איפה_הצליחה_אורלי_בר_לב

איפה הצליחה והיכן נכשלה אורלי בר לב ומחאת הגז

אורלי ברלב היא כוכבת אמיתית.

פגשתי את ברלב רק פעם אחת, לפני כשלוש שנים ומייד ראיתי שהיא עשויה מחומר אחר.

זה לא האקטיוויזם, זה לא האנרגיה, זה לא הרצון לשנות. את זה ראיתי אצל מאות פעילים חברתיים שפגשתי בעשור האחרון. מה שראיתי אצלה ונדיר אצל רבים בתחום הזה הוא סקרנות אינטלקטואלית.

יזמים חברתיים אמיתיים שמשנים את המציאות אינם עבדים של איזה מחנה, אידאולוגיה, קבוצה חברתית, תנועה, מפלגה. הם לומדים. הם משתנים. הם מנצלים הזדמנויות. הם לא עסוקים כל הזמן בלרצות את החברים מ״המחנה״ שלהם אלא הם ממוקדים בתוצאות. בשינוי. הם נאמנים למטרה, לרעיון, לערכים בסיסיים. זה הבדל גדול מאשר להיות נאמן ל״חבר׳ה״ שלך או ל״מחנה שלך״. למנהיגים אמיתיים שרוצים לשנות את המציאות אין לעיתים קרובות מחנה. אורלי ברלב יכולה להיות כזאת. הזמן יגיד אם היא גם תהיה. אני מאוד מאוד מקווה שהיא לא תפנה לפוליטיקה, לא תצטרף ל״מחנה״, לעמדת כוח, לממסד שכבול עלידי קבוצות אינטרס תישאר אדם חופשי.

הדמויות הבולטות של מחאת 2011 התבררו ברובן כאופורטוניסטים. להיכנס לפוליטיקה זאת לא מחאה. הסיפור הזה ש״רק בפוליטיקה אפשר לשנות״ הוא ססמא שטוחה. פוליטיקאים לא חסרים, אנשים שרוצים לקבל כסף וכוח או מסך הם תמיד בעודף. מה שחסר זה אנשים שהולכים למקומות שאף אחד לא רוצה ללכת. מה שהקבוצה של אורלי ברלב עושה הוא פי 10 קשה ממה שרוב הפוליטיקאים עושים.

ברלב והקבוצה שלה הצליחו לייצר את המחאה הכי מרשימה שאני זוכר שהיתה בישראל אי פעם. המחאה של 2011 גובתה בחודש הראשון שלה עלידי כלי התקשורת. לבעלים של כלי התקשורת היה בזה אינטרס. כאשר המחאה הלכה נגד האינטרס של בעלי הערוצים והעיתונים הם מיהרו לשפוך עליה מים קרים.

מחאת הגז של 2015 זוכה לגיבוי רק מחלק קטן מכלי התקשורת. אתם יודעים לבד איזה. היא לא מחאה של מאות אלפי אנשים אלא של עשרות אלפי אנשים או אלפי אנשים. אבל זה אלפי אנשים שעושים זאת בלי שום תגמול אישי, בלי שום ציפיה לג׳וב פוליטי ונגד רוב כלי התקשורת. זה מחאה אמיתית, חזקה. מעוררת כבוד והשראה.

לכאורה יש הרבה מאוד מחאות כבר שנים ארוכות בישראל. אבל מה שמייחד עם המחאה הזאת הוא שהיא עוסקת במדיניות ממשלתית שלא קשורה לשום סקטור. המוחים אינם שייכים לשום קבוצת אינטרסים שדורשת ממשרד האוצר שיקח כסף ממשלם המיסים המפוזר ויעביר להם. בין אם אתם מסכימים עם המוחים האלה או לא דבר אחד לא מוטל בספק. הם לא מונעים עלידי האינטרסים שלהם, אלא מנסים לייצג את האינטרס של הציבור הרחב והמפוזר. זה שוני עמוק בהשוואה לרוב המחאות.

אני לא ידוע כאדם סנטימנטלי במיוחד אבל אני חייב להודות שכל שבת כאשר אורלי ברלב והקבוצה שלה מצליחים להוציא אלפי אנשים לרחובות אני מתרגש. כל הפגנה כזאת היא אירוע נדיר.

זה לא יוקר המחיה, זה לא המונופול. זה מרגש כי מחאה מסוג כזה היא אחת התרופות היחידות שיש לרפא את הדמוקרטיה החולה שלנו.

טועה מי שחושב שאישור מתווה הגז עלידי נתניהו הוא כישלון של מחאת הגז. המחאה הזאת משנה ותשנה הרבה דברים בכלכלה ובחברה בישראל. אני מתכוון לכתוב כאן ובמרקר על זה עוד הרבה מאמרים ככל שיאפשר לי הזמן.

הכישלון של מחאת הגז הוא לא אישור המתווה עלידי נתניהו. הוא בסוף ייאלץ לשנות את המתווה כי המתווה הזה הוא כושל. הכישלון שלה הוא שאנשיה לא עשו מספיק מאמץ להכניס לתוך השורות שלה  – ישראלים מהצד הימני של המפה המדינית והכלכלית. הכישלון שלה היא שהם לא הצליחו עדיין לייצר סביב המחאה הזאת קונצנזוס רחב יותר בחברה הישראלית.

הסיפור של המחאה הזאת הוא לא שמאל נגד ימין, קפיטליזם נגד סוציאליזם, הפרטה נגד הלאמה. הסיפור, כמו ברוב הדברים הוא האם הממשלה והרגולציה עובדים עבור הציבור הרחב או עבור קבוצות אינטרסים.

אני רוצה להזכיר לחברים שלי מהימין הכלכלי והביטחוני מה אמרו על מתווה הגז הזה שני אנשי עסקים ימנים, קפיטליסטים שתומכים בממשלת נתניהו. הראשון הוא אבי גבאי, השר להגנת הסביבה שיש לו אינטרס אדיר אישי בכך שהממשלה לא תיפול (הוא אוהב את התפקיד שלו מאוד, כך שמעתי) והשני הוא יוסי הולנדר, שהוא מולטי-מיליונר ימני, קפיטליסט שעשה את הכסף שלו בהיי-טק. בעבר הוא גם היה מקורב לנתניהו.

אבי גבאי אמר לפני שבועיים בוועדת הכלכלה שהטקסטים והרעיונות שהוא שומע מהרגולטורים, הפקידים והשרים בממשלה זהים למה שהוא שומע מחברת הגז. כלומר יש לו כאן ״שבי תרבותי״ או ״שבי קוגניטיווי״. הכוח הכלכלי של המונופול מתרגם לכך שהרגולטורים והפקידים באמת מאמינים שהם עושים את הדבר הנכון. כי כסף קונה מומחים, רעיונות ואנשים. הם חייבים לפתור לעצמם את הדיסוננס הפנימי עלידי זה שהם מאמצים את הרעיונות של המונופול.

יוסי הולנדר אמר דברים הרבה יותר מטרידים על הדמוקרטיה. הוא אמר את זה בכנס שנערך לפני שלושה חודשים בנושא ״שבי רגולטורי״ בבורסה לניירות ערך בת״א לרגל יציאת סיפרה של פרופסור ענת אדמתי מסטנפורד ״בגדי הבנקאים החדשים״ שעוסק בין השאר בדרך בה הבנקים השתלטו על הרגולציה. באופן לא מפתיע שום עיתון (חוץ מהמרקר) לא הביא את הציטוטים המדהימים שנאמרו בכנס הזה. (פרופסור איתן שישינסקי הודה מעל הבמה שם שהשינוי שחלו בו מאז וועדת שישינסקי נובע מכך ש׳רוח המפקד השתנתה׳. הכוונה היא כמובן לנתניהו).

הנה הציטוט המלא של הולנדר מהכנס. חבל שהעיתונות לא מצטטת אותו:

״הולנדר, יו"ר המכון הישראלי לתכנון כלכלי, שאחד מנושאי העיסוק המרכזיים שלו היא מחירי האנרגיה בעולם, סיפר על השליטה והמעורבות של חברות האנרגיה הגדולות בתקשורת העולמית – וטען שהמצב בישראל דומה. לדבריו, "כשניסינו לקדם שיטות שיסייעו להפחתת מחירי הנפט בעולם, גילינו גם את המסה האדירה של גופים שלא רוצים שהמצב הקיים ישתנה. שוק הגז והנפט הגלובלי מגלגל 5 טריליון דולר בשנה, ויש אנשים שמשקיעים הרבה כסף וזמן בשימור המצב הקיים, ובין היתר גם במדיה".

הולנדר הציג את השליטה של סעודיה בשוק התקשורת העולמית כדוגמא לכך. "הסעודים החליטו לשלוט במדיה. היום, אי אפשר לפרסם דברים רעים על הסעודים בשום מקום בעולם . הם קנו למשל את סוכנות הידיעות הצרפתית. כל דובר צרפתית מקבל אינפורמציה רק בהתאם לרצון של הסעודים. כשהסעודים אינם רוכשים מדיה, הם משפיעים עליה באמצעות פרסום ויצירת תלות בתקציב הפרסום. הדבר הזה קיים גם בארץ. שמתם לב כמה פרסום בנושא גז ונפט יש היום? זה מופיע גם בעיתונות החרדית. כשהסעודים לא מצליחים להשפיע באמצעות הכסף יש איומים. הם תובעים כל עיתון שמעז לכתוב דברים רעים עליהם", אמר הולנדר.

כדוגמא נוספת לשליטה של חברות הנפט במדיה, הציג הולנדר את ארגון הגג של חברות הנפט בארה"ב. "חברות הנפט האמריקאיות לא רוצות שאנשים יהיו בורים – אלא דווקא שיחשבו נכון בנושא הגז. זה הגוף הכי מתוחכם ברמת הדיסאינפורמציה. הארגון מכניס אי-אמיתות לכל מקום. הם המציאו את המונח 'אנרגיה' במקום להגיד ש-90% מחשבון ה'אנרגיה' הוא לנפט. ברגע שמערבבים בין המושגים, ניתן לבלבל את האנשים.

"לארגון יש תקציבי ענק, שבעזרתו הם מצליחים לשלוט על השיח. הם מחזיקים בקשר עם כל כתב בכל מקום בארה"ב. בכל בוקר אותו כתב מקבל דף מסרים. 50% מהזמן הכתבים כותבים את מה שחברות הנפט רוצות, ואז נוצרות כל מיני 'אמיתות' על דלק ואנרגיה. הארגון גם מוודא שלא יתבעו אותם. הם משלמים ריטיינר (תשלום חודשי קבוע – ע"א) לכל חברות עורכי הדין הגדולות בוושינגטון, כך שאם רוצים להגיש תביעה שולחים חברות עורכי דין קיקיוניות, כי כל השאר נמצאות בניגודי עניינים.

"בישראל יש שכפול מוחלט של המצב הזה. איך זה שרק TheMarker, קול ישראל וגלי צה"ל עוסקים בנושא הגז, וכל השאר מדברים על 'פופוליזם'? זה לא במקרה. יש פרסומות, יש גורמים אינטרסנטים, שמכניסים בורות לאנשים כדי לשלוט בהם. הסיכון הכי גדול עבורם חברות הגז הוא שאנשים ידעו ויבינו. לאנשים כן יש כוח בחברה דמוקרטית. הפחד הכי גדול של נבחרי ציבור – זה הציבור, כי הוא צריך לבחור. האנשים כן חשובים. ואיך להגיע לאנשים יש כל מיני דרכים. לכן, צריך למצוא דרכים לעקוף את המערכת המשומנת של חסימת המידע, שמטרתה להעשיר את המונופול".

הולנדר הדגיש כי המעורבות של חברות הגז בישראל אינה באה לידי ביטוי רק באמצעות המדיה, אלא נוכחת גם בתוך הקבוצות העסקיות, בשל מבנה השוק הריכוזי. "בארץ יש קבוצות עסקיות רבות (קונגלומרטים – ע"א), שלפחות אחת מהחברות שבהן צריכה גז טבעי. השליטה על ברז הגז מאפשר לחברות לשלוט בכל הקונגלומרטים. נתינת כוח בידי גורם אחד, זה סיכון אמתי לדמוקרטיה. האם נהיה מדינה שיש לה גז או מונופול גז שיש לו דמוקרטיה?".

——-

חבל שמאות אלפי ישראלים שמאמינים בקפיטליזם, שוק חופשי, תחרות ויוזמה פרטית לא קוראים את הדברים האלה. ולכן יש לי בקשה מוזרה. אל תעבירו את הפוסט הזה לחברים שלכם שחושבים כמוכם. תעבירו אותו לכאלה שהולכים אחרי הססמאות של נתניהו והעיתונים שמשרתים אותו ואת מונופול הגז. תודה. גיא

10 תגובות
  1. האזרח דרור
    האזרח דרור says:

    קשיים של מחאת הגז
    – קשה להביא אנשים מהימין, רובם חוששים להכנס לנושא שיכול להביא אותם למקום לא טוב מבחינה רגשית. כי פתאום מתבררים דברים לא טובים על ממשלה ימנית.
    – קושי להסביר לאנשים שגז באדמה אינו חינם. השימוש בו היום לצרכי ייצוא = אי שימוש בו מחר לצרכי שימוש מקומי. בגלל שישראל היא אי אנרגטי היבוא עולה פי 4 לעומת המיסים שמקבלים מהייצוא.
    – הצד השני קובע את השאלות. לדוגמה הם רוצים שנדון בנושא כמה מס נקבל במקום בשאלה – למה מי שמשלם מיסים צריך לקבל פטור מאכיפת חוקים?
    – ישראל יכולה לייצא שתי אלפיות מהגז העולמי. היא לא בנתונים שיכולה לייצא לאירופה בצורה שתשנה משהו מדיני שם . ייצוא למדינות עם יחסים בעייתיים כמו מצרים או טורקיה לא בהכרח משפר את היחסים (לדוגמה ייצוא גז ממצרים לישראל)
    – אחד הפספוסים הגדולים הוא בזה שהציבור לא הבין עדיין את חשיבות השקיפות. נכתבו מאות מאמרים בנושא הגז, אבל הנתונים הבסיסיים כמו לדוגמה כמה גז יש לנו בעצם נמצאים בידי החברות ובידי הממשלה ולא פורסמו. מה שפורסם זה סיסמאות של הממשלה בלי שיש לנו משהו להצדיק את זה. מסמך של הממשלה על כמות הגז מלוויתן קבור מאז יוני 2015. בלי זה קשה לדעת לדוגמה כמה מס יש, וכמה גז בעצם ישאר לישראל כמות הגז בישראל נעה בין 1000 BCM שמדברים עליהם אבל יכולה להיות גם 700 BCM בלבד. מסמכים אחרים נוגעים לשאלה כמה גז אפשר עוד לגלות בישראל, מה העלות תועלת של הייצוא וכמה מס נקבל ובאיזה הסתברות ומתי מהגז. אף עיתון גם לא כתב עדיין על קללת המשאבים (שונה ממחלה הולנדית). כל המחקרים של הממשלה שולמו בכספי המיסים אבל מעט מאד מהמידע הזה שוחרר לציבור.

    להגיב
  2. שי
    שי says:

    גיא, למה כל ביקורת על הגז אוטומטית נתפסת כצודקת, וכל טיעון של הממשלה/חברות הגז (מסכים איתך על השבי הקוגנטיבי) נתפס כמושחת? אני קורא את הנתונים שמציג אמיר פוסטר ואני משוכנע שיש כאן דיון עמוק בשורשו ושאלות עובדתיות רבות. הבעיה היא ששני הצדדים (כן, כולל אתה) מנסים בכל כוחם להתחמק מדיון עובדתי אחד עם השני ולהישאר בתפיסת "אני טוב ובוא נשחיר את הצד השני". מה אומר?

    להגיב
    • גיא
      גיא says:

      שי. אמיר פוסטר מקבל כסף מחברות הגז עבור הטקסטים שלו. מדהים שאנשים אינטיליגנטים כמוך לא מבחינים בזה. תקרא את אבי בראלי מזה 4 שנים מנתח במקצוענות לפרטי פרטים את התנהגות מונופול הגז. לבראלי אין שום אינטרס כספי לכתוב נגד המונופול. ההיפך – המונופול, כמו תמיד, ינודע להכאיב למי שמבקר אותו

      להגיב
      • שי
        שי says:

        גיא, גם לבר-אלי (ואני מאוד מעריך אותו), היו כתבות שבהם הוא כתב "עובדות" כנגד מתווה הגז שהיו דעות ולא עובדות. כולם חוטאים בחטא המטרה מקדשת את האמצעים. אבל אני מקבל את מה שאתה אומר על פוסטר. אבל מה אתה אומר על העובדה שהרבה מהוויכוח בין המתנגדים לתומכים נסוב על העובדות – דהיינו, האם מחיר יחידת גז נמוך או גבוה בהשוואה לעולם, וכן על כמה מן ה-60% של ששינסקי באמת ייקרו בפועל. יש פה דיון על העובדות, זה הזוי! מה, אף אחד לא יודע מה המציאות באמת?

        להגיב
    • האזרח דרור
      האזרח דרור says:

      שי, בדיוק להפך מחאת הגז מנסה להגיע לדיון עובדתי כבר הרבה מאד זמן , בין היתר על ידי הדרישה לחשוף את הפרוטוקולים של וועדת צמח, הדרישה לפורטוקולים של "וועדת קנדל", בקשות לקבל נתונים מהאוצר, בנק ישראל ומשרד האנרגיה, היה בג"צ לפני שנתיים שהדרישה בו היתה להעביר את הדיון על ייצוא הגז מהממשלה (שבו אפשר לקבל החלטות בלי להציג נתונים) לכנסת – שם אפשר לבקש נתונים. רוב הנתונים החשובים עדיין מוסתרים מהציבור ולא נחשפו המחקרים שעומדים בבסיסם. רוב הדיון הציבורי הענק שהולך כאן מבוסס על נתונים שהממשלה והחברות בחרו באופן סלקטיבי לשחרר או על הדלפות ונתונים שעיתונאים ופעילים הצליחו לחשוף. הנתונים החסרים הם לדוגמה כמה גז בעצם יש בישראל, כמה גז נותר לגלות בישראל, מה כמות המיסים שצפויה להתקבל, האם משתלם לייצא את הגז (ניתוח עלות תועלת של הייצוא) בכל הדברים האלה נחשף על ידי דה מארקר ולפעמים מקורות אחרים שיש מסמכים ממשלתיים – לפעמים סותרים זה את זה, אבל כל המחקרים האלה נשארו בחוץ. לדוגמה יש טענה לפי יש לישראל 1000 BCM אבל העתודות האמתיות עלולות להיות נמוכות בהרבה וזה עלול להותיר אותנו עם עתודות למשק ל-15 שנה בלבד. לדוגמה אם מתחשבים בעלות ייבוא הגז ולא רק בהכנסות מייצוא מקבלים נזק של מיליארדים. ראה עוד בקישור

      https://sites.google.com/site/gasaskil/kmwywt-hgz

      להגיב
  3. עופר
    עופר says:

    שי כדאי מאוד שתסתכל על התהליך של קבלת ההחלטות לאורך השנים בנושא הגז. בכל המקומות שבהם היה אמור ה"חוק" לשמור על האינטרסים של המדינה או אזרחי המדינה החוק הזה משום מה לא נשמר. אם זה רונית קן כיו"ר רשות ההגבלים העיסקיים והרישיונות של רציו שעברו לתשובה "מתחת לראדר ", אם זה ההתפטרות של דויד גילה ,אם זה שר האוצר שמנוע ,אם זה אריה דרעי שלא חותם ולסיום סעיף 52 . כל אלה הם מעשים שנעשו ועקפו את החוק ! האם ביקורת על אי שמירת החוק נתפסת בעינך כהשחרה של הצד השני ?

    להגיב
    • שי
      שי says:

      עופר, אתה צודק לחלוטין ואני מקבל את הביקורת הזו. שוב לדבריי: יצאתי כנגד העובדה שכל מילה שנפלטת מפיו של אדם שתומך במתווה מסווגת את אותו אדם אוטומטית כמושחת, שליח של חברות הגז, רודף-כסף… אנחנו במו ידינו ממוטטים את מה שנשאר מהדיון הביקורתי והענייני הציבורי במדינה.

      להגיב
  4. דרור
    דרור says:

    גיא אתה עושה עוול גדול לכל פעילי מאבק הגז בכך שאתה מעמיד את אור-לי ברלב בראש כמנהיגת המאבק. שיהיה ברור, אין לי דבר אישי נגד אור-לי, שהיא גם חברה שלי עוד מזמן מחאת האוהלים ב 2011. אור-לי היא חלק קבוצת פעילים שחלקם נמצאים שם מההתחלה ב2012 כאשר התגלה גודל השוד וחלקם הצטרפו בהמשך. שיהיה ברור : למאבק הזה אין מנהיג. יש צוותים ומטות פעולה אזוריים והרבה מאד יוזמות אישיות.
    בקיצור, למאבק הזה אין מנהיג מוביל. יש חבורה של אזרחים ואזרחיות "הזויים" שמאד מאד איכפת להם מהמדינה עתידה ועתיד ילדיהם. חלקם משמשים כגרעין הפעיל שקובע את תצורת ודרך המאבק וזה "מטה המאבק".
    ולשאר המאמר : קודם כל, המאבק לא נכשל. עדיין יש בגצ"ים שאם יתמקדו על הצד המנהלי ההתנהלותי והנסיבתי תוך סקירת כל הכשלים הרגולטורים שהם גם כשלים מול החוק לגבי הפעלת סעיף 52 שאותם חשפנו לאורך כל המאבק, חלק גדול בזכות הדה-מרקר וכתביו, יש מצב סביר שהמתווה ייפסל או שיישלח למקצה שיפורים משמעותי.
    *בזכות המאבק הוקמו וועדת צמח וועדת שישינסקי.
    וכמו שכתבת בעצמך, עדיין אי אפשר להעריך את מלוא האפקטים של המאבק והשפעתו, אבל כבר יש סימנים לכך. לא אתפלא אם בהמשך הדרך תתגלינה כל מיני שחיתויות הקשורות בנושא הגז והחלטות הצוותים השונים או שרים או אפילו ראש הממשלה.
    הסיפור עוד לא נגמר. ההמשך הגלוי יהיה בפברואר בבית המשפט העליון. וממליץ שאנשי דה-מרקר לא יסירו עיניהם מהמשקפות והרדארים שלהם בכל הקשור לתחום.
    תודה על מאמרך, יש הרבה מה ללמוד ממנו.
    *כותב אחד שנמצא במאבק הגז כמעט מתחילתו.

    להגיב

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים