מה שלא כתוב בדו"חות הנלהבים של האנליסטים הזרים על הבנקים בארץ

ברוב הבנקים מניבה הפעילות הבנקאית "נטו" רווחים זעומים או הפסדים. רק בעזרת מרכזי רווח מעוטי תחרות או עתירי סבסוד מצליחים הבנקים לשמור על הרווחיות שלהם, למרות עודף כוח אדם גדול

 

האופוריה במערכת הבנקאות תגיע השבוע לשיאה: שלושת הבנקים הגדולים יפרסמו את הדו"חות הכספיים שלהם לרבעון הראשון של השנה. הדו"חות יצביעו על גידול נוסף ברווחים, שיחזק את ההערכה, כי גם 97', כמו השתיים הקודמות לה, צפויה להיות שנה מצוינת לבנקים ובעיקר למנהליהם הבכירים ול-35 אלף עובדיהם. חיזוק נוסף קיבלה בימים אלה מערכת הבנקאות מההצלחה חסרת התקדים של הצעת המכר של מניות בנק לאומי; עשרות גופים פיננסיים מהשורה הראשונה בעולם התחייבו לרכוש מניות בל"ל בלפחות 120 מיליון דולר, במסגרת הצעת המכר של המדינה.
בשנה האחרונה זוכים רוב הבנקים הגדולים להמלצות נלהבות של בנקאי השקעות ומנתחים מוול-סטריט ומלונדון. הם מתלהבים מרווחיות הבנקים, צופים להם פוטנציאל עסקי גדול ומרעיפים מחמאות על הנהלותיהם בכלל ועל המנכ"לים שלהם בפרט.
לא כדאי להתלהב מההתלהבות של המנתחים הזרים, כמו גם מהרווחיות של הבנקים בארץ בשנים האחרונות. אל האנליסטים מוול-סטריט ולונדון יש להתייחס בזהירות רבה, משום שרובם מונעים על ידי תקוותם ליטול חלק בהנפקות, בהפרטות ובעסקות אחרות, שבהן יהיו מעורבים הבנקים הישראלים. העמלות הן המטרה – והניתוחים, לעתים קרובות, הם רק האמצעי. במונחים בינלאומיים, השיטה הזו לגיטימית ומקובלת; מובן שבפעילות של הזרים יש גם תרומה גדולה לשוק ההון ולמשק בכלל – אבל צריך לקחת אותם עם כמה גרגירי מלח הגונים. מנקודת מבטם של המנתחים, שגשוג הבנקים הוא הזדמנות השקעה; מנקודת מבט מאקרו-כלכלית, רווחיות הבנקים היא, במידה לא מבוטלת, עדות למבנה הקרטלי של המערכת; ומנקודת מבטם של הלקוחות, זוהי אינדיקציה לעמלות מנופחות ולשירות פחות טוב.
בדו"חות האנליסטים הזרים, כמו גם בימי העיון השנתיים על רווחיות הבנקים, לא מקדישים תשומת לב רבה למרכזי הרווח הגדולים של מערכת הבנקאות ולסיבות להיווצרותם ולקיומם. ניתוח תרומתם של מרכזי רווח אלה מעלה, כי ברוב הבנקים מניבה הפעילות הבנקאית "נטו" – של תיווך פיננסי – רווחים זעומים או הפסדים. רק בעזרת מרכזי רווח מעוטי תחרות או עתירי סבסוד מצליחים הבנקים לשמור על הרווחיות שלהם, למרות עודף כוח האדם הגדול. הנה כמה דוגמאות בולטות:
1.
קופות הגמל – קופות מזומנים
קופות הגמל הן מרכז הרווח המשמעותי ביותר של שלושת הבנקים הגדולים. לא רק בגלל ההכנסות האדירות שהן מניבות להם – כמיליארד שקלים בשנה – אלא בעיקר, משום שמדובר בפעילות יציבה להפליא, עם תחרותיות זניחה, הוצאות אפסיות ובלא כל סיכון.
רווחי העתק של הבנקים מקופות הגמל אינם תולדת כישרונם של הבנקאים, עבודתם המאומצת והצלחותיהם הגדולות בשיווקן או בניהולן, אלא בעיקר תוצאת הסבסוד המאסיווי לו זכו הקופות במשך שנים ארוכות ממשלם המסים. עד לפני עשר שנים נתמכה כל מערכת קופות הגמל בישראל על ידי הממשלה, באמצעות הנפקה של איגרות חוב מיועדות. מדיניות הממשלה – מתן פטורי מס והנפקת איגרות חוב נושאות ריבית מסובסדת גבוהה של 5.5% – הפכה את קופות הגמל לאפיק החיסכון הפיננסי הגדול בארץ. מחד גיסא, היו לבנקים הכנסות גדולות מניהול הקופות ומאידך גיסא, הוצאות אפסיות על שיווקן וניהולן.
לכאורה, נפסקה התמיכה של הממשלה בקופות הגמל עם הרפורמה בשוק ההון לפני עשר שנים. אולם בפועל, המשיכו הבנקים ליהנות מתמיכה ממשלתית עוד זמן רב – גם בגלל הטבות המס וגם מפני שרכיב האג"ח המיועדות בתיק שלהן נשחק באיטיות.
עידן הסבסוד החל לדעוך רק לפני כחמש שנים, כאשר רכיב האג"ח המיועדות בקופות הידלדל והפך ללא משמעותי. אז נותרו הבנקים לבדם, עם תמיכה ממשלתית חלקית בלבד. זה היה המבחן הראשון ליכולת הניהול שלהם.
הם נכשלו כמובן – נכנסו לשוק המניות במחירים הגבוהים ביותר, ולא השכילו לנצל את מחירי השפל כדי לחזור אליו לאחר המפולת. התוצאה היתה הפסדים כבדים לקופות הגמל ב-94', וממוצע רווחים שנתי עלוב ומאכזב לעמית הקופות בכל תקופת מבחן אפשרית – 6 ,5 וגם 8 השנים האחרונות.
הניהול הכושל של הבנקים גרר בריחה של לקוחות – פדיונות של יותר מ-15 מיליארד שקלים מהקופות; אבל גם לאחר הנזילה הגדולה, נותר בור השומן גדול מאוד, והבנקים ממשיכים לשאוב ממנו חלק ניכר מרווחיהם מדי שנה. לבנקים יש דרכים נוספות, סמויות, לחלוב כספים מעמיתי קופות הגמל. כך למשל, מתקיים קרטל דה-פקטו בכל הקשור לשיעור העמלות שגובים הבנקים מקופות הגמל שבניהולם. למרות שקופות הגמל הן לקוח גדול מאוד, גובים ממנו הבנקים עמלות ביצוע על פעולות בני"ע בבורסה בשיעור אחיד של 0.2%. מובן שאם קופות הגמל היו נפרדות מהבנקים ופועלות כישויות עצמאיות, הן היו דורשות ומקבלות מכל בנק עמלות ביצוע נמוכות יותר.
התחרותיות הנמוכה במערכת קופות הגמל וההרגלים שרכשו העמיתים בתקופה הארוכה שבה סובסדו הקופות מאפשרים לבנקים להשקיע מעט מאוד בניהול כספי הלקוחות, אך לגבות עמלות גבוהות. ביטוי קיצוני לכך ניתן לפני כשנתיים, כאשר הבנק הבינלאומי קיבל לידיו את ניהול קרנות ההשתלמות של המורים, לאחר שהציע להן דמי ניהול נמוכים בכ-80% מדמי הניהול המקובלים בכל הבנקים.
2.
בנקים למשכנתאות – חברות ביטוח
הבנקים למשכנתאות הם מרכז רווח משמעותי, בעיקר בבנק המזרחי ובבנק הפועלים, השולטים בשני הבנקים למשכנתאות הגדולים בארץ – טפחות ומשכן. הסיבה לרווחיות הגבוהה והסיכון הנמוך בפעילות הבנקים למשכנתאות לאורך שנים דומה לזאת שהפכה את קופות הגמל למכונות כסף בידי הבנקאים – סבסוד ממשלתי.
ענף המשכנתאות, כמו קופות הגמל, נשלט עד לפני כעשר שנים על ידי הממשלה. בעוד שבקופות הגמל הופקדו כספי הלקוחות ישירות באוצר, כאשר הבנקים גוזרים "קופון" שמן באמצע – הרי שבבנקים למשכנתאות הגיעו ההלוואות מהאוצר אל הלקוחות כאשר הבנקים גוזרים באמצע קופון שמן ומעוט סיכון.
בתקופת הסבסוד הממשלתי וגם אחריה נהנו הבנקים למשכנתאות ממירווחים גבוהים מאוד על האשראי שהעמידו למשתכנים. בשנים האחרונות ירדו המירווחים בשיעור ניכר כתוצאה מתחרות גדולה, אולם הבנקים ממשיכים ליהנות מהמירווחים הגבוהים על המשכנתאות ה"וותיקות", שנלקחו לפני יותר מחמש שנים. בעוד שהמירווחים בפעילות מתן האשראים ירדו בשיעורים ניכרים בגלל התחרות – הרי שבתחום פעילות נוסף של הבנקים נשמרו שיעורי רווחיות חריגים, המשקפים כנראה תחרותיות נמוכה.
חלק גדול מרווחי הבנקים למשכנתאות מקורם בביטוחי מבנה וחיים שמוכרים הבנקים ללקוחותיהם. כך למשל, מרכז הרווח הגדול ביותר בבנק טפחות – הבנק למשכנתאות הגדול במדינה, שתרם בשנים האחרונות נתח ניכר מרווחי בנק המזרחי – הן העמלות ממכירת ביטוחי חיים ודירות. אלה הסתכמו בכרבע מיליארד שקל בשלוש השנים האחרונות. בימים אלה מתנהלת חקירה של הממונה על ההגבלים העסקיים בעניין חשד להסדר כובל במכירת פוליסות ביטוח על ידי טפחות.
3.
כרטיסי אשראי יותר טוב מכסף
כניסתה הקרובה לפעילות של חברת אלפא-קארד, התשקיפים האחרונים של בנק לאומי ובנק דיסקונט וחקירות של הממונה על ההגבלים העסקיים, עוררו דיון נרחב על חברות כרטיסי האשראי בישראל, וחשפו חלקית את היקפי הפעילות והרווחיות של הענף הגדול הזה.
עתה מתברר מעבר לכל ספק, כי שתי חברות כרטיסי האשראי – ויזה וישראכרט הן אחד ממרכזי הרווח המשמעותיים ביותר של מערכת הבנקאות הישראלית. ענף כרטיסי האשראי מעולם לא סובסד על ידי הממשלה – אבל הוא פועל במבנה דו-אופולי, מאחר שוויזה וישראכרט שולטות ביותר מ-90% מהפעילות בשוק. הכנסותיהן של שתי חברות כרטיסי האשראי מעמלות מבתי העסק נאמדות בכ-1.1 מיליארד שקלים. אבל זאת רק ההתחלה: לשתי החברות יש הכנסות מהנפקת כרטיסים הנאמדות בכ-150 מיליון שקלים. הדו"חות הכספיים של החברות עצמן חסרי משמעות, משום שהבנקים מושכים מהן את רוב רווחיהן.
כך למשל, כל רווחי הבנקים ממתן אשראי ללקוחות באמצעות כרטיסי אשראי אינם באים לידי ביטוי בדו"חות של חברות כרטיסי האשראי, אלא נבלעים בדו"חות הבנקים עצמם.
המבנה הדו-אופולי של ענף כרטיסי האשראי מאפשר לישראכרט (הנשלטת במלואה על ידי בנק הפועלים) וויזה (המוחזקת על ידי בנק לאומי ודיסקונט), לגבות עמלות גבוהות מבתי העסק המכבדים את כרטיסי האשראי. הבנקים מסתירים את שיעורי הרווחיות שלהם מכרטיסי האשראי – אבל עם כניסתה של אלפא-קארד ניתן יהיה לקבל אומדן טוב ל"קנס" שנאלצים בתי העסק והלקוחות לשלם כתוצאה מהתחרותיות הנמוכה בענף.
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים