של שבס, תרם 50 אלף דולרים בודדים למפלגת העבודה, אך נהפך, כך מתברר, כמעט לבן בית בלשכת ראש הממשלה.

מי שהיה צריך לקבל הוכחה נוספת לסכנה העצומה שטמונה בתרומות למפלגות, בעיקר כשהן מגיעות מאנשי עסקים – קיבל את פסק דין שבס. השילוב של התרומות הכספיות והידידות של שולדפנריי עם שבס הניב תוצאה מדהימה: שורה ארוכה של פקידים בכירים בזרועות שלטון שונות עסקו מקרוב בפרויקט נדל"ני שאין לו שום ייחוד או תרומה מיוחדת לרווחתם של אזרחי ישראל.

שבס אמנם טען כי הסיוע שהוגש לפרויקט היה במסגרת המדיניות הממשלתית לסייע לקליטת העלייה, אך לאור העובדה שמדובר בבניין המשרדים – ברור כי כל הנוגעים בדבר ידעו שהסיבה היחידה שהפרויקט כה חשוב ללשכת ראש הממשלה היא לא עניינית: "בוא נדבר גלויות, זה גיל שולדפנריי והוא חבר של שבס" הפליא לסכם זאת אליהו סויסה, יו"ר הוועדה המחוזית בירושלים.

3.
נורמות: לאחר שהשופט אדמונד לוי מגולל בפסק דינו את פרשת פרויקט הנדל"ן של האחים שולדנפריי, מעורבותו של שבס בפרויקט ואת ה-150 אלף דולר שהוא קיבל לאחר שעזב את משרד ראש הממשלה, הוא מחליט בסוף פסק הדין לזכותו, בין השאר על בסיס עדות של חתנו של גיל שולדפנריי – מי שהיה חשוד כנותן השוחד.

בכך שלח אדמונד לוי מסר די מביך לכל מי שעקב אחר הפרשה או קרא את פסק הדין. אם מוסיפים לזה את הגיבוי שקיבל שבס מבני משפחתו של ראש הממשלה המנוח והיותו של שבס חביבם של פוליטיקאים, עיתונאים ואנשי ציבור רבים – מבינים שהבעיה אינה בפוליטיקאים, ביזמים וגם לא בבירוקרטיה או במעורבות הממשלתית. בסופו של דבר מדובר בנורמות חדשות, אולי בעצם ישנות, ששולטות בחברה הישראלית על כל רובדיה, רשויותיה ומעמדותיה.

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים