אילנה דיין, רקפת רוסק עמינח וביטוחי הבריאות

עד לפני כחמש שנים נהגתי לפרסם בסיום כל שנה אזרחית 10 תחזיות לשנה הבאה. בשנים הראשונות שעשיתי זאת היה לי מזל ופגעתי בשמונים או תשעים אחוז מהתחזיות. ואז יום אחד נגמר המזל  – חצי או יותר מהתחזיות נכשלו. הפסקתי לתת תחזיות.

בתחילת 2014 חזרתי להרגל של התחזיות ופרסמתי רשימה של 10 דברים שיהיו על הא׳גנדה הציבורית בשנה הקרובה.  אלא שזאת לא בדיוק ״תחזית״ אלא קריאת כיוון לדברים שאני חושב שצריכים להיות על סדר היום הציבורי; דברים שאני מתכוון לעסוק בהם ודברים שאני חושב שהעיתונאים במרקר (ואולי גם בעיתונים אחרים יצטרפו) יעסקו בהם.

בימים האחרונים אפשר לסמן כבר שתי הצלחות קטנות. לא חלפו עוד 4 חודשים מתחילת השנה וכבר שני סעיפים מהאג׳נדה שלנו לשנת 2014 מתממשים:

בסעיף 2 בטור התחזיות כתבתי:

2. המועדון. כנופיית המאכערים הקטנה שהשתלטה על הדמוקרטיה והשוק החופשי תתחיל סוף־סוף להתכווץ לגודלה האמיתי – בכל הקשור למעמדה החברתי. רחוקה הדרך משבירת כל המונופולים הגדולים, והבנקים הגדולים ימשיכו לתפוס נתח מנופח והרסני מהדמוקרטיה ומשוק הפיננסים, אבל הלגיטימציה הציבורית לכוחניות, לגזל ולשיטת ההון־שלטון תלך ותישחק. ח"כים, רגולטורים ועיתונאים שהתרגלו בחמש השנים האחרונות להתרפס בפני המועדון יגלו שזה כבר פחות אופנתי. בפעם הבאה שטייקון או מנכ"ל בנק יחתן את בנו או בתו, הם לא ירוצו להצטלם ולהתחכך בחבורה של יונקי ערך שכל הצלחתם נובעת ממבנה רקוב ולא תחרותי של המשק ומאליטות חדשות מיליטנטיות ומסואבות.

והנה בשבוע שעבר, לא יאומן, אילנה דיין עשתה לי את היום, השבוע ואולי החודש. לראשונה בתולדות ערוץ 2 היא העלתה לדיון בכתבה עם מנכ״לית בנק לאומי רקפת רוסק עמינח את קיומו של ״המועדון״, את הנזק האדיר שהוא גורם למשק ואת שיטות פעולותיו.  ומה שהכי חשוב – ושאפו גדול לאילנה עליו  – הוא שהיא ידעה להסביר שלא מדובר בתופעה כלכלית בלבד אלא בתופעה חברתית – ולכן היא שאלה שוב ושוב ושוב את רקפת רוסק על החתונות והאירועים של הטייקונים אליהן היא הלכה.  אפשר לרשום V קטן על סעיף 2.

בסעיף 8 בטור ״הא׳גנדה לשנת 2014״ כתבתי:

״8. מערכת הבריאות. המאבק על השר״פ ותחקיר "עובדה" על התיירות הרפואית ימקדו את הדיון בקבוצות האינטרס החזקות הפועלות במערכת הבריאות, ובראשן חברות הביטוח הפרטיות, הספקים, המתווכים, הרופאים הבכירים והשחקנים במערכת שהתעשרו דרמטית בעשור האחרון. הציבור יתחיל להבין את הסכנה האדירה באמריקניזציה של מערכת הבריאות, ויתהה מדוע כוחות השוק יוצרים תמריצים מעוותים בכלכלת הבריאות, שמפרקים את הלכידות החברתית ומגדילים את האי־שוויון. חיזוק מערכת הבריאות הציבורית יהיה האג׳נדה המרכזית. יש צורך בשינוי בכל חלקי המשוואה: מקור המימון – הביטוחים שמתנפחים בקצב מסחרר ומזינים את המערכת הפרטית; המחירים (תעריפים) – שתופחים בקשר ישיר לשכר הרופאים; ושכר הרופאים – שנמצא בסחרור שבו השוק הפרטי מושך את הציבורי ולהפך, עד שההוצאה הלאומית על בריאות מתנפחת, האי־שוויון גדל ומערכת התמריצים מתעוותת.

והנה זה קורה ובגדול. סוף סוף מתנהל בשבועיים האחרונים דיון ציבורי רחב בנושא מערכת הבריאות בלי השיח הרגיל על ״אוצר מול רופאים״ או ״אוצר מול אחיות״ – אלא דיון על המבנה המורכב של מערכת הבריאות ומדוע הוא משרת את קבוצות האינטרסים בכלל ואת חברות הביטוח בפרט. אני חושב שהדיון הזה יואץ בימים הקרובים – וכדאי מאוד לעקוב אחרי כל מילה שכותבת בנושא רוני לינדר גנץ – העיתונאית של ״כלכלת בריאות״ של המרקר שמובילה את הנושא הזה מזה 5 שנים.

יש לנו כמובן עוד כיברת דרך אדירה לעשות בשאר הנושאים שלהם יש לי אובססיה: מבנה שוק העבודה בישראל, מליציות המיסוי, תקציב הביטחון, הרגולציה השבויה בישראל, קבוצו האינטרסים המיוחדות ובועת הדיור. אבל אפשר להיות קצת אופטימיים השבוע. מהפיכת התודעה צוברת תאוצה.

 

1 תגובה

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים