ההגנה_על_עובדים

סילבן שלום, רולניק ה״גיזען״, משפחת עופר ו״ההגנה על עובדים״ מול ״מקומות עבודה״.

סילבן שלום לא אהב את הטור שכתבתי הבוקר על הניסיון שלו לטרפד את מסקנותיה של וועדת שישינסקי2 שהמליצה להטיל מס ״רווחי יתר״ על כימיקלים לישראל מעיסקי הפקת האשלג בים המלח. הוא פתח את הפוסט שלו וקבע שאני ״גיזען״, קבע שאיש לא קורא את המרקר, שאני ״הגיגן״ וכדומה.

אני רוצה להגיד על זה 5 דברים:

1. טוב שיש פייסבוק ושפוליטיקאים ואנשי ציבור יכולים להגיב ישירות ולבקר עיתונאים. אם אני יכול לבקר את שלום – מותר לו לבקר אותי. אני חושב שכל אזרחי ישראל, ״הבלתי מחוברים״ שאין להן גישה למסדרונות הכוח ולעיתונות מרוויחים מדיאלוג פתוח בפייסבוק. עד היום רק לקבוצות האינטרסים המיוחדות היתה יכולת להגיע לציבור הרחב ולעיתונאים. הפייסבוק יש בו פוטנציאל להתחיל לשנות מעט את שיווי המשקל הזה.

2. נכנסתי לפייסבוק של סילבן שלום לקרוא את הפוסט שלו ונדהמתי מהתגובות של החברים והעוקבים שלו. ממליץ גם לכם לעשות את זה. נדמה לי שלאור כ-100 או 200 תגובות שקראתי – סילבן ופוליטיקאים אחרים יפנימו שהפייסבוק הוא מכשיר רב עוצמה אבל אי אפשר לשלוט עליו.

3. הרבה מהמגיבים בפייסבוק של השר שלום, בפייסבוק שלי, בטוויטר ובמיילים שקיבלתי קבלו על כך ששלום לא הגיב עניינית לניתוח שלי על מסקנות וועדת שישינסקי ותקף אותי אישית. רבים מהם אמרו שזה מוכיח שהוא לא פועל בחוכמה. הם טועים: אני מכיר את מרבית היועצים האסטרטגיים של הטייקונים ושל פוליטיקאים כמו שלום ואת שיטת עבודתם.

לאורך כל המאבק שניהלתי עם צוות גדול של עורכים ועיתונאים במרקר בעשור האחרון נגד הטייקונים, הבנקאים, בעלי העיתונים, חברות הסלולר – ניסו האחרונים תמיד להפוך את המאבק שלנו לסיפור אישי. הם ידעו שככל שהדיון בתעריפי הסלולר, בריכוזיות, בשחיתות, בקשרי ההון-שלטון, במונופולים יהיה יותר עמוק, ענייני ומקצועי – כך הם יפסידו יותר.

לכן העצה שהיועצים האסטרטגיים נתנו ללקוחות שלהם תמיד היתה – אתם צריכים לייצר סיפור אחר, סקסי יותר. זה צריך להיות סיפור על מאבק אישי בין המרקר והטייקונים או בין רולניק ואחד הטייקונים. (כל פעם זה טייקון אחר. נדמה לי שניהלתי מאבקים נגד 20 או 30 טייקונים וקבוצות אינטרסים בעשרים וחמש השנים האחרונות). ברגע שיש סיפור על ״מאבק״ – אנחנו (קבוצות האינטרסים) ניצחנו – כי זה כבר הכל יורד לרמת הרכילות – ואז איש לא יתעניין ולא יזכור שמדובר במבנה המשק, בדמוקרטיה, בקשרים מושחתים של הון-שלטון-עיתון וכדומה. כי מאבק אישי תמיד יותר מעניין מאשר ״הפרדה של פיננסי-ריאלי״, יוקר המחיה, רגולטורים-שבויים וכדומה.

תראו למשל את הידיעה שהעלה הערב אתר וואלה ברנז׳ה. היא מציבה תמונה של סילבן ולידה תמונה שלי וכותרת מתאימה שסילבן מסביר שאני גיזען והגיגן. יש אקשן, יש מאבק. זה עניין אישי. עכשיו, צריך להבין  שמבחינת סילבן זה ניצחון;  הוא הוציא את הסיפור מהמגרש של "האם הוא משמש כלוביסט של משפחת עופר – מסדר לה פטור ממס של חצי מיליארד שקלים" – והעביר אותו למגרש שנוח לו: מאבק בין שר לבין בעל טור. השילוב של העניין הגיזעני כאן הוא כמובן בונוס מיוחד – כי זה מייד מכפיל ומשלש את רמת העניין.

אין לי כמובן שום תלונה לאתר וואלה ברנז׳ה. הם עושים את עבודתם נאמנה בחריצות ועירנות. הם אתר ברנז׳ה והם היו הראשונים להגיב להתפתחות. הסיכוי שאני אצליח לעניין אותם במבנה שוק העבודה בישראל, מליציות המיסוי העצמאיות או קרטל הבנקים הוא נמוך. לעומת זאת אם יש קטטה טובה בין עיתונים, פוליטיקאים, טייקונים וכדומה – זה חומר טוב עבורם.

4. עכשיו, אם לא אכפת לכם, כמה מילים על הנושא עצמו של הרווחים של כימיקלים לישראל. אני חושב שלחלק מהקוראים הרעיון של מבנה משק ושוק עבודה ורגולציה שמגן על ״עובדים״ ולא על ״מקומות עבודה מסויימים״ הוא מאוד לא אינטואיטיווי. כתבתי על זה עשרות מאמרים בשנים האחרונות ואני רואה שוב ושוב שאנשים מבלבלים על הזמן בין מדיניות שמגנה על תעשיות מסויימות, חברות מסויימות, ארגונים מסויימים – בסקטור הציבורי והפרטי ובין מדיניות ורגולציה שמגנה על כלל העובדים במשק, על כלל משלמי המסים, על כלל הצרכנים.

הדוגמא הפשוטה היא הרפורמה בסלולר אותה דחפנו במרקר במשך 7 שנים עד שהגיע משה כחלון, הרים את הכפפה והביא ניצחון גדול לאזרחי ישראל שחוסך להם כל שנה כ-6 מיליארד שקלים. בעיקר לשכבות החלשות ולישראלים ששייכים לציבור רחב, מפוזר ולא מאורגן. מול ה-6 מיליארד שקלים האלה יש כמה אלפים של עובדי קול-סנטרים בשלוש חברות הסלולר שהעבודה שלהם (לערבב את הלקוחות, למרוח אותם, לדחוף להם חבילות תוכן מיותרות) התייתרה. אבל האם מישהו מעלה על דעתו היום רעיון שנחזיר את קרטל הסלולר, נעלה את תעריפי הסלולר מחמישים שקלים בחודש ל-500 שקלים בחודש – והכל כדי לעזור לאלפיים עובדי סלולר? כמובן שלא. אנחנו צריכים משק תחרותי ואנחנו צריכים להגן על עובדים, משלמי מסים, צרכנים באשר הם – ולא רק אם הם שייכים לחברה גדולה או מונופול או קרטל. משק שמורכב ממאות חברות ויחידות מונופוליסטיות, לא יעילות, נצלניות ובזבזניות ש״מוגנות״ כדי להגן על הבעלים, המנהלים והעובדים שלהן – הוא משק מפגר בו תמיד רוב האוכלוסיה תהיה ענייה.

המודל שאני תמיד מביא כאן כדי לעזור לקוראים להבין הוא של שוק העבודה בשבדיה ודנמרק. שם כל הארגונים בסקטור הציבורי והפרטי כפופים בראש ובראשונה למשמעת השוק, לתחרות. שם 70% מהעובדים מאוגדי בוועדי עובדים – אבל כל הוועדים מכפיפים את עצמם לעקרון של יושרה, יעילות ותחרותיות מול העולם. בדיוק הפוך מהמודל של ההסתדרות הישראלית. מדוע? כי השבדים והדנים הגיעו למסקנה שהדרך היחידה לייצר רווחה לכלל הציבור, ולא רק למעטים, היא באמצעות משק תחרותי ופתוח. הם הגיעו למסקנה שוועדי עובדים הם הפיתרון הטוב ביותר – אבל הם חייבים להיות מכלילים – ולא רק לסקטורים וענפים מסויימים. וכדי להיות מכלילים הם צריכים להיות תחרותיים. לכן שבדיה ודנמרק הן לא רק מדינות עם רמת חיים ואיכות חיים מהגבוהות בעולם – אלא גם עם רמת אי שיוויון מהנמוכה בעולם. בשבדיה ודנמרק יש מסים גבוהים – אבל הציבור יודע שהמסים חוזרים אליו – ולא הולכים לממן ״מליציות מיסוי עצמאיות״ – מאות יחידות גזלניות, בזבזניות ומושחתות בסקטור הפרטי והציבורי. (כמובן שמליציות המיסוי שרוצות לשמור על מעמדן והפריבילגיות שלהן תמיד טוענות ש׳המרקר נגד וועדי עובדים׳ בשעה שהמודל שאנחנו מציגים הוא עם וועדי עובדים בהיקף משולש! ממה שיש היום בישראל – רק שאלה וועדים מכלילים – וברגע שנאמץ את המודל שאנחנו מציעים – המליציות הקיימות, הטייקונים והמחוברים ייאלצו לוותר על חלק מהפריבילגיות שלהם למען הציבור הרחב).

״ההגנה״ שמציע סילבן שלום באמצעות טירפוד מסקנות וועדת שישינסקי לעובדי כימיקלים לישראל היא בדיוק מהסוג האנטי תחרותי, אנטי מכליל, אנטי חברתי. ראשית, כלל לא בטוח שהחצי מיליארד שקלים האלה שהוא רוצה לקחת מקופת המדינה ולהחזיר לכימיקלים לשיראל יגיעו לעובדים. סביר יותר להניח שהם יגיעו למשפחת עופר. אבל גם אם נניח שמשפחת עופר מתכוונת מחר לקחת חצי מיליארד שקלים ולהשתמש בהם כדי להעלות משכורות לוועדי עובדי כימיקלים לשיראל – מה חברתי בזה? אם מחר יש למדינה חצי מיליארד שקלים נוספים – מדוע שאנחנו נניח שהראשונים בתור הם עובדי כימיקלים לישראל שהשכר שלהם הוא בערך פי 4 מהשכר החציוני במשק. מדוע שהכסף הזה לא יילך לקביעת שכר מינימום כפול מהשכר הנוכחי לעובדי קבלן בממשלה למשל?

5. הייתי שמח לנהל דיאלוג בנושאים האלה עם השר סילבן שלום. באותה הזדמנות הייתי רוצה לנהל איתו דיאלוג על המדיניות של משרד האנרגיה במשא ומתן עם יצחק תשובה בנוגע לגז הטיבעי. אני לא מומחה גדול בתחום הזה לצערי – אבל אבי בראלי, עורך האנרגיה האגדי של המרקר מסביר לי שסילבן שלום הוא אחד משרי האנרגיה הגרועים ביותר שיהו לנו וששלום נכנע שוב ושוב לרוב קבוצות האינטרסים בשוק האנרגיה.

אבל סילבן שלום, כמו רוב חברי הכנסת והשרים מהמפלגות לא רוצים לנהל דיאלוגים ושיחות כאלה בנושאים האלה. הם לא רוצים אף פעם לדון לעומק במבנה המשק שמשרת קבוצות אינטרסים, מליציות מיסוי. לא רק בגלל שהדיון הזה הוא לכאורה מורכב  – אלא בעיקר בגלל הכלל הפוליטי שתמיד עדיף לפוליטיקאי להיות נחמד לקבוצות אינטרסים קטנות שיודעות לגמול לך טובה – מאשר לעבוד עבור ציבור רחב ומפוזר עבור רעיונות מופשטים כמו ״משק תחרותי״ – שעל זה אף פעם לא תקבל קרדיט מאף אחד.

מי שהגיע לבלוג הזה לראשונה בגלל שקרא בפייסבוק אצל סילבן שלום שאני ״גיזען״ מוזמן לקרוא כאן את הקטגוריה על שוק העבודה, המודל הנורדי והון חברתי. אני לא חושב שהוא ימצא שם אינדיקציות לכך שאני מבקר קבוצות אינטרסים לפי המוצע הגיזעי שלהם – אבל אולי הוא ייחשף לכמה רעיונות שמקבלים היום מעט התייחסות בשיח הציבורי ובעיתונות בישראל.

כמו תמיד אני פתוח לתגובות ורעיונות של קוראים בנושא קבוצות אינטרסים ומליציות מיסוי עצמאיות בסקטור הפרטי והציבורי. אני אתן לכם טיפ קטן – אני מגלה עניין גדול ברעיונות שאנשים שולחים לי בנושאים שנוגעים לציבור הרחב והמפוזר. guy.rolnik@gmail.com

40 תגובות
  1. עופר דנקנר
    עופר דנקנר says:

    סילבן שלום הוא משרתם הנרצע של בעלי ההון. רק הם יכולים לארגן לו את הכיבודים שאליהם הוא מכור.

    להגיב
  2. נינה
    נינה says:

    הגעתי לבלוג הזה דרך הקישור ששמת בספר הפנים. יישר כח. על המאמר הזה ובכלל על הדה-מרקר. והתגובות בדף של האדון השר גם הן מהוות הכרת תודה לעבודתך. אמנם ככל הנראה שום דבר מזה לא יצליח לחדור למוחו הקט, אבל אולי יצליח להעיר עוד כמה אנשים. תודה (-:

    להגיב
  3. אלעד מורג
    אלעד מורג says:

    גיא שלום,
    אני עוקב אחר "מאמריך" (המרכאות הן כי בעיני מאמר הוא נייר עמדה המתבסס על עובדות ואתה, אני חש, על פני יריעה רחבה מאד, סתם משסה את הסטריאוטיפים שלך אלה באלה) מזה זמן ונפעם מהשנאה המבעבעת בהם לעבודה המאורגנת בכלל ולהסתדרות בפרט. קטונתי ותקצר היריעה על מנת להעמיד אותך על כל, נאמר, חילוקי הדיעות שבין מה שאני קורא לבין המציאות כפי שאני מכיר אותה.

    נקודה אחת בכל זאת – עובדי כי"ל שמרוויחים באמת יפה הם (בחלקם, חלקם האחר מהנדסים וכלכלנים)פועלי כפיים שמתגוררים בחלקם הגדול בדימונה ובירוחם (כך עובדי רותם אמפרט, פריקלאס, מי"ה וכיו"ב). משכורותיהם הנאות, פרי עבודה בשמש הקופחת, במדבריות, במשאיות ענק סטייל "Dune", מזיזות שם את הכלכלה המקומית שגם איתם לא משגשגת. הם יכולים לקנות דירה לעצמם ואולי לסדר את ילדיהם.

    והנה, אני קורא שליבך גס בכך שהם יפוטרו ושמשכורותיהם תחולקנה בין קוראיך, כלומר תל אביבים מגוהצי חולצה ששפר עליהם גורל הוריהם עד כדי כך ששלחו אותם לפקולטות שמהן מסיימים קוראי דה מארקר. איך זה חי יחד עם צדק חברתי בעיניך?

    אתה גם בז לעבודה המאורגנת שאחראית לשכרם הנאה. היית מעדיף שהמדינה תיקח את שלה, והטייקונים את שלהם, ושהעובדים האלה יעבדו "לפי השכלתם", כלומר במינימום ושיאמרו תודה, נכון? גם זה צדק חברתי בעיניך.

    נסכים לא להסכים, חוששני.

    להגיב
    • גיא רולניק
      גיא רולניק says:

      אלעד שלום,
      1. אני מבין שאתה עורך דין המתפרנס מייצוג וועדים של ארגונים שמחוברים לתקציב. זה בסדר גמור. (יכול להיות שאני טועה כאן. אשמח לתיקון).
      2. איזה עובדות לא מצאת מדוייקות?
      3. אם היית קורא את הבלוג הזה ועשרות כתבות שכתבתי על וועדים גדולים היית רואה את ההיפך. שאני תומך בהתארגנויות עובדים מכל הסוגים. הבעיה במודל הישראלי הוא שהתארגנויות העובדים בו מבוססות בעיקר על מונופולים וגופים שמחוברים לכסף ציבורי ולכן יכולים לגלגל שחיתות וחוסר יעילות על הציבור הרחב. אני חושב שהמודל המתאים הוא מודל מכליל בו כל העובדים מוגנים ולא רק אלא שעובדים במונופולים או בארגונים שמחוברים לכסף ציבורי. מודל מכליל בשוק העבודה כמובן ייאלץ עאת העובדים המיוחסים במונופולים לוותר על הפריבילגיות שלהם.
      4. ״המשכורות של עובדי כי״ל יחולקו בין קוראיך״. נו טוב. זה דברים קצת הזויים מה שאתה כותב כאן. איפה אית אי פעם שביקשתי העברת כספים ממשלתית לקוראים של המרקר. האם בכלל בעידן האינטרנט אפשר לדעת מיהם הקוראים של המרקר. התל אביבים מגוהצי החולצה ששפר עליהם גורל הוריהם? כיצד שפר עליהם גורל הוריהם. כנראה שהוריהם הם טייקונים (והמרקר הוא העיתון היחיד שמטפל מזה 15 שנה בעיוותי הסקטור העיסקי בהצלחה מרובה) או שהוריהם הם מהעשירון או המאיון העליון של המונופולים (חזרנו לתחילת הטקסט). כלומר. מה שכתבת הוא שוב הפוך מהמציאות. אנחנו מציעים לקחת את הכסף ממגוהצי החולצה בני העשירים ולהעביר לשכבות שזקוקות לרשתות הגנה חברתיות.
      5. מציע לך ללכת לקרוא 100-200 מאמרים שלי בנושא טייקונים ורשתות הגנה חברתיות לפני שאתה ממשיך להגיב כאן. שבת שלום.

      להגיב
      • אלעד מורג
        אלעד מורג says:

        גיא שלום,
        אתחיל מסיום דבריך – אם אינך רוצה את תגובותיי פה לא אכפה אותן עליך. אני מניח שנח לך יותר עם המריעים שמעלי ומתחתיי, ואני מבין אותך. לצערי – אני רואה יותר ויותר אנשים שמחליפים מחשבה כלכלית עצמאית בהגיגיך, המנוסחים בצורה כה רהוטה ועוקצנית. חבל לי, אבל אני משפיע רק איפה שאני יכול להשפיע, ואחרי תגובה זו לא אגיב עוד.

        אין לי כוונה לקרוא 200 מאמרים (כפול 3,000 מילה למאמר – כ – 600,000 מילים) ולשוב להגיב פה לקראת הפנסיה. רק המאמרים שקראתי (למשל המאמר המוזר והמופרך מלפני שבועיים או שלושה על "מציאות החיים" ברשויות המקומיות) בעת האחרונה רוויים באי דיוקים ובהוצאות מהקשר של תופעות שאני מתמודד איתם ברמה היומית, ומעידים על הכלל. הבעיה היא שאתה לא טורח לשכנע אלא מתאים את המציאות על מנת לתקף דברים שאתה כבר משוכנע בהם (להבדיל, למשל, מגב' ארלוזורוב שמחזיקה באותו קו מערכתי אחיד אבל מאמריה רוויים מספרים ונתונים). נראה לך סביר לחלוטין להביא דברים מטעם, בעילום שם, מאיזה סגן ראש עיר (תפקיד שבהגדרתו, כמעט, הוא מתן פוליטי) ולצטט את דבריו ביחס למערכת היחסים הסבוכה בעיריה כדברי אלוהים חיים. עם זה קשה לי להתווכח ואין לי גם כל כך עם מי, כי המאמרים שלך מכוונים לשכנע את המשוכנעים.

        מס השפתיים שלך על התמיכה בעבודה המאורגנת לא מתיישב לי עם הדברים שאתה כותב, עם הוצאה כה משמעותית של דברים מהקשר (כשאני נותן לך קרדיט שההקשר המקורי ידוע לך); את המילים "יתקשו מאוד לחולל שינוי במבנה המוניציפלי המבוסס על שילוב קטלני של שתי רעות חולות: קביעות והתארגנות עובדים" אתה כתבת, ורק לאחרונה. התארגנות עובדים היא "רעה חולה" מבחינתך, אז תחסוך ממני את מצגי השווא.

        נחמד שעשית עלי גוגל. אני עו"ד לדיני ויחסי עבודה שמתפרנס מייצוג ועדים, עובדים ומעסיקים. אם תבדוק ממש לעומק תמצא שמנעתי פיטורי 100 עובדים בעיריית שדרות לפני חג הפסח, פיטורי עובדים חלשים בידי מעסיקים דורסניים מאחר שהעזו להתארגן, ולאחרונה חויב מעסיק בדרום בפיצויים על שהתנכל לעובדים שכל מה שהם רצו הוא להתאגד ולהפסיק את הפגיעה בזכויותיהם. אלה תיקים שאני ניהלתי בשם ההסתדרות שאתה מכפיש אותה שהיא דואגת רק לועדים הגדולים. אתה מאד בעד סולידאריות כשזה מביא להורדת מחיר הקוטג' בחצי שקל, אבל כשעובדים מתאגדים כדי שיוכלו לקנות עוד כמה קוטג'ים זו מבחינתך "רעה חולה".

        התמזל מזלי ואני עוסק בתחום שחופף את עמדתי האידיאולוגית. אל תדאג, אף אחד לא משלם לי כדי להגיב לך פה. להיפך, הלקוחות שלי שיצא לי לדבר איתם על המאמרים שלך חושבים שתגובה היא בזבוז של זמן.

        גורלם של יתר העובדים, גם קוראי דה מארקר, יכול להשתפר אם הם יפסיקו לקרוא את המאמרים שלך ולחכות שמישהו יבין שהוא מושחת או טועה או צריך ליבא מודלים מסובכים מחו"ל, ופשוט יתחילו לעבוד ביחד. הם יגלו שיש כסף, גם במקום העבודה, הוא פשוט מתחלק באופן לא שוויוני. חבל שדה מארקר לא מעודד את זה.

        להגיב
        • אלעד מורג
          אלעד מורג says:

          ועוד משהו קטן – אי אפשר לערוך כאן תגובות. בהליך האחרון של פגיעה בהתארגנות שניהלתי, אמר המעסיק "אני רוצה ועד, רק לא את זה שקם". זה מעסיק שפעל כלפי עובדיו המתאגדים באלימות ובכוחנות שמזמן לא ראיתי. אז את המילים "אני אוהב ועדים, רק במודל הנורווגי/שוודי/איסלנדי/בורמזי", אני רואה בדיוק באותו הקשר.

          להגיב
          • אורי
            אורי says:

            לאלעד – כמה נקודות לגבי התאגדות עובדים, ועל ההסתדרות אותה אני מכיר טוב.
            איגודי עובדים אמורים להגן עליהם מול המעסיק, שבהנחה הבסיסית – חזק יותר. אפשר לחלק את ההתאגדויות השונות בארץ לשתיים: מגזר ציבורי ומגזר פרטי.

            לגבי הפרטי – לדעתי ההתאגדות כיום מבורכת, בעיקר למצב הקיים של עובדי קבלן, חלוקת השכר בתוך פירמות (כן, יש מקום לדון על היחס בין זכר המנכ"ל והיו"ר לזה של העובדים, חלוקת אופציות עוד – רצוי שתקרא קצת חומר של ג'ואל סטרן) וכד'. אני מוציא מסעיף זה את הבנקים (ראה מקרה ריקי בכר), שעדיין מתנהגים (חלקם, לא כולם) כמו במגזר הציבורי.

            לגבי המגזר הציבורי – בעשורים האחרונים ההתאגדות עושה יותר ויותר נזקים שעליהם כולנו (הציבור) משלמים:
            א. אין גמישות העסקה. מכיוון שחוסמים את דרכם של מנהלים בניהול כוח האדם, מחלישים את סמכויותיהם לאורך זמן וכך נעלמים מנהלים שיודעים באמת לנהל, ולא רק להעמיד את מינימום התפוקות הנדרש. תוצאה עקיפה – חיזוק העובדים הגרועים יותר וביסוס מעמדם.
            ב. נוצרו (ונוצרות) קבוצות אינטרסים מונופוליסטיות (בעידוד ההסתדרות) שהורסות כל חלקה טובה של העסקה – ופוגעות גם במעסיק וגם בעובדים. אני לא מדבר רק על חברת החשמל והנמלים, אלא על כל המגזר הציבורי: מרשות המסים ומשרד המשפטים (שם על כל מערכת מחשוב חדשה עוצרים את כל העבודה), משרד החוץ (שם במקום לתמוך בניהול כוח אדם איכותי שבמקרה של משרד זה – שהוא אחד המורכבים שיש – משפרים באופן שיטתי את מצבם של חלק מהשליחים תוך פגיעה באחרים ובעיקר בצוערים), ועוד ועוד ועוד… כמעט בכל מקום בו מתקיים "סכסוך עבודה" – הוא נוצר כתוצאה מלחץ של הוועדים. נדיר שיש צורך אמיתי בפתרון (משרד החוץ, משרד החינוך).
            דוגמאות נוספות: סכסוך הפרקליטים, שמרוויחים את השכר כמעט הכי גבוה במדינה – והשביתו את כל המערכת בשביל תוספת; הטאבו, שהחליטו לשבות בגלל כניסת מערכת ממוחשבת (מבחינתם – להמשיך לעבוד בנייר ולבזבז את הזמן של שאר האזרחים).
            ג. מתקיימת פגיעה באיכות העובד (לא הכל סובב סביב השכר! מה עם מקצועיות וקצת כבוד עצמי?), וחסימת האפשרות "להעצים" אותו: ככלל, ההסתדרות התנגדה לאורך השנים למתן שכר דיפרנציאלי / לפי הישגים / לפי רקע השכלתי ומקצועי. בכל דיון בו השתתפתי נסובה דרישת ההסתדרות לתוספת אחידה לכל העובדים, לעתים בתירוצים שהורידו מערך הדיון בכלל (ראה הסעיף הקודם). אם להסתדרות באמת חשוב מהעובדים היא חייבת להחזיר את גמישות ההעסקה, קידום העובד ויצירת יחסי עבודה גמישים בהרבה – החל ממצב בו עובד לא מסתדר עם הבוס שלו ואז ייתכן וייאלץ לעזוב, ועד למקרים שאני רואה יום יום (!!) בהם עובדים מגיעים לעבודה, משחקים באינטרנט וחוזרים הביתה, ולאחר מכן לא מבינים למה מנסים לפטר אותם.
            מצד שני – לא מאפשרים לקדם עובדים טובים! מכיוון שההסתדרות מתנגדת לתגמול לפי יעדים (או לפי הערכת מנהל) ורק לאחרונה התחילה "להתפשר" בנושא (טוב שהם נכנסו למאה ה-21), עובדים טובים רבים עוזבים את המגזר הציבורי, ובהרבה מקרים בוחרים שלא לבוא. סיפור אישי: באחד מהראיונות בקינן שפי בהם הייתי, כל המועמדים אמרו בלי להתבייש שהם רוצים את המשרה בשביל הקביעות!

            לגבי ההסתדרות:
            זהו כבר מזמן לא ארגון שמגן על ומייצג את העובדים. לא היה סכסוך עבודה אחד בו כל הדיון לא היה בזיוני, ובטח שלא הגן על העובדים. להפך – רק חיזק את הוועדים ה"חזקים" שהוזכרו לעיל. עד היום לא נפתרה בעיית המורים, בעיית העובדים הסוציאליים, והשכר הנמוך של קבוצות רבות במשק שעובדות קשה. עשות פעמים שמעתי עורכי דין של ההסתדרות מבלבלים את המוח כמה עובד שעושה את אותה עבודה כמו עובד אחר במשק חייב להרוויח 50% יותר ממנו. ה"רפורמות" בהן מעורבת ההסתדרות הן אף פעם לא רפורמות באמת. את מינהל (רשות) מקרקעי ישראל ההסתדרות הרסה במו ידיה עם מבנה שכר שערורייתי שהרס לחלוטין את הפוטנציאל של הארגון הזה, והם עוד מסתובבים ומתגאים בשרץ הזה. ההסתדרות אחראית במו ידיה לעצירת ייבוא/ייצוא בנמלים, מחירי החשמל (וסכומי העתק שהמדינה מתקצבת בשביל חברת החשמל המאוסה, שאגב מעסיקה סוללת יועצים ועורכי דין שנשמעים בדיוק כמוך, כדי להסביר למה צריך לשלם שכר מטורף כזה), הקטנת היקף גביית המס לצד עלויות שכר מופרזות ברשות המסים (מי שמע על מעל 6 סכסוכי עבודה בעשור?? והכל בגלל שרוצים לאחד את מע"מ עם מס הכנסה כמו שעשו במדינות רבות בעולם? לאן הגענו?)
            גם הטיפול בוועדים עצמם לוקה בחסר- הם לא תמיד מייצגים את העובדים! רק מתוך שמירה על פרטיות עובדים לא אפרט כאן, אבל ההגנה על העובדים ללא ספק אינה תמיד בראש מעייניה של ההסתדרות.

            לגבי עובדי הקבלן – לפחות במגזר הציבורי זוהי תוצאה עקיפה של ההתערבות המזעזעת של ההסתדרות בניהול כוח האדם. גמישות העסקה אמיתית הייתה מזמן מייתרת את הצורך בעובדי קבלן במגזר הציבורי (לגבי הפרטי – שם נדרש טיפול שורש בנושא). שאל כל נציג אגף תקציבים, אגף שכר ואפילו את אבי ניסנקורן. אפילו במהלך הרפורמה בנציבות שירות המדינה, במקום להתעסק ביצירת מנגנוני העסקה מסודרים וטובים – התעסקו ב"מה ההסתדרות תגיד" כי הקווים האדומים שלה תמיד עוצרים ניהול כ"א איכותי.

            לסיום,
            גם אני "מגוהץ חולצה", עובד מדינה (מאוגד) ואין לי ספק שגם אתה, כך שבמקומך לא הייתי תוקף את הקבוצה הזו מהר כ"כ. אעיד על עצמי שב-6 השנים האחרונות אני עובד מעל 12 שעות ביום בשירות הציבורי בשכר נמוך, בתקווה להתקדם בהמשך הדרך.
            להגיד שעובדי כי"ל עובדים קשה בשמש, או שיש עובדים בעיריות שמרוויחים בין 5 ל-9 ברוטו, או שיש קבוצה של בכירים (עם חולצות חבל על הזמן) שגרים בתל אביב זו דמגוגיה זולה ועלובה, שמטרתה רק להסיט את הדיון מהעיקר לתפל, ורק מוכיחה שאתה מתעסק במיקרו ולא במאקרו. כולנו עובדים קשה וכולנו רוצים שכר ראוי. אך שכר זה צריך להתאים להשכלה, הניסיון, דרישות המשרה, איכות העבודה/התפוקה של העובד וכמובן רמת המחירים במשק. כל דיון מחוץ לנושאים אלו הוא בהגדרה דיון מיותר שמתקיים אך ורק בגלל לחצים, מהם אתה בוחר משום מה להתעלם.

        • גיא רולניק
          גיא רולניק says:

          אלעד. אני אתעלם מהסגנון שלך, העובדה שאתה לא רוצה לקרוא את מה שאני כותב, וזה שהאתה ״מגיב״ לדברים שכלל אני לא כתבתי. למשל הציטוט שהבאת על ״רעה החולה״ הוא אינו שלי כמובן אלא של אדם שצוטט בכתבה.
          אבל עזוב. זה לא חשוב. אני מבין שאתה עורך דין בהשכלתך. אני מציע לך לשים לב להבדל בין וועדי עובדים בסקטור העיסקי החופשי (בהם אני וכל מי שבעד כלכלה חופשית תומכים בלי כל סייגים – משום שאלה וועדים שביחד עם ההנהלה צריכים להתמודד בשוק) לבין וועדי עובדים ששממומנים עלידי מיליוני משלמי מסים, צרכנים מונופולים ועניים (מה לעשות העניים זקוקים לרשתות מגן) אנונימיים. אי אפשר לנתק את הניתוח הכלכלי מהניתוח המשפטי.
          אני מציע שבשלב זה נסיים את הדיאלוג המצויין שנפתח כאן – כל עוד אתה לא מעוניין לקרוא את מה שאני כותב אלא רק ל״הגיב״ לדברים שאתה חושב שאני כותב. לגבי עירית שדרות – דווקא שם אני מכיר היטב אנשים שפועלים שנים ארוכות בזירה האזרחית לטפל בבעיות חברתיות קשות – והם הסבירו לי כמה אחוזים מהכסף שהעיריה גובה הולך לשכבות החלשות – וכמה לסידורי עבודה לשכבות שכבות של מינויים פוליטיים של עשרות שנים. אבל אלה מן הסתם האנשים אשר שכורים את שירותי עורכי הדין הטובים. בברכה. גיא

          להגיב
          • אלעד מורג
            אלעד מורג says:

            נו מה לעשות, לא עמדתי במילתי, תתבע אותי, אני אציין כמה כשלים עיקריים בדברים שאתה כותב (שהתבטאו גם, שים לב, בתגובתך הקודמת) וכתוצר לוואי מבורך יוכיחו לך שאני קורא את מה שאתה כותב:
            1. מינויים פוליטיים – אינם מי שמעסיק אותי. אני שומר על עובדי העיריה, המנהליים בעיקר, גם של שדרות. אנשים שהולכים לעבוד בבוקר בשביל 5-9 ברוטו בחודש, ולא ידעו שהם "מחוברים" או "שמנת" או מרוויחים "משכורות עתק" במגזר הציבורי או כל דבר אחר עד שהתפרסמו המאמרים שלך. הם רק שואפים לעשות את עבודתם תמורת שכרם הצנוע. הטרייד אוף הוא שקשה (לא בלתי אפשרי, רק קשה, מי כמוני יודע) יותר לפטר אותם. כדי להגיע למעמד הזה הם מתקבלים (מעל דרגה מסוימת) במכרז, ומבלים שנתיים בזמניות שבמהלכה מותר לפטר אותם ככל עובד.
            ראש הרשות או הנהלת הרשות באופן כללי הם אלה שמעוניינים במינויים פוליטיים; הם ממנים סגן ראש עיר שמחלק הוראות כאילו הוא חלק אינטגרלי מהמערכת כשבסופו של דבר מעלותיו מתמצות בכך שהוא הביא את הקולות הנכונים ביום הדין לקלפי; הם מכניסים כמויות עצומות של עובדים ארעיים וזמניים לפני בחירות כדי לייצר מצג שווא שהעיריה משפרת את מצב התעסוקה; הם – לא העובדים, לא הועד, ההנהלה, אותה הנהלה ש"התראיינה" אצלך בעילום שם, הם אחראים לזה. העובדים מביטים אחורה בחשש, כי ברור להם שההכבדה על קופת העיריה תביא לתכנית הבראה שמשמעותה קיצוץ בעובדים שדורשת ההנהלה. אלה בדרך כלל לא יהיו העובדים הדרושים לשרידותה הפוליטית.
            2. אני מייצג את ההסתדרות ומופקד על ידה על הליטיגציה הקיבוצית על פני תחום גיאוגרפי של בערך שליש משטח המדינה. אני מעיד בפניך שאני מבלה זמן רב יותר בפתרון בעיות של סייעות ועובדות נקיון בשדרות, בשפיר, בירוחם, בדימונה, מאשר של מצילים ומנהלים. לאלה (גם בהם יש לתת סימנים, מצילים דור א' מצבם סביר, מצבם של מצילי דור ב' זוועה) יש בדרך כלל את הכח לדאוג לעצמם (למרות שאני מטפל גם בהם מדי פעם). אם היית בודק איתי – אולי הייתי מראה לך אבל אתה בחרת לצטט רק מקורות שמתקפים את מה שאתה חושב ממילא.
            3. אני מבלה גם זמן רב, זמן שלעולם לא יוחזר בתשלום דמי החבר ממקום העבודה, בהגנה על עובדים חלשים שמתארגנים, על עובדים קשי יום מהמגזר העסקי שמפוטרים בלי שקוימו בעניינם ההליכים המתאימים מול נציגות העובדים (כך במפעלים אקרשטיין ואפקון, מהמגזר העסקי פאר אקסלנס), ועוד ועוד. ואני אחראי לשליש משטח המדינה (יבנה עד אילת). שווה מכה קלה בכנף הטענה שלך שההסתדרות דואגת רק לחזקים?
            4. לועד עובדים מפעלי יש אינטרס שמקסימום עובדים יהיו תחת שליטתו וייצוגו. הטענה שלך כאילו ההסתדרות יצרה או נהנית מקיומם של עובדי קבלן וחברה מעמדית במקום העבודה רחוקה אם כך מלהיות מדויקת. התופעה הזו קיימת כתוצאה משאיפה של הנהלות לצמצם בעלויות ההעסקה וממחשבה של ועדים על פעולה בשיטת הסלאמי, היום נכניס אותם כעובדי קבלן, בהסכם הבא נקלוט אותם. אם יש אשם מוסרי בעניין עובדי הקבלן הוא רובץ לפתחן של ההנהלות – אבל אתה בוחר להאשים את ההסתדרות כאילו עובדי דור א' החברים בה נהנים מהמעמדות שעובדי הקבלן יוצרים. האמת היא שהכח הארגוני של הועד (כלומר הכח ביום הדין לסגור את כל המפעל ולהשיג הישגים לעובדים) נפגע בגלל עובדי הקבלן (כי ניתן להפעיל חלק מהמפעל בעובדים שאינם סרים למרות הועד). אז לומר שזה פועל לטובת העובדים המאוגדים זה לא הגיוני בשום דרך, אנשים אוכלים את זה ממך כי הם לא יודעים אחרת.
            5. ואחרון לעת הזאת – עניין דור א' דור ב'. דורות ביחסי עבודה אינם עניין שההסתדרות מאושרת ממנו, הם בטח לא עניין שההסתדרות יזמה. להיפך. השאיפה היא שכולם יהיו דור א'. אלא שיש תקופות שבהן הנהלות ועובדים מסכימים על הפחתת תנאי העבודה לעובדים חדשים שיתקבלו. זה יכול לנבוע מהסכמה שתנאי השוק אינם מאפשרים את התנאים שהיו פעם, ויכול לנבוע מבעיית נציג של העובדים החדשים. אבל זה גם אומר ש 1) דור א' הוא במגמת סיום – כלומר העובדים שנהנו מהתנאים האלה ייהנו מהם עד לפרישה ואחריה לא יתקבלו עובדים אחרים בתנאים הללו ו2) שארגון העובדים הסכים לפגיעה הזו כדי לצמצם הוצאות שכר ולסייע להנהלה. איך שהוא הקרדיט הזה נעלם במאמריך, ובדברים שכתובים בדה מארקר בדרך כלל (אותו מלגזן בנמל שמרוויח היטב, ואת זה אתם מציינים, אבל שהאחרונים מסוגו פורשים ב 2015, 2016, ואת זה אתם לא מציינים. כל זאת לפני שאמרתי את המילה נתב, שבעניינו אתם חוסכים מידע חשוב מהציבור שנה אחרי שנה).

            אני מזמין אותך להתמודד עם מה שכתבתי. אני מניח שאת הכל אתה כבר יודע, ותצטרך להסביר רק למה זה מוצג אחרת בדברים שאתה כותב (ומירב ארלוזורוב כותבת, ואבי בר אלי כותב), פעם אחר פעם. באותה הזדמנות, כעורך, הייתי שמח לדעת למה דה מארקר מפרסם רק דעות של מי שחושב אותו הדבר. האם אתה לא חושב שמגיע לקוראיך מגוהצי החולצה עלה תאנה סוציאליסטי אחד בינך לבין ארלוזורוב, שטרסלר, חרותי סובר והיתר.

          • גיא רולניק
            גיא רולניק says:

            0. אתה הסברת שאה לא קורא את מה שאני כותב. עכשיו אתה אומר שאתה קורא את מה שאני כותב. זה מבורך. תודה. אבל אתה קורא מה שנוח לך ומצטט דברים שלא כתבתי.
            1. אתה ממציא טענה כאילו שאני או מישהו אצלנו כתב שמי שמרוויח 5000 שקל הוא שמנה או מחובר. מעולם לא נכתב כזה דבר. תלך לכל הכתבות ותראה על מי כתבנו. משכורות ותנאים אחרים לחלוטין. בסקטור הציבורי מפטרים כל שנה פחות מ-1% מהעובדים הקבועים. חסור היכולת לגייס אנשים טובים ולהיפטר מגרועים גובה מחיר כלכלי אדיר בדיוק מהאנשים שאתה אמור לייצג. זה פגיעה כפולה. פעם בזה שזה כסף ששייך למשל המסים ופעם שניה שהשירות לא אפקטיווי. רק שאי אפשר לראות בעין את זה. זה כסף שנלקח ממיליונים.
            2. זה מצויין שאתה מייצג את האנשים האלה. טוב מאוד. תמשיך. אבל זה לא קשור לויכוח שלנו. ההסתדרות נשלטת עלידי הוועדים הגדולים ולא עלידי האנשים שאתה מצייר. ההסתדרות, וזה יגידו לך כל פעילי השטח של זכויות עובדים, דואגת לחזקים בעיקר ונזכרה בחלשים בעיקר אחרי המחאה החברתית. המודל שאני מציע של וועדים מכלילים של 70% מהעובדים ולא 20% לא נוח לך כי אתה מבין את המשמעויות להסתדרות במבנה הנוכחי שלה.
            3. כמו שאמרתי לך – כל מי שאני מכיר ומאמין בכלכלה חופשית תומך בוועדי עובדים בשוק הפרט שלא במונופול ולא מגולגל על משלם מסים. וועד עובדים בשוק הפרטי התחרותי הופך את החברה לתחרותית וחזקה יותר. כי יש משמעות שוק ושותפות.
            4. לא השתכנעתי מהטיעון. ההסתדרות ברור שהיתה מעדיפה בעולם אוטופי שכולם עובדי דור א׳ – אבל היא לא הצליחה להשיג את זה כי ההנהלות רצו שיפור באפקטיוויות. לכן ההסתדרות המציאה את עובדי הקבלן: נתנה גמישות להנהלות, יצרה מעמד עובדים זול ושמרה על עובדי דור א׳. איך אפשר לקרוא להסתדרות ארגון ששומר על עובדים כאשר היא משלימה מזה עשור עם ״קאסטות״ בתוך כל המפעלים שלה.
            5. דור א׳ אינו במגמת סיום משום שאנחנו רואים מה קורה בכל המונופולים הגדולים שעלויות השכר גדלות בצורה מדהימה בעשור האחרון ואין שום יכולת לוודא שהציבור מקבל תמורה עבור כספו.
            6. אתה ממשיך עם הסיםור של הקוראים ״מגוהצי החולצה״ שאין לזה שום סימוכין בשום מקום. אי לא חושב שמגוהצי החולצה – כל העובדים בחברות הענק, המונופולים והקרטלים לא נהנו ממה שנכתב במרקר בעשור האחרון עליהם.
            7. עיתון לא צריך ״עלה תאנה״ אלא צריך להביא את המידע, הניתוח והרעיונות שהעורכים שלו חושבים שהם החשובים ביותר. כותבים אצלנו בעמודי הדעות לאורך השנים עשרות אנשים שקשורים בהסתדרות, מייצגים וועדי עובדים מכל הסוגים. לכל הכותבים שלנו בתחומים האלה יש דעות משלהם ובהרבה נושאים הם חלוקים בדעתם. הטענות שכולנו אצלנו עם אותה דעה עולות כל פעם שאנחנו פוגעים בקבוצות אינטרסים גדולים – פעם זה סלולר, פעם ריכוזיות, פעם תקציב הביטחון, פעם חברת חשמל, פעם פוליטיקאים מושחתים. אחרי שאמרתי את כל זה – אוסיף שאין לנו שום עניין לתת עיתון ״אובייקטיווי״ – כפי שהסברנו בעבר שוב ושוב ושוב. אנחנו מנסים לתת כמה שיותר במה לרעיונות שמייצגים את הציבור החלש, הלא מאורגן שלא חלק מקבוצות כוח.
            8. אני שמח לציין שהתגובה האחרונה שלך כבר היתה הרבה יותר ענייינית ומעניינת מהראשונה – בדרך הזאת מי יודע אולי תכתוב תגובה שלמה שעוסקת בעניין עצמו ולא בהשמצות – ואולי גם נגיע לאיזה הסכמות ונתקדם.

    • אורי
      אורי says:

      כזה אוסף של שטויות לא שמעתי כבר מזמן.
      רק אם אתה מייצג את עובדי כי"ל (או משהו מקביל אליהם) תדבר ככה. יש לי ניסיון של שנים בעבודה מול ההסתדרות והשיטה שלהם היא כמו של מאפיה – נעצור את הכל אם לא תתנו לנו מה שאנחנו רוצים. כך הם הורסים שוב ושוב את רשות המסים (שמשפיע ישירות על השירותים שאתה ואני מקבלים), את רשות מקרקעי ישראל (כנ"ל), את משרד החוץ (ההסכם האחרון אולי היטיב עם העובדים לטווח הקצר אבל רחוק מלמצות את הפוטנציאל של כוח האדם בשירות החוץ), לצד זה שהם מאפשרים סחטנות מצד וועדי הנמלים, חברת החשמל, רשות שדות התעופה, תע"ש ועוד הרבה גופים רקובים שמשיתים את ההפסדים והשירות הגרוע שלהם על הציבור.

      אין לי כל התנגדות שעובדים ירוויחו שכר יפה, ולדעתי חברה רווחית צריכה לשתף את עובדיה ברווחים (ולפי ג'ואל סטרן, גם בהפסדים – כדי להצליח). אבל, אסור לשכוח את בעלי החוב שלה – הציבור! מי שמימן אותה! ואם זו חברה שמחזיקה ב-100% או קרוב לכך ממשאבי הטבע של המדינה – צריכה לשתף גם את המדינה. ואם החברה לישראל מפסידה, אז אסור אסור אסור לשלם מיליונים רבים למנכ"ל הכושל שלה.

      משום מה, כאשר חברות פרטיות נסגרות זה סופי, אבל כשתע"ש צריכה להסגר זה עולה למשלם המסים מיליארדים רבים של שקלים. ואז בא אינטרסנט כמוך ושואל למה אסור שהעובדים של תע"ש ירוויחו יפה.

      להגיב
    • יגאל לוי
      יגאל לוי says:

      אלעד מורג
      חבל שאתה משמיץ. מציע שתענה עניינית ולעובדות:
      1. אף אחד לא נגד עובדים שמרוויחים חמשת אלפים שח.
      2. לא ברור שיש כאן מחוברים יותר ומחוברים פחות?
      3. לא ברור שיש ועדים ששודדים אותנו?
      4. לא ברור שיש טייקונים ששודדים אותנו?
      5. הגיוני בעינייך שעובד נמל ירוויח יותר ממורה? מרופא?
      חבל שאתה לא מרים את העיניים ומסתכל בלא מחוברים" כי אז היית מבין כמה העיוות זועק לשמיים!!!
      חבל שאתה לא מבין שחלוקת ההכנסות יכולה להיות הגונה יותר!!

      להגיב
  4. יובל ש
    יובל ש says:

    בישראל יש בעיות קשות של גזענות, הסתה, שרים מכהנים בעלי דיעות שלא מתקבלות על הדעת.. כך שהבעיה שלנו היא מיסודה היא הממסד, ודרכיו הרעות לכולם. ברור שרבין נרצח על ידי הממסד ולא על ידי השעיר לעזאזל. ברור שבני אדם משמשים כערובה וכבטוחה להכנסות האלפיון העליון שמשתמש בנו כמו בנייר טואלט. בילדינו שהולכים לשרת בתאגיד שפעם היה צה’ל והיום הוא פשוט קייטנה של מושחתים אינטרסנטים ומפעל של שימוש בנשק , פצצות , טילים ובטון ותייל, להרוס ולדכא בני אדם בגלל שונותם. היהדות לא מקבלת את הפעולות האלה, הן חילול השם. ההגיון לא מקבל את הפעולות האלה, הן חילול השכל הישר.. אז לפני שאנו מטפלים ברעות החולות של המשק, עדיף שנבין שאנו פה בעלי הזדמנות נדירה להפסיק להשתתף בעל כורחנו בהילולה שהורגת את ילדינו, תרבותינו ועתידנו – שהרי זו מטרת הסדר העולמי הישן שביוביהו ופרסקי וליברמן וברק משרתים. כל אלה סוכנים זרים של הסדר הישן והחולה הזה שמחסל לאט לאט ובשיטתיות את כל מה שנותר עדיין. להתראות גן הורדים.

    להגיב
  5. זיו כץ
    זיו כץ says:

    שלום גיא, למרות שאני עוקב בפייס' אני לא יכול להגיב ונאלץ להגיב כאן. אתמול לאחר שקראתי את טורך וגם. את תגובתו המבישה של השר, הגבתי בחשבון הפייס' שלו. היו שם עשרות תגובות נזעמות על סגנון התגובה וגם ביקורת על מהלכיו המתרפסים כלפי הטייקונים. חשבתי שהגעתי לדף הלא נכון….הרגע נכנסתי לשם שוב ורובן המוחלט של. התגובות נגדו נמחק! רק משמאז 11 בלילה והלאה נשאר. עוד לא ערכו ניקיון מאז. פשוט מביש. צריך לפרסם. זאת ברבים. הוא לא יודע לקבל את ביקורת הציבור ומתנהג כשפן וכטוטליטר. המשך ככה כי צריך להגן על הציבור מפני ההון. שלטון

    להגיב
  6. אור
    אור says:

    בהחלט יותר קל לדרדר דיון לרמת פויה , טוב רעה… יש יועץ מומחה בזה , רולס רויס , סליחה , ר"ר אחר.. סילבן שלום משמר מבנה של עשירים פוליטיקאים וחצר סובבת בחנופה , כי לא עשה התקדמות מימי שלטון מפאי , אלא שיחזור , בכלים של 2014. הפופוליזם יהיה ודאי בעניין שמירת עבודה בפריפריה , הכסף יזרום לטייקונים בהרצליה או לונדון , או גם וגם. רולניק , אתה לא תתמוך בו בפריימריז , גם לא סדירות שלטון וקבלת מסקנות ועדה. מי כן? ננחש…אולי ועד עובדים אוהד , אולי חברת קניוני במבי….סליחה ,עופר..

    להגיב
  7. חנוך
    חנוך says:

    את זה בטוח לא יפרסמו בידיעות אחרונות.. וזאת מבלי להזכיר הסאגה של תאגידי המים שנתן היה לצמצם ולחסוך כספי ציבור. למה לא? אם אפשר לעזור לחברים על חשבון הציבור? וזה רצה להיות נשיא המדינה.

    להגיב
  8. ישראל
    ישראל says:

    רולניק יקר,
    האג'נדה שלך מבורכת וחשובה, אבל חלק מהטיעונים שאתה משתמש בהם – מגוכחים.
    טיעון ראשון: אתה מדבר על עובדי הקול-סנטרים של חברות הסלולר כאילו מדובר בעובדי חברת חשמל, מדובר לרוב בצעירים בעבודה הראשונה שלהם או סטודנטים, שמרויחים שכר בסיס מגוחך, מינימום או שבריר יותר מזה, לא מאוגדים, לא עשירים, חלקם מקבלים את שכרם מחברות כוח אדם, בקיצור, נבחת על העץ הלא נכון.
    טיעון שני: אם למדינה יהיו עכשיו עוד חצי מיליארד שקל היא תכפיל את שכר המינינמום של עובדי קבלן בממשלה, באמת? אתה חי פה? זה לא שכל הכסף הזה ילך להתנחלויות או לתקציב הביטחון המפלצתי?
    שלא תטעה, זו מצווה לקחת מהטייקונים, כמה שאפשר יותר, אבל אני פשוט לא מאמין לתום הלב של המחוקק שהכסף הזה ישמש להטבת חייהם של יתר אזרחי ישראל, מה שאת קורא "הלא מחוברים".

    להגיב
    • גיא רולניק
      גיא רולניק says:

      ישראל היקר. הטיעונים שלך מגוחכים כפליים:) אני כותב כל שבוע מזה כמה שנים שהבעיה היא שהכסף מהתקציב הולך למליציות מיסוי. מאי קא משמע לן? ברור שצריך להילחם בכל החזיתות. שנית – אני ממש לא מדבר על עובדי הקול סנטרים כעובדי חברת חשמל. ההיפך הוא הנכון. אבל האם אתה מציע למנוע תחרות בשוק הסלולר והורדת מחירים כדי לשמר מישרות מיותרות? אני מציע מודל שוק עבודה אחר. יש בבלוג חמישים כתבות בנושא המודל שאני מציע.

      להגיב
      • ישראל
        ישראל says:

        גיא, הבעיה עם הטיעון לך לגבי מחירי הסלולר היא שאתה טוען כאילו שמחירי סלולר יקרים הולכים ישר חמשכורות עתק לעובדי הקול סנטרים (תקרא שוב את הפוסט ותראה איך אפשר להבין שזה הטיעון שלך) ולא לחלוקת דיבידנדים ובונוסים מנופחים למנכלים ולבעלי שליטה. וודאי שאני בעד הורדת מחירים ותחרות, אבל אל תשסה את הציבור בקבוצת עובדים שממילא שייכת לקבוצה החלשה, עובדים בתנאים נחותים ומתוגמלים הרבה פחות ממה שמגיע להם. ולא הם לא "משרות מיותרת", הרי אתה רוצה לקבל שירות בחברת התקשורת שאתה מנוי בה, נכון?

        להגיב
        • אורי
          אורי says:

          לדעתי לא ירדת לסוף דעתו, למרות שמדבריך משתמע שכן הבנת את כוונת המשורר כאן.

          משרות מיותרות זה לא כל המוקדנים – אלא חלק. חברות הסלולר החזיקו כמויות עובדים ענקיות בעיקר בגלל היקף ההכנסות האדיר שהיו לפני הרפורמה – הכנסות שהגיעו מהציבור (שלא בצדק). הכנסות כאלו סופן להסתיים ואז מקבלים את התמונה האמיתית של כמה עובדים באמת צריך להעסיק. עד ליישום הרפורמה, בחברות הסלולר התרחשה תופעה שמוגדרת בחוקי פרקינסון (ראה מאמר של אורי כץ בבלוג שלו), וזה מה שקורה גם בסקטור הציבורי. ברגע שהרפורמה בסלולר עברה, החברות החלו לקצץ בשמנת והיום קומות שלמות של סלקום עומדות ריקות.
          רולניק טוען שוב ושוב שהתאגדות בסקטור הפרטי מבורכת, ולא בכדי – עובדי המוקדנים מקבלים שכר עלוב ומנהלי החברה גוזרים קופונים שלא ייאמנו. בכתבותיו הוא טוען ובצדק – העובד / האדם הפשוט "נדפק" פעמיים – פעם אחת כי הוא אינו שותף כלל ברווחי החברה בה הוא עובד (לדעתי גם בהפסדים הוא צריך להיות שותף), ופעם שניה כי את השירותים הבסיסיים שלו הוא מקבל מחברות / ארגונים שעושקים אותו.

          להגיב
  9. סמוכה אלי עורך דין
    סמוכה אלי עורך דין says:

    לגיא רולניק , מרבית האזרחים מאחוריך , אני מציע שתשלח את סילבן להשתלמות אצל כחלון שר התקשורת לשעבר , אני הפגנתי יחד עם רוכבי אופניים מאגודת גלגלי העץ ,ב1983 מול בית ידיעות אחרונות ,ופנה אלי בנו של אלוהים שלא אהב את ההפגנה ,, התעקשתי לא להתפזר לכן אני מוקצה מאז.

    להגיב
  10. תומר ברבי
    תומר ברבי says:

    גיא היקר,
    אתה נותן לי תקווה והשראה!!
    תמשיך ככה, אל תתרגש מאף אחד (למרות שאתה לא), ותדע שהרבה מאיתנו מאחוריך!

    להגיב
  11. אלעד מורג
    אלעד מורג says:

    טוב, נגמרה האפשרות להגיב בשרשור למעלה, וקילפנו את הסגנון מעל המנטרות. חזרנו ל"ההסתדרות דואגת לחזקים". ב2009 נחתם הסכם שהעלה את שכר הסייעות ברשויות, משמעותית, ולצידן עובדים חלשים נוספים. תוספות השכר שהקצה האוצר חולקו באופן פרוגרסיבי, כן כן, כך שהעובדים בתחתית סולם השכר ברשויות קיבלו יותר. הסכם ארצי. ב2008 יצא צו ההרחבה לביטוח פנסיוני כללי במשק. הצו הזה יצא בשיתוף ובתמיכת ההסתדרות, והוא משקף במידה מרובה את הסכם הפנסיה שחתמה ההסתדרות בתעשיה מ 2005, שהורחב ב 2006. אני מזכיר לך שלעובדים שאתה אוהב להשמיץ יש פנסיות מאז ומעולם. המהלכים האלה כולם נועדו רק לטובת החלשים, וההיקף שלהם מצריך משאבים ומאמץ עצומים מצד ההסתדרות. אז אתה יכול לומר ש"פעילי שטח" אומרים לך אחרת, אבל צריך גם נתונים. ואם תאמר "מה חוץ מזה?", תזכיר לי את השאלה הידועה "What have the Romans done for us?".

    לגבי דור ב' ועובדי קבלן, צר לי שלא השתכנעת, אבל התהיה שלך איך ההסתדרות חיה עם מעמדות במפעלים מזכירה לי את הטענות כלפי ארגוני שמאל איך הם מפנים את תשומת הלב לנעשה בעזה, ומה עם סוריה? ומה עם עיראק, ומה עם סודאן? מטרת הבסיס של ההסתדרות והועד – האורגן שלה, היא קודם כל לשמור על העובדים המיוצגים על ידה, ולשאוף שהם יקיפו 100% מעובדי המפעל. אם ההנהלה רוצה לנהל את המפעל עם 120% עובדים וש 20% יהיו עובדי קבלן – זה לא רצוי להסתדרות, היא תנסה לשנות את זה, אבל זה שהמצב הזה מתקיים לא חותר תחת הלגיטימיות שלה. ההסתדרות לא "הכניסה" עובדי קבלן, היא לא מנהלת את המפעל. אני מכיר מפעל רציני מאד שבו אחת לכמה שנים ההנהלה מכניסה לתוך החצר פרויקט אחר, בהתחלה עובדיו מועסקים באמצעות חוזים אישיים או חברה חיצונית, ואחר כך, במסגרת התן וקח של המו"מ הקיבוצי, הועד דואג כבר להכניס אותם פנימה להסכם הקיבוצי. אני מזכיר גם שב2012 הכריזה ההסתדרות סכסוך עבודה במשק ביחס לעובדי קבלן, וסכסוכים מתאימים הוכרזו גם במפעלים עם ועדים חזקים. אתה יכול לומר שזה ציני, אבל גם לא כל הביקורת על ההסתדרות היא עניינית.

    אני עומד על עניין ה"מגוהצים" (ורואה בזה משקל נגד נחמד ל"מחוברים" שלך, דווקא). אני חושב שאתה כותב לאנשי העשירונים 8-10 שהלכו לפקולטה לכלכלה/משפטים באוניברסיטאות או ברייכמן, איישו שם ספסל שלש שנים וחושבים שהעולם שייך להם. מי זה עובד הנמל/מפעל הזה שירוויח יותר מהם כשהוא לא למד, רק תיקן תקלות בגשם שוטף ובמשמרות, מגיל 20, כמו שראוי לו, הרי הוא לא למד. בעיני זו תפיסת עולם מעוותת (למרות שגם אני איישתי את ספסלי האוני' העברית, וגם החולצות שלי מגוהצות, אבל אני לא חושב כך). מקום שבו לעובד אין, שלא באשמתו (כי הוא מהפריפריה, כי אלף ואחת סיבות) את המטען האישי כדי לייצר ערך, טוב הוא עושה שהוא מתאגד ומייצר ערך קיבוצי. זה מבורך, ומכובד מאד להביא משכורת נאה עבור עבודה קשה.

    והערה אחרונה, אתה שב ומזכיר את עניין הסגנון. בהתחלה ראיתי את זה כהערות עורך והוחמאתי שאתה מוצא לנכון להתייחס לסגנון הכתיבה של טוקבקיסט פשוט כמוני. כשנזכרתי שהמעיר מכנה אנשים עובדים בשמות המסיתים והמעליבים "כנופיות", "מיליציות", הוחמאתי קצת פחות. טול קורה בעניין הזה, מה זה קורה, גזע.

    להגיב
    • גיא רולניק
      גיא רולניק says:

      אלעד? שכחת כיצד ההסתדרות חתכה לכל הפנסיונרים בישראל רבע עד שליש מהפנסיה ב-2003? הכל כדי שלא ייגעו בחברים עם הפנסיה התקציבית? עמיר פרץ וביבי יחדיו תפרו את הדיל הזה שחיזק את המחוברים והנחית עוד מכה על הבחתי מחוברים?
      ומציע לך לקרוא את התגובה של עובד המדינה כאן. הוא נראה לי בלתי מגוהץ בעליל.

      להגיב
      • אלעד מורג
        אלעד מורג says:

        זו התגובה הכי טובה שלך לדבר הארוך הזה שכתבתי? ועוד כזו (תסלח לי) שטות? הרי הפנסיות שנפגעו ב2003 הן הצוברות הוותיקות ש היו בחלקן ש י י כ ו ת להסתדרות!! כל עולם התעשיה ועובדיו, חברי ההסתדרות אם לא אכפת לך, בוטחו בהן. הם נפגעו (גם עובדי בזק, ותעשייה אווירית אם אינני טועה, ו"חזקים" אחרים) מהמהלך של 2003. אתה לא יכול לחדול מלהסית? מה גם שב 2003 הונחו הזרעים לחיסול הפנסיה התקציבית, זכאיה החלו להפריש חודשית, גם אם שיעורים מופחתים, והושלמה פחות או יותר העברת כלל עובדי המגזר הציבורי לצוברת. הכל בשיתוף ההסתדרות. מה יהיה? אני היחיד בין הקוראים כאן שיודע את הדברים האלה, כל היתר מקבלים את מה שאתה כותב כדברי אלוהים חיים. אתה לא חושב שזה משית עליך איזושהיא אחריות לדיוק בעובדות?

        להגיב
        • אלעד מורג
          אלעד מורג says:

          "ההסתדרות חתכה", ממש, ההסתדרות הובילה את המהלכים של 2003. בערך כמו שהיא אחראית לתופעת עובדי הקבלן. אולי זה הזכרון שלי שהשתבש, ואריק שרון היה אז יו"ר ההסתדרות, וביבי יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, יכול להיות, עבר הרבה זמן.

          להגיב
          • גיא רולניק
            גיא רולניק says:

            הי אלעד. מציע שתקרא (ותגיב) לתגובה של אורי גבע. אני לא מכיר אותו אבל הוא מסביר היטב את השיטה ממנה אתה מתעלם.

        • גיא רולניק
          גיא רולניק says:

          בבזק פרשו כל העובדים עם פנסיות כפולות ומשולשות מהשוק הפרטי בעשור האחרון. אני לא מכיר את תעשיה אווירית – אני מניח ששם אותו דבר. המחוייבות האקטוארית לפנסיה תקציבית גדלה כל הזמן. הסיפור שהפסיקו אותה נכון רק לגבי החדשים (ולא לגבי דור א׳ כמובן). המחוברים עדיין מחוברים. ההסתדרות מוכרת את הציבור הרחב למען קבוצות קטנות. תקרא את מה שמרגישים העובדים המגוהצים – כמו אורי גבע – לגבי הטיעונים שלך.

          להגיב
          • אלעד מורג
            אלעד מורג says:

            אני כל הזמן מוצא את עצמי נאלץ להיאבקעם נתונים בססמאות בדיון הזה איתך, אבל כיוון שקודם רק קראתי את הססמאות והתעצבנתי, בלי דיון, זו כבר התקדמות. למה לדעתך אמא שלי, אחות אונקולוגית 40 שנה (מתוכם שלושים במשרד הבריאות, עליהם היא זכאית לפנסיה תקציבית טבין ותקילין) היא "מחוברת"? למה היא "מחוברת" בדיוק? היית מוכן "להתחבר" במקומה? אני כבר לא מדבר על כך שסולמות השכר הנמוכים במגזר הציבורי מביאים והביאו לעיוותי פנסיה עצומים (כלפי מטה), ולפערים אדירים בין המשכורת האחרונה הגבוהה לשכר הפנסיוני הנמוך, פערים שתוקנו במעט בעשור האחרון (אגב – בהסכמים של ההסתדרות).

            או חמותי, שפרשה לאחרונה אחרי 35 שנות הוראה בבית ספר יסודי (חזור על השאלות למעלה, אני אחסוך מקום, התשובה לשאלות הרטוריות, בעיני, זהה). זו הפנסיה שהיתה. היא, כמו הפנסיות הצוברות הישנות, היתה מסוגלת להגשים את מטרת הפנסיה שהיא הבטחת קיום ברמת חיים סבירה או קרובה למה שהיתה לפני גיל הפרישה. ממשלת ישראל החליטה שהיא לא עומדת בזה, הקרנות הישנות לא עמדו בזה, ומכרו לכולנו פנסיה שמבוססת על שקר כלשהו של שוק ההון שתשאיר את כולנו עניים. זה המצוי. להפוך את זה לרצוי, ולדרוש לפגוע בפנסיות שאמא שלי וחמותי עבדו קשה (מאד) בשבילן כל החיים? זה לא רציני. זה לא עובד ככה במשפט בכלל ובדיני העבודה בפרט. קוראים לזה עקרון ההסתמכות וזה עקרון חשוב.

            לכן ברור שחיסול הפנסיה התקציבית היא לחדשים. ככה מתבצעים שינויים. ככה הוגן. כיוון שחלק גדול מהפנסיונרים בתקציבית שאתם נוהגים להלין עליהם באים ממערכת הבטחון, ממערכת המשפט, מהפוליטיקה, ומההנהלות הבכירות של מוסדות ציבוריים, אז שוב הטענה שלך נגד ההסתדרות כאילו היא עומדת מאחורי הפנסיונרים התקציביים העשירים – מופרכת. יש הרבה מאד פנסיונרים ופנסיונריות כמו אמא שלי וחמותי. המקומות האלה שציינתי למעלה רחוקים מלהיות מעוזי הסתדרות.

            בדולמה צריך לפגוע לה בפנסיה בגיל מאוחר

  12. אורי אלבז באר שבע
    אורי אלבז באר שבע says:

    מר רולניק, הפוסל, במומו פוסל. בכל ההתייחסות שלך אתה לא מציג ולא מנתח את המלצות ועדת ששינסקי. כלום, נאדה, מספיק שדופקים את עופר. (גילוי נאות – אני עצמאי, גר באזור באר שבע ומעניק שירותים מדי פעם גם לחברות כיל). נקודת ההנחה שלך זה שאם הועדה לוקחת עוד חצי מיליארד שח מכיל כל שנה זה בהכרח טוב, נכון, צודק ואף כלכלי. גישה כזאת מאדם מבין ואינטיליגנט כמוך זה… שרלטנות. למה לקחת מכיל רק חצי מליארד שח ולא מליארד וחצי? למה לקחת מכיל 60% תמלוגים זה נכון ולא 75%? האם באמת ועדת ששינסקי מציעה הלכה למעשה מדיניות מס שכל תפקידה הוא לשרת את האינטרס הציבורי ולא למצוא חן בעיני "הרולניקים" בדהמרק ובבועה התל אביבית? האם המלצות הוועדה מעודדות או פוגעות בהשקעות עתידיות של כיל בישראל, גם בים המלח ובפוספט אבל גם בתעשיית מוצרי ההמשך שלה הממוקמים בנגב? האם מדיניות המס שמציע ששינסקי גבוהה באופן מהותי ומובהק מכל מקום אחר בעולם ולכן הופכת את ישראל למקום ממש לא אטרקטיבי להשקעות? למה בעצם לכפות על כיל את סביבת המס הכי גבוהה בעולם? בששינסקי 1 הם קבעו סביבת מס נמוכה יותר מהממוצע העולמי ובטח ובטח לא הכי גבוהה בעולם! האם אנחנו בכלל רוצים את ההשקעות של כיל, המשקיעה מעל מליארד בממוצע כל שנה בנגב? מי עוד משקיע כך בנגב? האם רוצים לשמור על ההשקעות הללו בעיקר היום ובעיקר כשגולשים למיתון והאטה? האם אובדן ההשקעות ישפיע על התעסוקה? האם זה בכלל מעניין אותך? מה פסול בזה שהמעסיק הגדול ביותר בנגב הוא גם המעסיק הטוב ביותר בישראל? בעיני זה אינטרס לאומי, הלואי וגם המעסיק הגדול ביותר בצפון יהיה המעסיק הכי טוב וכך גם בירושלים, המגזר הערבי וכו'. האם בדקת את כל זה או שעצם הפגיעה בכיל/משפחת עופר, זה שדופקים אותם, זה מספק ושאר הפרטים ממש לא חשובים… העיקר שדופקים את המשפחות השולטות שגיא רולניק מדבר עליהן, מה שיוביל באופן אוטומאטי לתמיכה ומחיאות כפיים של הברנז'ה מת"א, החבר'ה מרחוב שוקן, משדרות רוטשילד וקפה תמר שרוצים לראות את עצמם חברתיים ולוחמים במשפחות השולטות. עאלק חברתיים… סילבן טוען שועדת ששינסקי לא עסקה בכלל ובטח ובטח לא ברצינות הראויה בסוגיית התעסוקה – שבעיני רבים מאיתנו היא עדיין סוגיה חשובה. האם זה נכון? כי אם כן זה מאד בעייתי בעיני ואולי אף מקומם. עיתונאי רציני, סקרן, יסודי וענייני היה בודק (סליחה, זה דורש חריצות ומאמץ…) או מבקש מאחד העיתונאים הצעירים לבדוק, או לפחות דורש מששינסקי את מראי המקום המדוייקים מתוך הפרוטוקולים המלאים שפרסמה ועדת ששינסקי המתארים את התייחסות הוועדה לתעסוקה בנגב. אלו הן השאלות שעיתון ועיתונאי צריך להשיב ולהתייחס אליהן… אבל לך יש אג'נדה, יש שבלונה, המשפחות השולטות… הטייקונים… ובמאמר שלך הלכת והצגת רק את זה בעיקר מהזוית של הסיפור אישי – סילבן, ג'ודי… כאמור, הפוסל במומו פוסל.

    להגיב
  13. יואב
    יואב says:

    ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם שהמציא את גיא רולניק שמשמש כפה לשכל להגיון ליושר ולצדק! תודה

    להגיב
  14. אלעד מורג
    אלעד מורג says:

    זו תגובה לאורי, שרק עכשיו ראיתי את תגובתו הארוכה והעניינית יחסית:
    אני מחלק את התגובה שלך לשלושה חלקים עיקריים שאתייחס אליהם באופן עקרוני: 1) שההסתדרות מקשה על הניהול במגזר הציבורי. ו 2) תלונות על הדרך שבה ההסתדרות מייצגת עובדים ו3) הטענה ששכר צריך לבוא מהשכלה וביקוש למקצוע ודרישות השוק.

    1) זה בהחלט נכון שההסתדרות מקשה על הניהול במגזר הציבורי. אבל יש מאפיינים שמייחדים את המגזר הציבורי בכלל ואת הניהול בו בפרט אליהם לא התייחסת. פוליטיזציה קשה בדרגים הגבוהים דווקא (כי לאף פעיל מרכז לא בא להיות פקיד פשוט חבר הסתדרות, כולם רוצים להיות ראש אגף או יועץ לראש אגף), ניהול לא מקצועי, תנודתיות קשה מאד ביעדים ובכיוונים של הארגון. במצב כזה, העובדים חשופים ברמה היום יומית, כל ארבע שנים ובמדינה שלנו הרבה פחות, לשינויים, חילופי כח אדם, פערים בדרישות. עובד שאתמול מצא חן בעיני המנהל שהציב פואד, לא ימצא חן מחר בעיני המנהל שהציב דרעי. בנסיבות האלה, "קשיחות תעסוקתית" ועמידה נוקשה על זכויות העובדים היא עניין הכרחי. בלעדי ההסתדרות, את אף אחד הם לא היו מעניינים, ודאי לא את חבריך מאגפי התקציבים והשכר. אנחנו מדינת ה"תפוס כפי יכולתך" ונקודת האיזון בין שני מוקדי הכח החזקים האלה, הניהול הציבורי וההסתדרות, נופלת בכל פעם במקום אחר. לפעמים אני שבע רצון ממיקומה יותר ולפעמים פחות, אבל תמיד מעדיף את מצב העובדים עם ההסתדרות מאשר את מצבם בלעדיה. כפי שהודית בעצמך, ההסתדרות משנה עמדות (לא מגמישה אותן בהכרח), אבל מונהגת על ידי אנשי הסכמים והסכמות כעדיפות ראשונה. אני ראיתי נתונים שלפיהם מחיר העבודה בחברת החשמל ובנמלים זניח ביחס למחיר השירות. הרולניקים טוענים אחרת, כפי שראית גם בדיון כאן, ללא נתונים לביסוס. 2) סכסוכי עבודה הם הדרך שבה ההסתדרות מקדמת את ענייניה במדינה שבה האוצר לא טורח להפגש איתך (ואם הוא טורח – הוא לא טורח להסכים) עד שאתה משבש משהו. העובדים לא אוהבים סכסוכי עבודה כי בגין שביתה לא משולם שכר, ובגין עיצומים משולם שכר ראוי. בסופו של דבר, ההסתדרות יכולה להביא את העובדים למיצוי כח המיקוח שלהם בלבד. אם יש להם – יקבלו. אם אין להם – ההסתדרות לא יכולה להוסיף כח מיקוח על מה שיש להם. מה שהשיגו העובדים הסוציאליים הוא תעודת עניות לאוצר, לא להסתדרות. שביתה במגזר הציבורי יכולה להצליח כפי מידת הלחץ שמפעיל הציבור הנפגע על האוצר, והציבור שנפגע משביתת העובדים הסוציאליים לא מעניין לאוצר את קצה הזרת, זו האמת, לכן המאבק נכשל. גם לגבי המורים, תראה איך אתה מאמץ את הגישה הרולניקית שרואה בהסתדרות את ציר הרשע – זו לא אשמת המדינה, מעסיקתם שמשלמת להם שכר בזיוני – זו אשמת ההסתדרות (נניח בצד את זה שהמורים מיוצגים על ידי שני ארגונים שאחד מהם בכלל לא שייך להסתדרות והשני בעל קשר עקיף אליה בלבד). "הועדים לא תמיד מייצגים את העובדים" – זה מסוג הטענות שקשה להתייחס אליהן, אבל גם אני מרגיש לפעמים שנבחרי העם לא מייצגים אותי. שמורה לי הזכות הדמוקרטית להחליף אותם. כך גם הועדים נבחרים דמוקרטית, ואם אתה צודק, אולי יוחלפו. 3) אתה צודק. גם החולצות שלי מגוהצות, וכפי שכתבתי לגיא, גם אני למדתי באוניברסיטה, גם אני עובד קשה מאד וגם אני שייך למעמד הביניים פחות או יותר. אבל אני מבין שהתאפשר לי ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית כי ההורים שלי גרו באזורים עם חינוך טוב. כי לא נדרשתי לסייע למשפחה בפרנסה בתיכון ויכולתי להתבטל ולהתעורר רגע לפני הבגרויות כדי להביא בגרות סבירה. כי אבא שלי היה בשליחות בחו"ל כשהייתי ילד מה שהניב אנגלית טובה ופסיכומטרי גבוה. אם לא חשבת על זה לעומק (אני כמובן לא יודע מה הרקע שלך) יכול להיות שאתה חושב שהגעת לאן שהגעת בזכות כישוריך, או רק בזכותם. זה לא נכון או לא לגמרי נכון. הדרישה שלך להנציח את המצב הקיים לפיו אתה תמשיך לקבל משכורות גבוהות והזדמנויות ומי שלא נהנה מההזדמנויות שאתה נהנית מהם ימשיך לקבל משכורות נמוכות (אלא אם כן הוא זוהר גושן או יפעת ביטון, כלומר נמנה עם המאיון העליון של המוכשרים והמשכילים) מובנת מבחינתך אבל אני לא חושב שהיא צודקת. אם יש מקום עבודה שמרוויח המון כסף, והאלטרנטיבות הם שהכסף ילך לכיסו של איזה טייקון והעובדים יקבלו פירורים, או שילך כסף למדינה אבל גם יתחלק בין העובדים אני בעד אופציה ב'. בניגוד לרושם שמנסה דה מארקר ליצור, לא כל הבנים של עובדי הנמל באים לעבוד בנמל. אני מכיר אותם כי אני עובד איתם, יש ביניהם רואי חשבון ועורכי דין, רופאים ואחרים. המשכורות של ההורים שלהם, בגשם וברוח, עבודות שאני ואתה הלכנו לאקדמיה כדי שלא ניאלץ לעשות, בוא נודה על האמת, אפשרו להם מוביליות חברתית ושינוי. אני לא רואה בזה פסול.

    להגיב
    • KBR
      KBR says:

      הדיון שהתפתח כאן מעניין אותי, אז אני אנסה לענות.

      המורות והאחיות, כנראה, הן לא ה"מחוברים" שגיא מדבר עליהם. דוגמאות שהופיעו (בפוסטים בהמשך העמוד הראשון) הן מזכירות מסויימות ברשות שדות התעופה או בדור א' של בנק דיסקונט, שמרוויחות עשרות אלפי שקלים בחודש ולא ניתן לפטר אותן אם הן אינן מצדיקות את השכר הזה.
      הבעיה של גיא, כמו שאני מבין אותה, היא עם אותם העובדים, שבנסיבות כאלו ואחרות ובעזרת ועד עובדים חזק, הצליחו לסדר לעצמם משכורות שגבוהות משמעותית מאלו שמקבלים עובדים "לא מקומבנים" בעבודות דומות.
      הבעיה אינה גובה המשכורות כשלעצמו. אלא, שאותן המשכורות לקבוצה מצומצמת של אנשים מגיעות מהכיס של הציבור כולו, כולל אותן המורות והאחיות.

      הטענות הן לא כלפי העבודה המאורגנת בכללותה, וברורה לי החשיבות שלה כדי להגן על העובד מפני מעביד נצלני. אני שמח שההסתדרות פועלת כדי להגן על השכר של העובד הפשוט ומאפשרת בכך ניוד חברתי.
      אבל, ההסתדרות בוחרת לנצל את כוחה כדי לאפשר לעובדים מסויימים, בארגונים בעלי אופי מונופולי, תנאים לא סבירים. הדבר בא על חשבון שאר העובדים. אני לא רואה לכך הצדקה.

      להגיב

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים