SONY DSC

עיתונות מקורנפת, טייקונים בוזזים, בנקאות מקורבים וועדי עובדים שמשרתים את עצמם במקום את העובדים – מזכיר לכם משהו?

אתונה. הביקור הראשון שלי באתונה כעיתונאי היה במארס 2010, כמה ימים לאחר שהאג"ח של ממשלת יוון החלו לקרוס בשווקים הפיננסיים הבינלאומיים. הנתונים הפיננסיים של המדינה, הבעיות המבניות שלה ושוק האג"ח שידרו לי מסר ברור: יוון עומדת לקרוס, מה שיטלטל את כל שוקי ההון באירופה.

(המאמר הנ״ל פורסם במקור לפני 3 שנים. בתמימותי חשבתי שהקוראים יבינו שהוא עוסק בישראל ולא ביוון. ב-2016 כבר לא יהיה ספק לרבים מהם קווי הדימיון).

 

אבל בכנס הכלכלי של "הראלד טריביון" שנערך באתונה האווירה היתה מצוינת, רחוקה מאוד ממשבר. שר האוצר היווני הודיע שיוון לא זקוקה לסיוע מקרן המטבע, ושהמדינה מצויה בעיצומו של גל רפורמות גדול. פוליטיקאים, אנשי עסקים ועיתונאים שפגשתי חייכו בסלחנות נוכח השאלות המוטרדות שלי, והסבירו לי שמצבה של כלכלת יוון טוב בהרבה משנדמה לי, שכל הבעיות המבניות האלה אינן חדשות ושמשברים הם עניין מחזורי.

כמה חודשים לאחר מכן הגיע לישראל שר החקלאות היווני, וביקש להיפגש עמי. אחרי שעה של ראיון, שבו ניסיתי להבין את בעיות היסוד של הכלכלה היוונית, הגעתי למסקנה שאו שאני לא מבין דבר בכלכלה היוונית, או שהאיש מוכר לי לוקשים, או שהמתורגמן דפוק – או שלושתם גם יחד. הוא ביטל את כל שאלותיי על שחיתות, העלמות מס ואליטה קטנה של פוליטיקאים ואנשי עסקים שמשרתים את עצמם.

בסוף 2010 קיבלתי פנייה מממשלת יוון להגיע לאתונה ל-12 שעות כדי לשמוע על תוכניות ההפרטה והרפורמות הכלכליות. הוסבר לי שפגישות כאלה נערכות עם עיתונאים רבים בעולם מתוך רצון למשוך השקעות זרות למדינה לקראת ההפרטה.

בבוקר שבו הגעתי לאתונה הודיעו לי ששתיים מתוך שלוש הפגישות מבוטלות, ובמקומן יתואמו לי פגישות עם שרים אחרים. זאת משום שלאחר הפגישות בין ממשלת יוון לטרויקה (האיחוד האירופי, הבנק המרכזי האירופי וקרן המטבע הבינלאומית) הוחלט להקפיא את ההפרטה.

נפגשתי לבסוף עם שני שרים. הראשון היה משועשע ועליז במיוחד, התעניין מאוד בפוליטיקה הישראלית והסביר לי שראש הממשלה יורגוס פפנדראו הוא מנהיג אדיר. השני הזמין אותי להגיע בלילה לדירתו באתונה, שם הוא ישב עם שורת עוזרים והסביר לי על תיקון חקיקה אמיץ שהוא הוביל באותו בוקר בפרלמנט – תיקון שלטענתו מאפשר לעצור מיד חשודים בהעלמות מס מבלי להמתין שנים בבתי משפט. הטקסטים נשמעו לא אמינים, ההכרזות מנותקות מהמציאות וההסברים של העיתונות המקומית המתורגמת לאנגלית נראו לי חלשים.

בשנה שחלפה מאז אני צופה, כמו רבים בכל העולם, בשקיעתה העצובה של יוון מכלכלה מפותחת, מארחת האולימפיאדה של 2004, שמאחוריה היסטוריה ותרבות שרק מדינות בודדות בעולם יכולות להשתוות להן, למדינת עולם שלישי מפוררת, מפורקת ואכזרית.

ואז, בשבוע שעבר, קראתי על מעצרו של קוסטאס ואקסוואניס, ונדמה היה לי שמשהו מתחיל לקרות ביוון: המסיכות מתחילות לרדת, הסיפור האמיתי יוצא החוצה – אולי הפעם אשמע מהיוונים מה באמת קורה במדינה שלהם.

הגעתי לאתונה כמה שעות לאחר שוואקסוואניס זוכה על ידי בית המשפט היווני מההאשמה כי הפרסום של "רשימת לגארד" הוא פגיעה לא חוקית בפרטיות. שעות ספורות קודם לכן נעצר ואקסוואניס על ידי שוטרים, לאחר שפירסם במגזין השוליים שלו, "HotDoc", רשימה של כ-2,000 שמות של יוונים שהחזיקו חשבונות בנק ב-HSBC בשווייץ.

חשבונות בנק בשווייץ הם נושא רגיש בכל העולם, אבל ביוון הם נוגעים בעצבים החשופים. יוון סובלת מתרבות של העלמות מס, שלה שותפות כל שדרות העם: פוליטיקאים, בעלי מקצועות חופשיים וכמובן ראשי המגזר העסקי. מחקר אמריקאי העריך את אובדן ההכנסות השנתי בכ-30 מיליארד יורו, ויוונים נוהגים להסביר שאין סיבה לשלם מס, כי השירותים הציבוריים שמקבלים בתמורה הם עלובים.

החלק המדהים בסיפורו של ואקסוואניס לא היה שנעצר כי ביצע את עבודתו העיתונאית, אלא העובדה שיו"ר קרן המטבע הבינלאומית כריסטין לגארד העבירה את שמותיהם של האזרחים היוונים שעשויים להיות מעורבים בהעלמות מס לשר האוצר היווני כבר לפני שנתיים – והוא ומחליפו לא השתמשו ברשימה כדי לפתוח בחקירות בעניין העלמות מס, דווקא בתקופה שבה הקופה הציבורית משוועת להכנסות והמערכת זקוקה לנורמות חדשות.

החלק שצד את עיני היה העובדה שהעיתון שבסופו של דבר פירסם את הרשימה הוא לא ממש עיתון, אלא מגזין שוליים שואקסוואניס, עיתונאי חוקר, הקים לפני כחצי שנה בהשקעה של כ-6,000 יורו. זהו בעצם מופע של איש אחד. ואיפה היתה שאר העיתונות היוונית?

לצערי אני לא קורא יוונית, אבל כשהגעתי לאתונה בשישי אחר הצהריים כתב רויטרס בעיר ענה על השאלה: "בעוד שתמונתו של ואקסוואניס הלא מגולח, במעיל צבאי, עיטרה את העמודים הראשונים של 'פייננשל טיימס' ו'הראלד טריביון', סיפור מעצרו וזיכויו נעדר כמעט לחלוטין מהטלוויזיה היוונית, ובעיתונות המודפסת הוא נדחק לעמודים האחוריים".

ואקסוואניס היה בוטה יותר: "ביוון יש בעיה אדירה, בעיה דמוקרטית בבסיסה. המדינה נשלטת על ידי קומבינציה מורעלת של פוליטיקאים, אנשי עסקים ועיתונאים שמכסים זה את גבו של זה". ואקסוואניס לא הופתע מכך שבעוד שבעיתונות הבינלאומית סוקרו מעצרו, זיכויו ופרשת רשימת לגארד, בעיתונות המקומית ביוון היה לה סיקור מצומצם. "העיתונות נשלטת על ידי הטייקונים היוונים והבנקים, והיא למעשה מושתקת. זה טרגי. הציבור היווני מכיר תמיד רק חצי מהסיפור האמיתי, וזה גרוע יותר משקרים של ממש, כי זה יוצר רושם".

בשבת בבוקר בכיכר סינטגמה הראשית, אני פוגש בקומת הגג של בית הקפה את העיתונאי היווני הוותיק ג'ורג' קאפופולוס, שמגלה ידיעות מרשימות בתהליכים היסטוריים, כלכליים ופוליטיים ביוון, בצרפת, בגרמניה ובאיחוד האירופי. אני שואל אותו מה דעתו על ואקסוואניס. הוא לא משתגע עליו בלשון המעטה, וסבור שהוא "פופוליסט", אבל עם דבריו הוא דווקא מסכים: "ביוון יש הרבה עיתונים כלכליים, רובם אם לא כולם מפסידים הרבה כסף. למה הם ממשיכים לצאת לאור? כי הם שייכים לאנשים שיש להם אינטרסים אחרים – בעיקר להשפיע על הממשלה והבנקים.

"העיתונאים ברוב העיתונים ורשתות הטלוויזיה מצנזרים את עצמם. הם יודעים בדיוק מהם הגבולות ועם מי לא להתעסק. יש כאן שש או שבע משפחות ששולטות ברוב הכלכלה, ואין כאן עיתונות שיכולה לכתוב עליהן. הן גם לא מתחרות זו בזו – ברוב הענפים יש קרטל. אין יריבויות בין הקבוצות העסקיות, כי הן כמו מאפיה – מחלקות ביניהן את השוק ולא מתחרות. אפילו בעיתונות השמאלנית כאן לא כותבים על זה".

למחרת בבוקר צייר לי האריס איקונומופולוס, עורך דין שמעורה היטב בשוק התקשורת היווני, את מפת הבעלויות הצולבות בעיתונים וברשתות הטלוויזיה. קחו את השיטה הישראלית, הכפילו בשתיים ותקבלו את מפת התקשורת של המדינה הידועה כערש הדמוקרטיה: עשר קבוצות, אחזקות צולבות בעיתונים, אחזקות משותפות בערוצי טלוויזיה ובלי סוף אינטרסים כלכליים וחברויות אישיות תת-קרקעיות עם בנקאים, עיתונאים, מו"לים ופוליטיקאים.

איקונומופולוס, לא במקרה, הוא עורך דינו של ואקסוואניס, והוא לוקח אותי בראשון בבוקר לבית קפה על חוף הים בשכונת יוקרה של אתונה, במרחק 10 ק"מ ממרכזה. בחנייה חונות הרבה מכוניות מרצדס, פורשה ולקסוס. מישהו טען שמספר הג'יפים מסוג פורשה קאיין בעיירה מסוימת ביוון הוא הגבוה ביותר בעולם ביחס לגודל האוכלוסיה. המדינה ענייה, פושטת רגל, מערכת הבריאות קורסת – אבל יש מועדון ענק של עשירים ואנשי עסקים המקורבים לשלטון שמנותק מכל זה.

מאוחר בשבת בלילה, במשרדו של האריס (ביוון עדיף לקרוא להם בשמותיהם הפרטיים. עם שמות המשפחה אתה שובר את השיניים), הוא מקונן ארוכות על הקשרים המושחתים בין הפוליטיקאים היוונים לאנשי העסקים, לחברות הגדולות ולעיתונאים. אבל את השיחה למחרת בבוקר הוא מקדיש לחלום שלו: "יכולה להיות כאן מדינה מדהימה. זה לא כזה מסובך להפוך אותנו לגן עדן אם נערוך מהפכה במגזר הציבורי, נחסל את הביורוקרטיה ואת החוקים המטופשים ונאפשר למצות את הדין עם פוליטיקאים ואנשי עסקים מושחתים".

אני מספר לו על עיתונאית יוונית-אמריקאית שאמרה לי שרשימת לגארד לא טופלה בין השאר משום שהופיע בה שמו של אחד הטייקונים הגדולים ביוון, השולט גם בכלי תקשורת – והוא יודע בדיוק על מי אני מדבר. "הוא מושחת גדול והוא מחובר להרבה פוליטיקאים ואנשי עסקים אחרים, אבל אני לא יודע אם זאת הסיבה". ברשימת ה-2,000 של לגארד, שפירסם ואקסוואניס ב-"HotDoc", הופיעו פוליטיקאים, אנשי עסקים ועשירים שמחוברים לפוליטיקאים ולבעלי עיתונים.

קאפופולוס הרבה פחות אופטימי מאיקונומופולוס: "הגענו לקצה. החברה היוונית לא מוכנה יותר לקבל צעדי צנע. הממשלה משותקת, הדמוקרטיה שלנו לא מתפקדת. זאת לא רק הבעיה של יוון, אלא של מדינות רבות באירופה. אנחנו רק שדה הניסויים. אם ימשיכו עם צעדי הצנע – אתה תראה את המפלגות הקיצוניות משני הצדדים הולכות ומתחזקות".

קאפופולוס מסביר לי כיצד הוא רואה את הפוליטיקה היוונית: "שתי המפלגות הגדולות שלנו נשלטות על ידי ועדי העובדים הגדולים של המגזר הציבורי. השמאל, מפלגת פאסוק, שלטה כך במדינה, ואז הימין גילה שזאת הדרך לשלטון וגם הוא אימץ את הוועדים. המגזר הציבורי ביוון הוא כמו הפרות הקדושות בהודו – אסור לגעת בו. כבר חמש שנים מדברים על קיצוצים במגזר הציבורי, אבל למעשה כמעט לא פיטרו בו עובדים, כי זה בלתי אפשרי. את הכאב הגדול ביותר בחברה היוונית סופגים העובדים במגזר הפרטי ובעלי העסקים הקטנים והבינוניים. אבל המגזר הפרטי לא לוקח חלק אמיתי בדיון הפוליטי".

ומה עם השמאל? "השמאל הוא לא שמאל במובן האירופי של המלה. השמאל היווני עסוק בעיקר בהגנה על הפריווילגיות של הוועדים. מנהיגי השמאל מגיעים מהוועדים ומהחברות הממשלתיות. הם לא נמצאים במצב שבו הם יכולים להבין את הבעיות האמיתיות של החברה היוונית. ההפגנות שאתה רואה ברחובות מובלות בעיקר על ידי ועדי עובדים. האומללים במגזר הפרטי כמעט לא מפגינים, כי הם לא חושבים שזה יעזור להם".

מגזר ציבורי לא יעיל אינו תופעה יוונית, אני אומר לו. "אל תאמין לסטטיסטיקה שאנחנו מפרסמים כאן. הבעיה חמורה הרבה יותר: יש לנו את המגזר הציבורי הכי מנופח באירופה. גם בצרפת יש מגזר ציבורי גדול, אבל הוא יעיל ונותן שירותים טובים לאזרחים. אצלנו זה לא רק המגזר הציבורי: יש כאן מגזר כאילו פרטי שבעצם יושב על משלם המסים. רוב החברות הפרטיות הגדולות הן מונופולים, והלקוחות העיקריים שלהן הם המגזר הציבורי והחברות הממשלתיות. יש לנו חיבור בין העסקים למונופולים ולעיתונים. זה הכל ביחד כאן".

אתה מאשים את הוועדים השולטים בפוליטיקה, אבל בשוודיה, בפינלנד, בדנמרק ובגרמניה יש ועדים חזקים במגזר הציבורי וגם בפרטי – וכלכלות חזקות.

"אין קשר בין הוועדים שלנו לוועדים במדינות שהזכרת. הוועדים בגרמניה או בסקנדינוויה אחראיים. הם לא רואים בממשלה או בציבור משלם המסים את האויב שלהם, אלא את השותף שלהם. הוועדים בגרמניה הסכימו להקפאת שכר. הם חושבים במונחים של ממשלה או של בעלים. הם שולטים בפוליטיקה יחד עם אנשי העסקים הגדולים, והציבור כולו לא מיוצג בעצם במערכת הפוליטית. הכוחות הפוליטיים החדשים שעולים כאן הם המפלגה הניאו-נאצית. גרמניה הורגת אותנו עם הלחץ על צעדי צנע, הצעירים בורחים מכאן – ומה שאתה רואה כאן אתה תראה בעתיד באיטליה, בספרד, בפורטוגל ובעצם בעוד הרבה מקומות בעולם. השיטה הזאת פשוט לא עובדת".

ומה אומרים הצעירים? האם גם הם פסימיים? ד"ר אריסטוטל ציאמפיריס, 42, הוא פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה של פיראוס, שבילה שנים ארוכות בארה"ב והחליט לחזור ליוון לפני שבע שנים. הוא לא חושב לחזור לארה"ב: זאת המדינה שלו והוא לא מוותר עליה, אם כי הוא רומז לי שהוא לא צריך לדאוג לפרנסתו בגלל נסיבות משפחתיות.

"ברביעי הקרוב תרד המשכורת שלי ב-25%, במסגרת תוכנית הצנע האחרונה", מספר לי הפרופסור הצעיר. "אז כולנו חוטפים הורדה חדה בשכר, המצב הכלכלי נוראי – ואז מגיעה הרשימה הזאת שואקסוואניס פירסם ומזכירה לכולנו כיצד הממשלה, בשיא המשבר הכלכלי, מסרבת לטפל בהעלמות המס האדירות של העשירים".

ציאמפיריס שותף להערכתי שיוון הגיעה סוף סוף לרגעים המכריעים של המשבר: "אנחנו נמצאים ברגע קריטי, בצומת. החברה היוונית צריכה להתמודד עם עצמה ועם מעשיה, הרגליה, מנהגיה. המשבר מאלץ אותך להסתכל במראה, ומה שאנחנו רואים – אנחנו לא אוהבים. אבל זה גם נותן לי עכשיו תקווה: יש לנו כוחות שמוכנים לדבר, לחשוף, להודות בדברים שהוכחשו כאן במשך שנים על ידי כולם, כולל העיתונות. החברה היוונית מוכנה סוף סוף להסתכל על מנהגיה הנפסדים".

איפה יוון נמצאת היום, אני שואל. "זה כמו 12 השלבים של גמילה מאלכוהול. אנחנו נמצאים בצעדים הראשונים, וזה תהליך ארוך. דמוקרטיות לא יודעות לעשות תהליכים מהירים, אבל זה קורה".

מאין אתה שואב את האופטימיות הזאת?

"אני שואב אותה מהסטודנטים הצעירים שלי. אני רואה מה קורה אתם בשנה האחרונה: הם טובים יותר, ערניים יותר, מתעניינים בדברים אחרים. לפני חמש שנים היה ברור שמי שיודע להתחבר ולהסתדר במגזר הציבורי או בקבוצות העסקיות הגדולות – לא באמת צריך להתאמץ וללמוד. הוא כבר יקבל עבודה. הם מבינים שזה נגמר. הם חייבים להיות מעולים ומה שיותר חשוב – הם כבר לא מוכנים להיות אדישים ולסבול את המנהגים המושחתים שהביאו את יוון למקום הזה. אתה צריך להבין: הצעירים לא לקחו חלק במנהגים האלה, אבל הם ישלמו את המחיר. עכשיו הם מבינים את זה. הם קוראים לכל הדברים האלה ‘יוון הישנה', וחושבים ש'יוון חדשה' עומדת להיוולד".

אתה מאמין בזה? אתה מכיר את טבע האדם, את ההיסטוריה ואת הכוחות הכלכליים והחברתיים שדוחפים את רוב מקבלי ההחלטות במגזר הציבורי והפרטי לשחיתות ולתאוות בצע.

"אני מאמין. בשבוע שעבר רופא השינייים שלי נתן לי לראשונה בחיי קבלה אחרי הטיפול. אני לא ביקשתי קבלה. הוא נתן. בינתיים הסטודנטים הטובים שלי עדיין בורחים לארה"ב. יש כאן בריחת מוחות, ודווקא לארה"ב וכבר לא לאירופה. אבל אלה שנותרים מדברים אחרים ומתנהגים אחרת. אני מחובר ל-1,500 סטודנטים בפייסבוק, וראיתי מה קרה השבוע כשוואקסוואניס נעצר ושוחרר – הרשת געשה. הם כועסים על ה-2,000 שמופיעים ברשימת לגארד: בשבילם זו יוון הישנה של פוליטיקאים ואנשי עסקים מושחתים. הם מדברים על השחיתות, על העלמות המסים, הם כבר רגישים הרבה יותר למחירים הגבוהים, ולא מוכנים לקבל את זה כמובן מאליו.

"זה עומד להיות תהליך ארוך. אנחנו צריכים פחות שחיתות בפוליטיקה ובמגזר העסקי המחובר אליה ויותר אפקטיביות במגזר הציבורי. אנחנו צריכים יוון אירופית יותר. אנחנו צריכים יותר ערכים, מנהיגות וציפיות אחרות. כרגע מתרחש תהליך של חיפוש שעירים לעזאזל, כמו שעושה המפלגה הניאו-נאצית שמנסה להפיל את הכל על המהגרים הלא חוקיים, אבל יש כאן ואקום פוליטי שלבסוף יתמלא. אנשים כבר הבינו את הבעיה במגזר ציבורי מנופח ומושחת, ורואים שהם משלמים את המחיר. כשהם היו שומעים על שחיתויות בעבר הם היו אומרים 'יופי, איך אני יכול להתחבר ולהצטרף לזה?' עכשיו הם מבינים שזה כבר לא עובד, שזה על הצוואר של כולנו".

התמונה בכלכלה היוונית מורכבת מאוד: בעיתונות הכלכלית הבינלאומית מתמקד העיסוק בארבע השנים האחרונות ביחסים המיוחדים בין יוון לאיחוד האירופי, באיחוד המוניטרי שסייע ליוון להתנוון לאורך שנים מבלי שהדבר יתפוצץ ובקרע העמוק שחשפה קריסת יוון בין החברות באיחוד ובין גרמניה הנוקשה ליוון בפרט.

אבל היסודות של המשבר הכלכלי והחברתי ביוון, שהפך אותה תוך שנים ספורות לאחת המדינות העניות והעצובות ביותר בעולם, לא נמצאים רק באיחוד המוניטרי וגם לא בטיפול האגרסיבי והמכאיב שגרמניה מתעקשת לרשום לה – אלא קשורים ישירות למבנה החברה, הכלכלה והמשק היווני מזה שנים ארוכות.

כיצד קשורים העיוותים המבניים העמוקים בפוליטיקה, במגזר העסקי ובמגזר הציבורי לסוג השיח הציבורי והעיתונות? מי אשם בכך שבוקר אחד מתעוררים, כדברי פרופ' ציאמפיריס, יוונים רבים, מביטים במראה ולא אוהבים את מה שהם רואים? האם מדינות אחרות במשבר כלכלי או חברתי צריכות ללמוד לקח מהנעשה ביוון, או שמא מדובר במקרה מיוחד?

עו"ד האריס איקונומופולוס, 46, הוא אדם אמיד, דובר אנגלית רהוטה, רעייתו היא אירנית שנולדה בגרמניה וילדיו מדברים שלוש שפות בצורה שוטפת. האריס יכול בקלות להעתיק את עצמו ומשפחתו לכל מקום באירופה או בארה"ב ולהשאיר מאחור את יוון המדממת, הקרועה והדועכת זו השנה החמישית ברציפות. אבל אין לו שום כוונה כזאת. "תסתכל מסביב", הוא אומר לי, "זאת מדינה מדהימה, עם תנאי פתיחה מדהימים, עם היסטוריה אדירה – אנחנו יכולים להיות במקום אחר לחלוטין. זה רק בידיים שלנו. זאת מדינה שהאליטות שלה בגדו בה, בגדו באזרחים, בגדו בעצמן. הפוליטיקאים, אנשי העסקים, האקדמיה – כולם היו עסוקים בעצמם, באינטרסים שלהם, בפריווילגיות שלהם. אני מקווה שלא נתעורר מאוחר מדי ואני נחוש להעיר את האנשים כאן בכל דרך. אנחנו נחשוף את השחיתות, נציג את הפוליטיקאים שלקחו שוחד, נבנה מחדש את המגזר הציבורי ונשנה את החוקים כך שיאלצו את הנבחרים שלנו להיות אחראיים למעשיהם".

בחמישי בצהרים, כמה שעות לפני ירידת גיליון זה לדפוס, קיבלתי לפתע הודעת SMS ארוכה מהאריס: "נהג בחסד במדינה שלי במאמר שלך. זאת ‘השיטה' שאינה אפקטיבית ורקובה, זאת ההגנה שהמערכת נותנת לפוליטיקאים שקורעת לגזרים את החברה היוונית – ולא האנשים".

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים