השכר האמיתי בבנק ישראל ועוד כמה נתונים שאין בדו"ח קוצ'יק

השכר האמיתי בבנק ישראל ועוד כמה נתונים שאין בדו"ח קוצ'יק.
אם תעמיסו את העלויות השוטפות של הבנק, פלוס הפנסיה התקציבית הנהוגה אצל המומחים במתן עצות לאוצר, תקבלו עלות של 45 עד 50 אלף שקל. וזה כמובן בלי רכב צמוד, נסיעות לחו"ל ושאר מטלות הכרחיות למילוי התפקיד

 

רעש גדול התעורר אתמול לשעה ורבע סביב הדין וחשבון על הוצאות השכר של גופים ציבוריים שמפרסם הממונה על השכר באוצר, יוסי קוצ'יק. הדו"ח הוא ללא ספק הישג של קוצ'יק ואנשיו והוא מקדם לא רק את הגילוי הנאות, אלא גם את הטיפול הכולל בנושא השכר וההוצאות של המגזר הציבורי – נושא שצריך להיות בראש סדר העדיפויות של קובעי המדיניות הכלכלית.
אלא שהנתונים, הניתוחים, המשכורות, החריגות או מה שכינו אתמול ה"שחיתויות" שנחשפו בדו"ח של קוצ'יק, הם רק קצה קצהו של קרחון גדול שמשוקע היטב במים העכורים של הסקטור הציבורי. על חלק מהדברים נעמוד כאן, על אחרים לא נדע עד אשר יחליט משרד האוצר לעשות מחקר מעמיק יותר של השכר במגזר זה.
נפתח בנתונים ה"מדהימים" לכאורה שתפסו אתמול כותרות ענק בעיתוני הצהריים ובתקשורת האלקטרונית. עורכי אותם עיתונים ניסו להבליט את המשכורות הגבוהות, ככל שהנתונים איפשרו להם, כדי לעורר את עניין הציבור. אלא שלמעשה הנתונים האמיתיים מדהימים כפליים.
הנקודה המרכזית בכל הנתונים הללו היא שרובם אינם משקפים את העלות האמיתית למשלמי המסים, משום שברוב הסקטור הציבורי נהוגות פנסיות תקציביות שאינן נכללות בעלות השכר. לפנסיות כאלה יש עלויות כבדות ביותר של כ-25%, 30% ולעתים גם 40% מהשכר ברוטו של העובד.
למי שלא מבין את הג'יבריש הכלכלי הזה, נזכיר רק כי עלות הפנסיה של היועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן יאיר, היא כ-2 מיליון דולר, וזה לפני הדרישות המיוחדות שלו שיביאו אותה ל-3 מיליון דולר – אם ייענו. בן יאיר הוא אומנם עובד ציבור יקר ומוערך במיוחד, ויעיד על כך מצנח הזהב שאנחנו תופרים לו בטרם אנו זורקים אותו אל הלילה האפל של הסקטור הפרטי – אבל יש אלפים של פנסיונרים-מיליונרים בסקטור הציבורי.
כך למשל, דיווחו אתמול העיתונים על בכירים באוניברסיטה העברית בעלי שכר של 28 ו-30 אלף שקל בחודש. זה אולי לא פרוטות, אבל זאת רק ההתחלה. אם תעמיסו על זה עלויות שוטפות של האוניברסיטה ואת העלות של הסדר פנסיה תקציבית מיוחדת הנהוגה אצל הפרופסורים בגבעת רם, תקבלו עלות למשלם המסים של עד 50 אלף שקל.
הוא הדין בפרופסורים הממוקמים בגבעה אחרת שם בירושלים, ממנה הם צועקים על הצורך בקיצוץ תקציבי. המשכורת של בכירי בנק ישראל שדווחה בעיתונים אתמול היא כ-27 אלף שקלים – אבל אם תעמיסו את העלויות השוטפות של הבנק, פלוס הפנסיה התקציבית הנהוגה אצל המומחים במתן עצות לאוצר, תקבלו עלות של 45 עד 50 אלף שקל. וזה כמובן בלי רכב צמוד, נסיעות לחו"ל ושאר מטלות הכרחיות למילוי התפקיד.
כמובן שאם מוסיפים את עלויות הפנסיה התקציבית לבכירי חברת חשמל, הנתונים הם כבר משוגעים, וקיים חשש כבד שכמה מנכ"לים של חברות בורסאיות ענקיות ישקלו לעבור לעבוד אצל אוברקוביץ'. הכוכב בחברת חשמל, שאתמול נדהמו כולם לגלות כי הוא מרוויח 59 אלף שקל בחודש – עולה לנו למעשה יחד עם הפנסיות שלו כ-90 אלף שקל בחודש, וזה עוד לפני שהוא מדליק את המזגן בבית נון סטופ במשך ששת חודשי הקיץ והאביב, כמקובל אצל כמה עובדים בחברה המצוינת הזאת.
יש עוד הרבה דוגמאות מאלפות מהדו"ח הזה – כמו פקידים בעירייה עם משכורות בעלויות של 40 ו-50 אלף שקל בחודש, ומועצות דתיות בגודל של מגרש טניס עם משכורות לעסקנים החרוצים של 30 אלף שקל, לפני פנסיות תקציביות. חשוב להבין שלא מדובר בתופעות ייחודיות, מרגיזות, או "חריגות", כפי שצעקו אתמול הכותרות, אלא בנורמות של אלפי בכירים, אולי עשרות אלפי בכירים. וזאת הנקודה השנייה שדו"ח קוצ'יק חושף, אך היא לא זכתה לתשומת לב רבה: קוצ'יק חושף לא רק את החתולים השמנים של הסקטור הציבורי – פקידים בכירים זחוחים מסדרים לעצמם משכורות עתק; בדו"ח יש נתונים על השכר הממוצע של כלל העובדים בכל הארגונים הללו – וכאן ההפתעות הגדולות.
משום שמנתונים אלה אנחנו למדים של-900 עובדי בנק ישראל יש שכר ממוצע בעלות של 15 אלף שקל בחודש – וזה לפני פנסיות תקציביות שיש לחלק מהם. כך שאם נקח בחשבון שיש בבנק המרכזי לא רק פרופסורים אלא גם מזכירים ומזכירות, מנקים ומנקות ושאר עובדים לא אקדמאים עם משרות קבועות, ונוסיף לזה פנסיות תקציביות, נקבל שהעלות הממוצעת של השכר בבנק המרכזי היא 16, 17 ואולי אפילו 20 אלף שקל בחודש.
אבל בבנק ישראל יש מעט עובדים יחסית, ולכן כדאי להיזהר מהממוצע הזה – מהותי יותר להסתכל מה קורה בחברת חשמל, ברשות הנמלים ובשאר מונופולים מצטיינים. וכאן ההפתעה: בחברת חשמל העלות הממוצעת של 13 אלף העובדים היא 13.6 אלף שקל בחודש, לפני פנסיות תקציביות. בתעשייה האווירית השכר הממוצע של 12 אלף העובדים הוא 10.6 אלף שקל בחודש, ובבזק, עם 10,000 העובדים, הוא מגיע לכ-12 אלף שקל.
עכשיו צאו ולמדו כיצד נראות המשכורות של עובדי החברות הללו, שנמצאים בחצי הימני של פעמון ההתפלגות הסטטיסטי. כנראה שיש שם הרבה מאוד אלפים של עובדים בעלי משכורות של 15 עד 20 אלף שקל בחודש. יש עוד הרבה דברים שלא מופיעים בדו"ח של קוצ'יק, כמו למשל משכורותיהם והפנסיות של עשרות גופים ציבוריים שאינם מוגדרים כממשלתיים, למרות שהם סמוכים על שולחנו של משלם המסים במישרין או בעקיפין. כך למשל, ישנן שמועות שברשות לפיתוח אמצעי הלחימה שלנו, יש כמה מאות מהנדסים ותיקים עליזים שצוחקים על מקביליהם בחברות ההיי-טק המצליחות – כן, אפילו על אלה המועסקים בחברות הנסחרות בוול-סטריט.
ויש כמובן את הסוכנות ואת הקק"ל, אגד, דן, ההסתדרות ועוד עשרות גופי ענק, שם העובדים הם "הנכס" הגדול ביותר שיש לארגון, גם אם האבטלה הסמויה חוגגת והפריון נמוך. ולא נשכח כמובן את משרד הביטחון, המשטרה והצבא. שם, כידוע, המשכורות הן הכסף הקטן וצריך להוסיף להן עוד 60% עד 70% של עלויות פנסיות תקציביות.
אז אפשר להתפלפל כמובן עוד ועוד בענייני מדיניות מוניטרית, פיחות, ונקודות זיכוי לנשים עובדות, ולהכריז בשמחה שסוף סוף ירדו אתמול המכסים על הגלידות המיובאות – אבל הסיבה העיקרית שמונעת מהמשק הישראלי לממש את פוטנציאל הצמיחה שלו ידועה; סקטור ציבורי שמן, מסורבל ולא יעיל, המונח כאבן ריחיים על צווארנו.

 

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים