eco

נתניהו: הצעירים צודקים – ישראל היא קפיטליזם של מקורבים ולא של כישרון

לקריאת הכתבה המלאה ב-TheMarker

ישראל היא קפיטליזם של מקורבים, התחושה של צעירים שבישראל כדי להתקדם צריך בעיקר קשרים ולא כישורים – היא מוצדקת באופן חלקי. מערכת הבנקאות הישראלית היא מועדון של חברים בו חילקו את רוב הכסף ל-1% מהלווים.

הטקסט הזה נראה כמו שבא מאחד העורכים או הפרשנים של TheMarker או מחברת הכנסת שלי יחימוביץ – אבל הוא כמובן של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בראיון שעשיתי איתו לפני כחודש בוושינגטון. איך מוציאים מנתניהו את הציטוטים האלה – ובכן, זה הכל תלוי בקונטקסט של הדברים. כאשר בחר יושב גם פרופסור לואיג'י זינגלס – הכלכלן משיקגו שכתב דברים דומים בספרו על הכלכלה האמריקאית – נתניהו לא יכול להתכחש לכשלים של הקפיטליזם בכלל – ובישראל בפרט.

בשנה האחרונה פרופסור זינגלס עלה לכתבות ולטורים של TheMarker כמה פעמים. הסיבה העיקרית לכך היתה הניסיון של הטייקונים הישראלים לכופף את נתניהו ואת אנשי וועדת הריכוזיות – לגרום להם לרדת מהניסיון לפרק את הפירמידות ואת שאר השיטות בהן קומץ אנשים השתלט על הכלכלה הישראלית וכמעט הפך אותה לאוליגרכיה – נקודה שהגענו אליה לפני כחמש שנים.

הטקטיקה של האוליגרכים הישראלים היתה כדלקמן: את כל המהלכים והרעיונות לשבירת הריכוזיות נמצב בשיח הציבורי כ״מתקפה על עסקים״. נתניהו, שמאמין שעסקים, שהסקטור העסקי, הוא המנוע של הכלכלה ושל הדמוקרטיה – יתקפל. הוא לא ירצה להיות מוצג בארץ, ובוודאי לא אצל חבריו בחו״ל כראש ממשלה אנטי-עיסקי. בנקודות מסויימות התרגיל הזה עבד. בחמש השנים האחרונות בהם המרקר ניהל את הקמפיין לשבירת הריכוזיות במשק – ראינו כמה תקופות בהן נתניהו, בלחץ הטייקונים, נשא נאומים בהם אמר שאסור לתקוף אנשי עסקים. כלומר – נדמה הי שהוא קונה את הבלוף.

מאחר שרוב האקדמאים בישראל בתחום העיסקי שתקו – הייתיצריך להרחיק עד שיקגו כדי לנסות להסביר לנתניהו, לחברי וועדת הריכוזיות ובעיקר לקוראים שלנו – את ההבדל בין מדיניות כלכלית שהיא בעד עסקים גדולים לבין מדיניות כלכלית שהיא בעד שוק. פירוק ריכוזיות, הפרדת עסקים ריאלים מפיננסים (הפניקס מדלק, שופרסל מכלל ביטוח, קוקה קולה מבנק המזרחי, פז מהבינלאומי וכדומה), קיפול פירמידות – היא מהלך קריטי ״בעד השוק״ ו״נגד עסקים גדולים״.

כאן נכנס לתמונה זינגלס. לפני כשנה הבאתי בטור שלי ציטוטים מספריו בהם הוא הסביר שהקפיטליסטים (במקרה הישראלי דנקנר, תשובה, בינו וכדומה) הם לעיתים קרובות אויבי הקפיטליזם – כי הם מנסים להרוג את התחרות וכי הם שולטים במוסדות הפיננסים ובבנקים – שיש ביכולתם למנוע כניסת מתחרים חדשים לשווקים. בספרו האחרון זינגלס הלך צעד אחד קדימה ואמר שלא רק שהקפיטליסטים הם אוייבי הקפיטליזם – אלא שבאמריקה הם גם הצליחו במזימתם והיא הופכת בהדרגה לאיטליה: כלכלת מקורבים מושחתת. עיקר המתקפה של זינגלס היא על המערכת הפינננסית האמריקאית ועל הכלכלנים האמריקאים שמכרו את עצמם לחברות הענק. אבל אני חושד שהסיבה העיקרית לכך שזינגלס תוקף בעיקר את הפיננסים והכלכלנים היא שאלו שני התחומים שהוא מכיר מקרוב. אם היה קרוב יותר לעולם הנשק, התרופות, הבריאות ואפילו היי-טק – היה לומד שגם שם יש נתח עצום של פעילות שהיא Rent seeking – כלומר חברות ענק שהיו חדשניות במשך הרבה שנים – אבל בשלב מסויים הגודל העצום שלהם איפשר להם להשפיע על השלטון לארגן את כללי המשחק לטובתם – ולהפוך למונופולים דה-פקטו שלוקחים ערך קיים ולא מייצרים ערך קיים.

לפני כארבעה חודשים זומנה לי הפתעה. התברר שבאיחור מסויים – נתניהו קיבל את הצעתנו והלך לקרוא את הספר של זינגלס. חבר שלו, כלכלן ישראלי שיושב באמריקה המליץ לו כנראה. ולמרות שהספר הוא מתקפה על הקפיטליזם האמריקאי – נתניהו החליט שזינגלס הוא הגורו שלו. הוא הכריז על כך שלוש פעמים באירועים שונים – אפשר למצוא את זה באתר של הכנסת ובאתר של משרד ראש הממשלה.

אחרי שנתניהו הכריז על כך – פירסמתי מאמר ארוך ובו הצגתי את כל תפיסת העולם של זינגלס ואת ההקשר הישראלי. טענתי שם בין השאר שבטקסט של זינגלס יש דברים שנתניהו מאוד לא יאהב. כמו למשל דיון באי שיוויון. מילים שנתניהו כמעט אף פעם לא משתמש בהן. אולי נתניהו, כמו רבים אחרים – הבינו שהקפיטליזם האמריקאי בפועל שונה מאוד מהקפיטליזם התיאורטי וש״השוק החופשי״ הוא לא באמת חופשי. ואולי נתניהו הבין שהסנטימנט הציבורי מתחיל להשתנות והוא חייב גם להתעדכן אחרת יהפוך באמת ללא רלוונטי.

לפני חודשיים פניתי לזינגלס, שגר ומלמד בשיקגו והצעתי לו להיפגש עם נתניהו לשיחה. ניצלנו את הביקור של נתניהו בוושינגטון וכמה שעות לפני הפגישה שלו עם אובמה הפגשתי את השניים לשיחה. כפי שתראו בסרטון, נתניהו הוא אלוף בטלוויזיה ובהתנסחות. בפרק הזמן הקצר שהיה לנו, וכאשר המצלמות בחדר – התוצאה היא לא שיחת עומק על קפיטליזם בכלל והמודל הישראלי בפרט שאותו זינגלס לא מכיר. אבל אני חושב שסוג הרעיונות שזינגלס מביא, שרובם דומים או זהים לחלק גדול מהדברים שאנחנו כותבים במרקר בעשור האחרון, יתחילו להדהד יותר בשיח הכלכלי בישראל ובכל העולם.

ecoאם המשפט האחרון נשמע לכם קצת אופטימי יתר על המידה – אז אני אזכיר שבשבוע שעבר האקונומיסט הבריטי החליט לשים על השער שלו היפופוטם, שועל, תנין וערימת שטרות כסף עם כותרת: העידן החדש של קפיטליזם של מקורבים. כלומר – גם השבועון הכלכלי החשוב ביותר בעולם מסמן עכשיו את קפיטליזם המקורבים, בסגנון הישראלי, כאחת התופעות החשובות ביותר בעולם.

הראיון עם זינגלס ונתניהו ובעיקר ההקדמה הארוכה שכתבתי לראיון, מתכתבים כמובן עם הפרויקט הארוך שפירסמנו לפני שבועיים על המודל השבדי. בפרויקט על שבדיה ניסיתי להראות שהמודל השבדי האמיתי של ״סוצאיל דמוקרטיה״ הוא שונה מאוד ממה שרוב האנשים שמתעניינים בתחום רואים כ״מדינת רווחה״ או כ״סוציאל דמוקרטיה״. המודל השבדי הוא הרבה יותר קפיטליסטי ושוק חופשי מאשר אנשים מבינים. כי השבדים סבורים שהדרך היחידה לממן מדינת רווחה לאורך זמן היא באמצעות שוק חופשי. כשם שהמודל בשבדיה בפועל שונה מהתדמית – כך גם המודל האמריקאי שונה מאוד מתדמיתו. ה״שוק״ באמריקה הוא הרבה פחות חופשי ממה שנדמה. כך למשל וועדי העובדים בחלקים גדולים מהסקטור הציבורי באמריקה הם אלימים וסחטנים – בעוד שוועדי העובדי בשבדיה הם אחראים. כי בשבדיה הם חייבים להיות אחראים – כי הם מהווים 70% משוק העבודה. באמריקה הם מהווים פחות מ-20%. באמריקה הלוביסטים היא תעשיה גדולה ומשגשגת המעסיקה למעלה מ-100 אלף איש ורוב הפוליטיקאים נקנים בכפי תרומות – בשבדיה פעילות שכזאת תיחשב כנראה פלילית.

הכתבה על שבדיה היא קריאה להתחיל דיון על מודל שוק העבודה הישראלי. הכתבה עם זינגלס ונתניהו היא קריאה להתחיל דיון על המודל של קפיטליזם המקורבים הישראלי בכלל והסקטור הבנקאי בפרט. על שני המודלים אני מקבל מהקוראים עשרות מיילים בשבוע. לא תמיד אני מצליח לענות על הכל. חלק מהדיון מתנהל בטוקבקים באתר. תגובות, רעיונות ומחשבות אני אנסה לפרסם כאן בבלוג. בעיקר דעות הפוכות משלנו.

3 תגובות
  1. אדיר
    אדיר says:

    מרתק. יש הרבה מהמשותף בינינו לארה"ב בהרבה מובנים הסטוריים, תרבותיים כלכליים. שם המערכת פשוט יוצר גדולה והרעשים נבלעים ומתמצעים על פני אוכלוסיה יותר גדולה שאינה מבינה מחוברת את הקבוצות הקטנות ואיך המודל הזה עובד.
    אצלנו המצב הופך בלתי נסבל, ואין שום שינוי בשום תחום!! הכתיבה והמודעות אכן עולים בזכות המרקר אך זה לא מזיז שום דבר וזו שאלה מעניינת וחשובה לנתח למה. בישראל קל הרבה יותר להבין את קבוצות האינטרסים המגובשות והמיוחדות ובהן צריך לטפל אחת אחת ובשיטתיות. הבנקים למשל, אני נחשף יותר לאנשים מתוך המערכות האלה ממש, פשוט לא יאומן זו קבוצה מאורגנת ושיטתית אף יותר ממערכת הבטחון !! גישה למידע פנים הטבות הלוואות וכו' רובם משחקים בבורסה, משקיעים, קונים דירות ומתעשרים ללא דאגות כולל קביעות כמובן שכבר דנו בכך הרבה. לא פלא שלא אכפת להם שהמנהלים מקבלים שכר של מליונים. השאלה כיצד מפרקים זאת ומה נכון לעשות. הבעיה המרכזית שבכל הארגונים האלה שיושבים על איזו צינור שבו אין תחרות אמיתית ולמעשה אולי בגלל גודלה של המדינה אין מקום לתחרות אמיתית היא לא ממש אפשרית. במקום שיש סניף שופרסל אין מקום פיסי וכלכלי לעוד סניף. נחזור רגע לארגונים, הרווח זורם לשכבה העליונה ו/או בארגונים המתוחכמים לכל השכבות באופן כלשהן, שום דבר לא זורם לצרכנים. כאן צריך רגולציה הוגנת שוויונית שתסדר את השוק אין ברירה אחרת.
    כמובן ש50,000 זוגות צעירים שבאמת מחפשים וצריכים דירה לא יכולים להשפיע, אינטרס קטנטן ושולי. אך יחד עם זאת גם שכבת הביניים תרצה להגדיל את תחושת העושר שלה שמסביב המחוברים ממשיכים לחגוג. לפיד עם כל העליהום מנסה להזיז משהו, פופוליסטי ופתרון גרוע לפחות מנסה לשבור את הסטטוס קוו שהפקידים גם מגינים עליו כל כך. שום דבר פשוט לא קרה באמת מאז המחאה, זה לא נתפס. אגב מה מחיר הקוטג' היום תשאל את מארגן המחאה נראה אם הוא יודע. אבודים זה לא במלאיזיה זה כאן.
    אגב במערכת הבטחון אין חדש, עכשיו מייצרים מלחמה זוטא עם סוריה.

    להגיב
  2. יועד
    יועד says:

    תתחדש על הבלוג, גיא.

    חומר מעניין!
    אני מתאר לעצמי שהתאפקת לא להביך את נתניהו בשאלות קשות מול הגורו החדש שלו.

    מעניין איך זה היה נראה אם ירון זליכה היה מצטרף לשיחה 🙂

    להגיב
  3. לימור
    לימור says:

    גיא ברכות על הבלוג!
    אינסייטפול…בטוחה שהיה קשה לשאול שאלות בלי לגרום לקצר אצל נתניהו…
    מצפה לבאות

    להגיב

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים